דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "תזריע"

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "תזריע", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

"דבר אל בני ישראל לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר" (יב, ב).

מדרש: "הדא הוא דכתיב, תן חלק לשבעה וגם לשמונה, תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי נדה, וגם לשמונה אלו שמונה ימי מילה, אמר הקב"ה, אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מלו לשמונה".

ויש להקשות, שהיה לו לומר "שימול לשמונה", ומהו "ואתה מלו לשמונה".

ואפשר לבאר, בהקדים דברי המדרש, שאדם הבא על אשתו נדה, נולד לו בן מצורע.

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת שבת (קל"ב), שאם הבן מצורע אסור לאביו למולו, שמא יקוץ בהרתו כדי לרפאותו, וזה אסור.

וזהו ביאור המדרש, "ואתה מלו לשמונה", שאם לא באת על הנדה ובזכות זה נולד לך בן, ממילא אין לך לחשוש שמא יהיה מצורע, ותוכל אתה בעצמך למולו...

ועוד אפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת ברכות (ס'), "איש מזריע תחילה יולדת נקבה, אשה מזריעה תחילה יולדת זכר".

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת סוכה (נ"ב), "אמר רבי יוחנן, אבר קטן יש בו באדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב".

ולפ"ז מובן, שאם שמר האדם את ימי הנדה כהלכתם, נמצא שבשעת התשמיש שבע הוא, מפני שהרעיב את עצמו בזמן שהיתה אשתו נדה. אבל אשתו שלא נאמר בה הכלל הנ"ל, הרי שהיא רעבה אחר כמה ימים שלא שמשה עם בעלה, ובהכרח שבלילה זה תגבר תאוותה יותר ממנו, ותזריע תחילה, ואשה המזרעת תחילה יולדת בן...

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (יב, ג).

ובגמרא במסכת שבת (ק"ל): "מצוות מילה שקבלו אותה ישראל בשמחה, עדיין עושים אותה בשמחה".

ויש להקשות, מהו לשון "עדיין", וכי עתה נתקררו ישראל באמונתם?

ויבואר בהקדם הגמרא במסכת נדה (ל"א), מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה, כדי שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים. שאם היתה ברית המילה לפני כן, היה זה בשבוע שאסורים אביו ואמו זה בזה, שהרי יולדת אסורה לבעלה שבעה ימים.

אמנם כל זה מדאורייתא, אבל מדרבנן אסורה היולדת לבעלה יותר משמונה ימים.

וזהו ביאור הגמרא, "עדיין עושים אותה בשמחה", שגם בזמן זה שאסורה היולדת לבעלה יותר משמונה ימים מפני גזירת חכמים, שמחים אביו ואמו במצוות המילה ולא אכפת להם מדברים אחרים...

"וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (שם).

מדרש: מה טעם נימול התינוק לשמונה, מפני שריחם ה' עליו ולא מל אותו עד שיהיה בו כח. וכשם שריחם ה' על האדם, כך ריחם על הבהמה, שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה.

ויש להקשות, מנין שיש בתינוק כח דוקא בהגיעו לשמונה ימים?

ואפשר לבאר, בהקדים הזוהר בפרשה זו, שהתינוק נימול לשמונה כדי שתעבור עליו שבת, ואז תהיה בו "נפש החיונית" שהשבת משפיעה בעולם.

ועוד יש להקדים, המדרש בפרשת בראשית, שמאז בריאת העולם היה העולם רופף ורועד, עד שהגיע יום השבת ואז ניתן בו כח לעמוד על מכונו.

ולפ"ז מובן, שהתינוק נימול דוקא לשמונה כדי שתעבור עליו השבת, ואז תתן בו השבת כח כשם שנתנה לעולם בזמן בריאתו...