רעיון לפרשת השבוע "אַחֲרֵי מוֹת - קְדֹשִׁים"
"וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת, בַּשָּׁנָה" ● מהו עניין שני הַשְּׂעִירִם (העיזים), בטקס בבית המקדש ביום הכיפורים? ● איך הם מגלים לנו את סוד התיקון לחיינו בעולם כיום? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "אַחֲרֵי מוֹת - קְדֹשִׁים"
"וְלָקַח, אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם; וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה', פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל".
השעיר האחד מיצג את הרצון לתקן ולהשפיע שפע וחסד לאחרים - " גּוֹרָל אֶחָד לה' ", והשעיר השני מייצג את כל הקלקולים והחטאים, ששורשם נעוץ ברצון לקבל לעצמו, לספק את נפשו הבהמית בלבד - "וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל".
לאדם יש בחירה חופשית בין שתי הדרכים, אולם הוא ישלם את מחיר בחירתו.
השעירים זהים בדיוק - לרמוז כי בכל אדם קיים איזון מדויק בין שני כוחות הללו הפועלים בו – כי אלמלא איזון זה, לא הייתה לאדם בחירה חופשית אמיתית.
ה"גֹּרָלוֹת" מראים לנו כי באותה מידה יכול האדם לבחור בשעיר זה כמו גם בשעיר זה. אולם לאחר שבוחר את דרכו בעולם, הטקס שעוברים השעירים מרמז על גורלו של האדם, בהתאם לדרך שבחר.
השעיר שהוגרל לה' מועלה לקדושה – הוא נשחט תחילה אל מול פניו של השעיר שנבחר "לַעֲזָאזֵל", ולנגד עניו עורו מופשט וחלקיו מועלים על המזבח קורבן לקב"ה.
לאחר שרואה את שנעשה לחברו, חושב בליבו השעיר לַעֲזָאזֵל, כי שפר מזלו על כך שלא נבחר ללכת בדרך ה', כי למראית עין "המחיר" אינו כדאי.
בדיוק כך חושב גם אדם, הבוחר להיכנע לנפשו הבהמית וליצריו, למרוד בדרכה של תורה, ולספק את עצמו ותענוגותיו בלבד. הוא רואה את אחיו היהודים, אלו הדבקים בתורה, וחושב כי המחיר שהם משלמים אינו משתלם. להבנתו יהודים מקיימי מצוות, מקריבים מעצמם יותר מדי, וכנראה אינם נהנים באמת מתענוגות העולם.
"וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹמנֹתָם, אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה; וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר, בַּמִּדְבָּר."
השעיר שנותר חי מייצג את כל חטאי עם ישאל, שמקורם בנפשם הבהמית, ובמיוחד בחטאי העריות.
השעיר החי נלקח אל המדבר ומועלה אל ראש צוק, ואז מראש הפסגה נדחף השעיר חי אל התהום, אל ה"עֲזָאזֵל", ומתפרק עד שכל אבריו מתפזרים: "...ודוחפו לאחוריו, והוא מתגלגל ויורד. לא היה מגיע לחצי ההר עד שהוא נעשה איברים איברים..." (רמב"ם עבודת יוה"כ).
וכך, על דרך המשל, יראה גם מסלולו חייהם של אלו, הבוחרים בתאוות עולם החומר בלבד, על פני הקב"ה ומצוותיו.
אדם הפועל לסיפוק עצמו בלבד, חש לכאורה כי חייו בעליה וכי הוא מצליח:
עושה כסף, מוקף בתאוות, מקבל כבוד, צובר רכוש ונהנה מהישגיו בעולם. אולם, בדיוק בפסגת חייו ובשיא הישגיו (כשמגיע אל ראש הצוק) הוא נלקח מן העולם, וכל הישגיו, עושרו, רכושו, כבודו ועמלו, מתפזרים לכל עבר (כמו אבריו של השעיר) ומהם לא נשאר לו - ולא כלום.
"וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה'"
נשמתו של האדם עולה אל עולם האמת כדי לתת שם דין וחשבון על מעשיה בעולם החומר, ובדיוק כמו השעיר "לַעֲזָאזֵל", אשר " יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' ", עומדת נשמת האדם לפני הקב"ה בבושת פנים בבית דין של מעלה, ריקה מתורה, ריקה ממצוות, ריקה ממעשי חסד ונתינה - סופה שנשלחת אל האבדון כדי לכפר על קלקוליה בייסורים - "לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה".
"וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת, עוֹלָם"
אולם אסור לאדם להתייאש, ולא חשוב כמה קלקל בחייו, כי תמיד יכול האדם לעשות תשובה מהלב, ולקבל כפרה למעשיו.
כאשר מקדש האדם עצמו בחייו, וכן מכפר ביום הכיפורים בצום, בתפילה ובצדקה, מתקרב בכך אל הקב"ה, ואל רצונה של נשמתו. במקום בו עוסק האדם בתורה, בנתינה ובחסד, שם אין לרע אחיזה כלל – כך מקרב האדם עצמו אל חיי האושר הנצחי, ואל השלמת תיקונו בעולם זה.
"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ":
"זֹאת" - גימטרייה 408
"צום, קול, ממון" - גימטרייה 408
מכאן שהדרך להתקרב אל "הַקֹּדֶשׁ", אל הקב"ה וקדושתו, היא "בְּזֹאת" -
בְּ"צום, קול, ממון", או כפי שמופיע במחזור התפילה בהתאמה:
"ותשובה, ותפילה, וצדקה - מעבירין את רוע הגזרה"
כל הישג חומרי שמשיג האדם לעצמו בעולם הזה, יספק לו אושר לטווח קצר בלבד, ואילו חיים רוחניים של חסד, נתינה והליכה בדרך התורה, יספקו לו אושר נצחי. הקב"ה שאוהב את עם ישראל, רוצה להטיב לו, אך נדרשת גם עבודת האדם מלמטה, וראשיתה החרטה, וההתגברות על רצונו של היצר - לקבל לעצמו בלבד.
ברוב חסדיו נתן הקב"ה לישראל יום אחד בשנה, שכולו מוקדש לתקנה, כדי שיעשו בו תשובה, תתקבל כפרתם, ותינצל נשמתם.
מי יתן וכל ישראל ישכילו לנצל את חיי העולם הזה, ואת יום הכיפורים, לתיקון נשמתם, ובזכות זו ניגאל כולנו, ויבוא במהרה משיח צדקנו.
16/04/2013 11:40