דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "אחרי מות"

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "אחרי מות", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה' וימותו" (טז, א).

מדרש: "קשה סילוקם של צדיקים כחורבן בית המקדש וכתשעים ושמונה קללות".

ויש להקשות, מדוע בגמרא במסכת ראש השנה (י"ח) נאמר "שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוהינו", ולא הוזכר ענין צ"ח קללות, כמו שהובא כאן במדרש?

ואפשר לבאר בהקדים דברי הרמב"ם, שהוקשה לו כיצד הבטיחה התורה שכר בעולם הזה בכמה מקומות, והרי תשלום המצוות אינו כאן אלא בעולם הבא. ותירץ, שאין זה שכר, אלא סיוע ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך שלווה ומנוחה. והעונש שמקבלים בעולם הזה הוא מכלל עבירה גוררת עבירה, שע"י העונש הוא נטרד בצרות הרבה ואינו מקיים תורה ומצוות.

ונמצא א"כ, שהקללות הן חסרון המצוות ותלמוד תורה, והברכות הן הגברת המצוות ותלמוד תורה.

ועוד יש להקדים, שאמרו המקובלים: שני מיני צדיקים יש, שבפטירתם אנו מתאבלים; יש צדיקים שעתידים לחזור בגלגול על מה שהחסירו בעבר מקיום התורה והמצוות, ומצוותיהם שעשו בעבר יחסרו מאיתנו מעכשיו, אבל תורתם עמנו (וכמש"כ האריז"ל על האמור בגמרא, "אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה", והיה אז בן י"ח שנה בלבד, ובכל זאת אמת יהגה חכו, מפני שהוא גלגול שמואל שחי חמישים ושניים שנה, ובצירוף שנותיו הרי הוא בן שבעים). ומאידך יש צדיקים שאין עתידים לחזור בגלגול, וגם תורתם תחסר מעמנו.

ולפ"ז מובן, כי מדרש זה דיבר על צדיקים שאינם עתידים לחזור בגלגול, ולכן נקט חורבן בית המקדש כנגד חסרון מצוותיהם, שהוא רומז על כך, שהרי בחורבן בית המקדש חסרנו הרבה מצוות שהיו ע"י הקרבנות. ונקט צ"ח קללות כנגד העדר תורתם, שהרי הקללות הן חסרון תלמוד התורה כמש"כ לעיל. אבל הגמרא דיברה על צדיקים שעתידים לבוא בגלגול, ולכן נקטה רק חורבן בית המקדש כנגד העדר מצוותיהם, אבל לא צ"ח קללות שהרי תורתם נמצאת עמנו בבואם שוב בגלגול...

"אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה' וימותו" (שם).

אפשר לבאר, בהקדים דברי הזוה"ק, שנדב ואביהוא נקראו "בני אהרן" מפני שהיו מתחת לגיל עשרים, ולכן נקראו ע"ש אביהם.

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת ברכות (ל"א), שמדברי הגמרא שם משמע שעלי רצה לחייב את שמואל מיתה בהיותו בן שנתיים, מפני שהורה הלכה בפני רבו. ואע"פ שהיה קטן, מפני חכמתו העצומה נחשב הוא לגדול.

וזהו ביאור הפסוק, "אחרי מות שני בני אהרן", שנקראו על שם אהרן מפני קטנותם. ואם תקשה, הרי אין מענישים בבית דין של מעלה לפני גיל עשרים, וכיצד נענשו אלה, ע"ז עונה "בקרבתם לפני ה'" שהיתה להם חכמה גדולה והיו קרובים לה' בחכמת תורתם, ומפני זה "וימותו" כשם שרצה עלי להעניש את שמואל אע"פ שהיה קטן...

"אחרי מות שני בני אהרן" (שם).

מדרש: "כיון ששמע איוב שמתו שני בני אהרן, אמר אף לזאת יחרד לבי". ולא מובן.

ואפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת סנהדרין, שנדב ואביהוא היו מהלכים אחר משה ואהרן, וכל ישראל אחריהם. אמר נדב לאביהוא, מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את העם. אמר להם הקב"ה, "נראה מי קובר את מי".

ונמצא א"כ, שהשומע נענש כמו המדבר, שהרי נדב דיבר ואביהוא שמע ושתק, ובכל זאת נענשו שניהם במדה שווה.

ועוד יש להקדים, המדרש בפרשת שמות, שבגזירת "כל הבן הילוד" שגזר פרעה, נועץ עם שלושה יועצים, ואחד מהם היה איוב ששתק בשעת העצה ולא השתתף עמהם.

ולפ"ז מובן, שאיוב שמע שמתו שני בני אהרן, והבין מעונשם של נדב ואביהוא שגם השומע ראוי לעונש כמו המדבר, וא"כ ראוי גם הוא לעונש על כך ששתק ולא מחה בעצת יועצי פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ולכן חרד לבו ופחד שמא גם הוא ייענש לבסוף...