המריבה הורסת לנו את הבית

רבים בציבור מרגישים בימים האלה כילדים החיים בבית, שבו מריבה בין ההורים יצאה מכלל שליטה ● אז מי יחזיר להורים את השפיות? ● הרב מנחם ברוד מבקש להרגיע את הסערה שמאיימת להתפרץ בכל רגע ● האם הערך של לימוד התורה וקיום עולם הישיבות הוא אינטרס של ציבור כלשהו?

רבים בציבור מרגישים בימים האלה כילדים החיים בבית, שבו מריבה בין ההורים יצאה מכלל שליטה. האישה, בכעסה, מנפצת את שִמשות המכונית, והבעל גומל לה בשבירת הכלים במטבח.

הילדים מייחלים למי שיחזיר להוריהם את השפיות, מי שיזכיר להם כי הן המכונית הן המטבח שייכים למשפחה כולה.

מאז ומעולם היו חלקים בעם-ישראל שעסקו בהתלהבות יתרה במצווה מסויימת. אלה עוסקים בהרמת קרן השבת, ואלה מדגישים את חשיבותה של גמילות חסדים. אלה מפיצים את חשיבות ההימנעות מדיבור בעת התפילה, ואלה מרימים על נס את הצניעות.

האם פירוש הדבר שמצוות וערכים אלה שייכים לקבוצה מסויימת?

בדיוק להפך, כולנו צריכים להיות אסירי-תודה לאותן קבוצות, שמטפחות ומרוממות את העניינים האלה, החשובים לכולנו.

מי ישלם את המחיר 

יש ציבור שמדגיש ומטפח את אהבת ארץ-ישראל. בני הציבור הזה מוסרים את נפשם למען האחיזה בארץ-ישראל ומשלמים מחיר יקר ביותר למען הערך הזה. האם משמעות הדבר שארץ-ישראל היא עניין שלהם?

כולנו ראינו מה קרה בעקבות החרבת יישובי חבל עזה. המתיישבים שילמו את המחיר הישיר, אבל את התוצאות המרות ספגנו באשדוד ובאשקלון, בקריית-מלאכי ובבאר-שבע. התברר כי במשך כל השנים הגנו מתיישבי חבל עזה בגופם על כולנו.

לכן מצער כל-כך לשמוע את האמירות כי ה'תגמול' על השארת המפלגות החרדיות מחוץ לממשלה יבוא בדמות תמיכה בעקירת יישובים ביהודה ושומרון. ממש 'פעולת תגמול' למופת, שאת מחירה ישלמו תושבי ירושלים ובני-ברק, אלעד וקריית-ספר. המרחק מגִבעות יהודה ושומרון לערים האלה קרוב בהרבה מהמרחק שבין רצועת עזה לבאר-שבע.

ואיך מהלך כזה יתאם להחלטת מועצת גדולי התורה בכנסייה הגדולה בשנת תרצ"ז: "גבולי ארצנו הקדושה תחומים על-ידי מנחיל ארצות בתורתו הקדושה והקבועים לדורות עולם. בלתי-אפשרי משום כך שהעם היהודי מצידו יוותר באיזו צורה שהיא על הגבולות האלה. כל ויתור שכזה אין לו שום ערך"?

לומדים למען כולנו 

גם הערך של לימוד התורה וקיום עולם הישיבות אינו אינטרס של ציבור כלשהו. מי שמוסרים את נפשם על שקידה בתורה יומם ולילה עושים זאת למען כולנו. פגיעה בהם, חלילה, היא פגיעה בכולנו.

כדאי להזכיר את הדברים שכתב הרב אברהם-יצחק הכהן קוק, בשנת תרע"ו: "לפי הכרתנו הדתית, חורבנן של הישיבות, שיהיה נצמח מלקיחת מבחר בניהן לעבודת הצבא, הוא לנו חורבן דתי איום ונורא... תלמידי החכמים העוסקים בתורה הם הם מגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק הלאומי, לא פחות וגם יותר מכל החיל הלוחם".

גם אם יש טענות צודקות מכאן ומכאן, צריך לעשות הכול כדי להרגיע את הסערה ולחתור לקירוב הלבבות. בניין היהדות, הכולל את שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ, יקר לכולנו מכדי להניח לו לשמש כלי משחק.

זה הזמן לנהוג באחריות ולחפש את המשותף ולא את המפריד. ואולי דווקא בשעה זו נדרשת אהבת חינם – אהבה בלי סיבה – שהיא שתביא את הגאולה הקרובה.