מבט לפרשת השבוע "צו"

סותר על מנת לבנות במקומו ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר מדוע הגמרא במסכת שבת לא למדה הלכה מהנס שנעשה למשה רבנו, כשהוא לבדו פירק ובנה את המשכן במשך שבעת ימי המילואים ● פרשת צו

"ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד מלאות ימי מילואיכם" (ח,ל"ג)

מבואר הפסוק ב"תורת כוהנים", שכל שבעת ימי המילואים שימש משה רבנו ככהן גדול והוא היה מעמיד את המשכן כל בוקר מאותם שבעת ימי המילואים. מקריב קורבנותיו ובסיום היום מפרק את המשכן. ככה במשך שבעת הימים.

במסכת שבת למדנו את שיטתו של רבי יוסי: "סותר על מנת לבנות במקומו- הוי סותר. על מנת לבנות שלא במקומו- לא הוי סותר". היקשה רבה, הרי כל מלאכות שבת נלמדות ממלאכת המשכן. כל הל"ט מלאכות שהותרו במשכן לצורך הקרבת הקורבנות אסורות לנו בשבת. ובמשכן- סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא. כי בכל פעם שהם פירקו את המשכן היה לצורך מסע. ואחרי המסע הם באו למקום אחר ושם חזרו ובנו את המשכן. וכך מבאר רש"י: "שהיו סותרין אותו בחנייה זו ונוסעים למקום אחר וחונים וחוזרים ומקימין אותו" (שבת ל"א, ב).

לכאורה צריך להבין את קושיית הגמרא. אם לפי "תורת כהנים" משה רבנו היה מעמיד את המשכן כל בוקר ובוקר במשך שבעת ימי המילואים. מדוע הגמרא לא מתרצת את שיטת רבי יוסי, שבימי המילואים מצאנו סתירה על מנת לבנות במקומו.

אולי אפשר לתרץ ולומר, שבכוונה הגמרא לא ניסתה לתרץ מהפירוק והבניה של משה רבנו באותם שבעת ימים.

אם נתבונן, נשאל איך משה לבדו הצליח לפרק ולבנות משכן שלם כל יום עבודה שמצריכה הרבה כוח אדם עשה משה לבדו.

מובא במדרש שנעשה נס למשה רבנו. כלומר הפירוק והבניה נעשו לא בדרך הטבע.

הבינה הגמרא ממעשה נס לא לומדים הלכות. אם הפירוק נעשה בדרך כזו, אין כאן מלאכה רגילה. אולי בכלל אין כאן מלאכה. כי צריך להגדיר מה בדיוק היה חלקו של משה בפירוק ובבניה ומה נעשה בכוח ניסי. בכל אופן הבינה הגמרא, שחלקו של משה רבנו לא היה מספיק להיחשב מלאכה.

לכן אי אפשר ללמוד מהנס הלכה של סותר על מנת לבנות במקומו.