דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "שמיני"

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "שמיני", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

"ויאמר אל אהרן, קח לך עגל בן בקר לחטאת" (ט, ב).

רש"י: "להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה".

ויבואר בהקדם דברי הגמרא, שיש לשחוט את החטאת במקום אשר שוחטים את העולה, וזה מפני שלא רצתה התורה לבייש את המקריב חטאת לכפר על עוונו. וכשמקריב במקום העולה, אזי הרואים אומרים עולה הוא מקריב ולא חטאת. וכל זה ברוב החטאות, אבל בחטאת הבאה על עוון עבודה זרה מצווה לפרסמה, מפני שבושתו היא כפרתו.

וזהו ביאור הפסוק, "קח לך בן בקר לחטאת", ואם תקשה מדוע מפרסם הכתוב ברבים שאהרן מקריב חטאת, ע"ז עונה רש"י "להודיע שמכפר לו... על מעשה העגל שעשה", ולכן מצוה לפרסמו כדי שיתכפר לו...

"ואל בני ישראל תדבר לאמור, קחו שעיר עזים לחטאת, ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה" (ט, ג).

מדרש: "מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן, אלא אמר להם יש בידכם בתחילה שנאמר וישחטו שעיר עזים (במכירת יוסף), ויש בידכם בסוף שנאמר ויעשו להם עגל מסכה. יבוא שעיר העיזים ויכפר על מעשה העגל".

ויש להקשות, מה ענין חטא מכירת יוסף לענין חטא מעשה העגל?

ויבואר בהקדם המדרש בפרשת וישב, שהאחים רצו להרוג את יוסף מפני שעתיד לצאת מזרעו ירבעם בן נבט, שהעמיד עגלי זהב, וחטא והחטיא את ישראל, ועל כן רצו האחים להרגו מעכשיו.

ולפ"ז מובן, שעד מעשה העגל היה מקום לתרץ את מכירת יוסף, ולומר שרצו להרגו מפני ירבעם שעתיד לצאת ממנו, אבל במעשה העגל הוכיחו ישראל שגם הם עובדי עבודה זרה ומעמידים עגלים, וא"כ התעורר שוב חטא מכירת יוסף, והיה צורך לכפר גם עליו...

ועוד אפשר לבאר, בהקדים המדרש בפרשת וישב, שטענת האחים על יוסף היתה שמדבר הוא לשון הרע עליהם, ואינו מוכיחם במישרין אלא הולך ומכפיש את שמם אצל אביהם, ולכן רצו להרגו.

ולפ"ז מובן, שעד מעשה העגל היה מקום לתרץ את מכירת יוסף בטענה שהיא מפני חטא לשון הרע, שהיה ליוסף להוכיחם ולא עשה זאת, אבל במעשה העגל הוכיחו ישראל שאינם שומעים תוכחת, שהרי חור בן מרים הוכיחם והרגוהו לאלתר, נוסף על כך שלא קבלו את תוכחתו. ולכן התעורר שוב חטא מכירת יוסף...

"ויאמר משה אל אהרן, קרב אל המזבח" (ט, ז).

רש"י: "שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה למה אתה בוש, לכך נבחרת".

ויש להקשות, מהו לשון "לכך נבחרת"?

ויבואר בהקדם דברי המדרש, כשבא אהרן להקריב נדמה לו המזבח כעגל הזהב שנעשה בגללו, ונרתע לאחוריו. וביארו שם, שהיתה חטאתו נגדו תמיד, והתחרט עליה בכל רגע, ומפני זה נדמה לו המזבח לעגל.

וזהו ביאור הרש"י, "שהיה אהרן בוש וירא לגשת", מפני שנדמה לו המזבח לעגל, "אמר לו משה... לכך נבחרת", שבזכות זכירתך תמיד את החטא נבחרת אתה להיות כהן גדול, שהיא מעלה גדוה, כמש"כ בתהילים "וחטאתי נגדי תמיד"...