רעיון לפרשת השבוע "תַזְרִיעַ-מְּצֹרָע"

"כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ, יִטְמָא, טָמֵא הוּא: בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" ● מהו כוחו של הדיבור השלילי? ● מדוע המדבר לשון הרע בחבריו, הוא כתם הצָּרַעַת על החברה כולה? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "תַזְרִיעַ-מְּצֹרָע"

"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר". הפרשה דנה ברובה בענייני מצורעים, אך מתחילה בעניין אישה מזריעה ויולדת, והרי ידוע כי את אשר יזרע האדם, הוא אשר לבסוף גם יקצור – מי שזרע בשדהו שעורים, יקצור לבסוף שעורים, ולא יתכן שיקצור בשדהו חיטה.

האם מחנכת את הבנים כבר מרגע היווצרותם בבטנה, כך שאם תקפיד על עצמה ותקדש את פיה לדבר בו דברי קדושה, יתחנכו בניה לגדול לאנשים מתוקנים, ההולכים בדרכה של תורה.

אולם במידה ולא תשמור על פיה, ותדבר לשון הרע בחברותיה, תזרע בבניה קלקול בעודם קטנים, ויגדלו גם הם להיות מדברי לשון הרע בחבריהם.

על כן ניתנת חשיבות רבה לכוח הזריעה של האם, כבר בעת היווצרות הוולד - מחשבותיה, דיבורה, והאופן בו תגדל את בניה, יקבע בהתאם כיצד יראו פניה של החברה כולה, וטיב האנשים שיצמחו בה (קל בהרבה יותר לגדל אנשים מתוקנים, מאשר לתקנם לאחר מכן בגיל מתקדם).

אצל הקב"ה אדם נבחן בשלושה ממדים – מחשבה, דיבור ומעשה, ועל כן עוסקות פרשות "תַזְרִיעַ מְּצֹרָע" בכוחו של הדיבור, ובצָּרַעַת הבאה על האדם, עקב שקלקל בכוח דיבורו, ודיבר לשון הרע בחברו.

כאשר אדם מדבר לשון הרע, הוא יוצר בכך תהודה שלילית בעולם, ומשחרר אנרגיה שלילית כנגד הניצוץ האלוקי הטמון בחברו. אותם גלים של אנרגיה שלילית, שהוציא מפיו, נהדפים חזרה מרגע פגיעתם, חוזרים אליו ופוגעים גם בו – והתוצאה שביתו, או בגדיו, או גופו הופכים נגועים בצָּרַעַת.

תקנתו של מדבר לשון הרע, אשר פגע באחרים, תעשה גם היא בכוח הדיבור, כחלק מתהליך תשובתו, והשבתו מתוקן אל החברה.

"וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְטִמֵּא אֹתוֹ". נגע הַצָּרַעַת אינו מחלה שניתן לרפא ע"י תרופות, על כן המצורע אינו הולך להיוועץ ברופא, אלא הולך אל הכוהן. רק בכוח דיבורו של הכהן ניתן להכריז על נגוע הַצָּרַעַת כ"טָמֵא", ולהרחיקו מן המחנה לבידוד של שבוע, כדי שיהרהר בתשובה.

הקלקול ששורשו היה בכוח דיבור מקולקל (לשון הרע), גם טומאתו נעשית בכוח דיבורו של הכוהן – דיבור כנגד דיבור, מידה כנגד מידה.

"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע ... וְטָמֵא טָמֵא, יִקְרָא". מרגע שהכריז עליו הכהן טָמֵא, ועליו לצאת ולהתבודד מחוץ למחנה, צריך המצורע ללכת ברחובות העיר ולהכריז על עצמו בקול "טָמֵא טָמֵא". המטרה בכך אינה להשפילו, אלה ליהפך, לעורר את רחמי הציבור עליו, כדי שידעו כולם, ייקחו מוסר לעצמם, ויתפללו עליו שיבריא.

"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (מסכת ברכות פרק א) - כיוון שבכוח הדיבור (לשון הרע שדיבר) פגע המצורע בציבור, בכוח דיבורו וקריאתו, מעורר עליו המצורע את רחמי הציבור, ובכוח תפילתו של הציבור יש סיכוי רב יותר שינצל ממידת הדין, וירפא מצרעתו במהרה.

מידה כנגד מידה – אותו כוח דיבור שפגע בציבור והביא את מדבר לשון הרע לידי הַצָּרַעַת, הוא גם כוח הדיבור, שיעורר את הציבור להתפלל עליו, לעזור לו לעשות תשובה – ולהירפא.

"כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ, יִטְמָא, טָמֵא הוּא: בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ". לאחר שישב בדד מחוץ למחנה, יעשה המצורע חשבון נפש ותשובה, ובכוח זה יעלים ממנו הקב"ה את כתם הצרעת, וכך יוכל לשוב מתוקן אל החברה. אולם גם החברה ככלל חייבת לקחת על עצמה לעשות תשובה, ולדאוג ולחנך את עצמה ואת ילדה שלא לדבר לשון הרע באחרים, ושלא יינתן עוד פתחון פה לאלו המשמיעים לשון הרע באזני חבריהם.

בלשון הרע אין אשם יחיד. אשמים הם אלו המדברים, אך במידה רבה גם אלו שמוכנים היו לשמוע את דבריו. כול ישראל ערבים זה לזה, ועל כן חברה שמתוכה צמח המצורע, שדיבר לשון הרע, יש בה רבים, שהיו שותפים לו בשמיעה.

הקלון חל בחברה זו על הציבור כולו - על כן, כשם שנגע הַצָּרַעַת בגוף המצורע מעיד עליו, כך המצורע עצמו הוא כתם של צָּרַעַת, החל על הציבור כולו, ומעיד בהם.

דיבור של לשון הרע פוגע בצלם האלוקים שבאדם, אולם גם שמיעת לשון הרע, אפילו כשלא ממש מאמינים לתוכן הדברים, היא עבירה על איסור מהתורה. כל השומע לשון הרע הופך שותף לעבירת דיבור לשון הרע, שהרי בעצם הקשבתו נתן למספר לבטא את דיבוריו האסורים.

כיוון שיש לדיבורו של האדם כוח היזק עצום, חייב אדם, השומע לשון הרע, להפסיק את המספר בחוכמה, או לשנות בעדינות את נושא השיחה.

החינוך מתחיל כבר בילדים הרכים, ויש ללמדם ולחנכם להימנע מדיבורי גנאי בחבריהם שאין בם תועלת. כאשר נשכיל להיות חברה, השומרת את ילדיה מחשיפה לתכניות טלוויזיה מקולקלות, ונבודד את נפשם הטהורה מתרבות נבובה של רכילות ולשון הרע, ייעלמו מעלינו כחברה כתמי "צָּרַעַת" רבים, ניטהר כולנו בפניו של מלך מלכי המלכים, ונזכה במהרה לגאולה האמתית והשלימה.