פרשת ויקרא ● לשוב אל העם
"וידבר ה' אליו מאהל מועד" ● הגיעה העת לחתום את ספר "שמות", הוא הספר שמחציתו השניה הוקדשה לתיאור מפורט של בניית משכן זה, ולפתוח את ספר "ויקרא" - השלישי בין חומשי התורה, שאף הוא קשור למשכן העדות במדבר ● דברים על פרשת השבוע, המאירים את חיינו העכשויים לאור המקורות
ובכן, בשעה טובה, הושלם המשכן, אף הוקם לתפארה במרכז מחנה בני ישראל. הגיעה, אפוא, העת לחתום את ספר "שמות". הוא הספר, שמחציתו השנייה הוקדשה לתיאור מפורט של בניית משכן זה. ולפתוח את ספר "ויקרא" - השלישי בין חומשי התורה, שאף הוא קשור למשכן העדות במדבר, שכן, מחציתו הראשונה מפרטת את מהות עבודת האלוקים ואופייה, הנובעת מאוהל מועד.
אולם, בטרם נתרכז בעיון בסוגיות מעשה הקרבנות, הממלאות את דפי פרשתנו ואת הבאות אחריה, נפנה את זרקורי ההתעניינות לעבר נושאים "קטנים ושוליים", החבויים, לכאורה, בקפלי הנושאים הגדולים. מי שניחן באמצעי חישה רגישים, יקלוט, כשם שקלטו פרשנים דגולים, את הניואנסים הדקים שבפרשה, את המיניאטורות האנושיות, שהן חלק ממנה. מיניאטורות אלו ניצבות, במבט ראשון, מול התמונה הכללית, העולה מן הפרשה, אף בניגוד לה. אולם, לאמיתו של דבר, הן משלימות אותה, אף מעניקות לה עומק. מעניין הדבר, שהקורא ימצא אותן, דווקא, בקטעי המעבר בין ספר לספר, בחוליות, המקשרות ביניהן. והן הוטמנו שם, כפי שניווכח, בכוונה תחילה.
בלי אח"מים
מנהיגותו של משה רבנו בולטת היטב לקראת סיום בניית המשכן. בסוף ספר "שמות" מסופר, שהעוסקים במלאכה הביאו "אל משה את האהל ואת כל כליו" (שמות לט, לג). מעתה, כשהחלקים כולם מונחים לפניו, הגיע תורו לפעול. עליו, כמנהיג העם, מוטל התפקיד להקימו ולהכשירו לייעודו הנעלה. אכן, משה הקימו. לתיאור ההקמה הוקדשו פסוקים רבים, המציירים בפרוטרוט את מעשיו של האיש, עד לפסוק המסכם:
"ויכל משה את המלאכה" (שם מ, לג).
סיומה של המלאכה קרוי על שמו. עם ישראל התבונן בשמחה, בהתרגשות וברגשות קודש בהתגשמות החלום. סוף סוף ניצב המשכן על מכונו. כסיום הולם לכל התקוות, שתלו בו, מספר לנו הפסוק המשלים, ש"ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן" (שם, לד).
כך התמלאה במלואה הבטחת אלוקים, שנאמרה עוד בטרם התגייסו למלאכה עצמה. זו ההבטחה של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם כה, ח). עתה, בשכון האלוקים על אוהל מועד, נוכחו לדעת, כי מעשיהם היו לרצון, וכי ביצעו את המלאכה כראוי.
וכאן נפלה ההפתעה. ממשיך הפסוק הבא:
"ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד, כי שכן עליו הענן" (שם מ, לה).
כל עוד שכנה השכינה במשכן, שבוטאה באמצעות הענן, נמנע משה ולא נכנס אליו.
שכן דווקא כעת, דווקא בשעה, שהושלם המפעל, קיימת הסכנה שמא העושים במלאכה, המנצחים עליה והמבצעים אותה, ישכחו, כי בשליחות העם כולו יצאו לביצוע המשימה הנכבדה.
חוסר יכולתו של משה להיכנס לאוהל מועד ברגעים הראשונים לקיומו, השיב לכל מעשה הבנייה את הפרופורציות הנכונות:
"לא מפעלו שלו בא לכלל ביטוי נראה לעין במשכן, ולא יחסו שלו אל תורת ה', שעדותה היתה מונחת שם, ושהיא עשתה את המשכן למכון שבתו של כבוד ה', בו נועדו יחד ה' עם עמו. האומה היא אשר כוננה בו במשכן הזה מזבח לתורת ה'... האומה היא אשר לפניה השכין ה' את כבודו... באותה שעה של התעלות, שעת קירבת ה' אל ישראל, התרחק אף משה רבנו ושב אל קרב האומה..." (רש"ר הירש, על הפרשה).
משה הפגין במעשהו זה, כי נאמן הוא לכלל הברזל, החייב להיות נר לרגלי כל נבחר ציבור: לפעול בשם העם, למען העם ובתוך העם. כלל, הנשכח פעמים כה רבות על ידי העסקנים, הפועלים "בשם העם", ותוך כדי פעולה הופכים לאח"מים, שזכויות יתר מלוות אותם כל ימי חייהם.
לא כן האיש משה. הוא אינו חש כאח"מ. דווקא ברגע בו השלים את שליחותו בנושא המשכן, שב אל העם, למענו פעל.
באהבה ובנועם
באקורד זה מסתיים ספר "שמות", ואילו ספר "ויקרא" פותח בפסוק:
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א, א).
הפסוק, הקשה להבנה מבחינה תחבירית, מן הראוי היה שינוסח כך:
"ויקרא ה' אל משה וידבר אליו מאהל מועד". מדוע פותח הוא ב"ויקרא" סתמי כזה בלי לציין, מי הוא הקורא? אכן, מטרת פתיחה זו להקנות לנו מושג רחב על מהות הקריאה האלוקית אל משה, בדרך כלל, ולאו דווקא, במקרה המיוחד, בו אנו עוסקים:
"לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה לשון חיבה, לשון, שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר: "וקרא זה אל זה" (רש"י בשם המדרש).
כדי להבין את הפועל "קרא" מפנים אותנו חז"ל ל"לשון, שמלאכי השרת משתמשין בו".
פסוק זה שצוטט ("וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש") מופיע בספר ישעיהו (ו, ג) ומתאר את מראה המלאכים בנבואת נביא זה. את פירוש הפסוק מצאנו בתרגומו לארמית: "ומקבלין דין מדין".
תמונת מלאכים זו פורשה יותר בסידור התפילה היומי שלנו:
"וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה, ונותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח, בשפה ברורה ובנעימה..." (מתוך תפילה שחרית).
ובכן, גם בלי להיות מומחה גדול במהותם של מלאכים, אנו מבינים שהפירוש המעשי של מראה הנביא "וקרא זה אל זה" מלמדנו, ש"וקרא" פירושו פניית כבוד, שאין למעלה הימנה. כבוד, בו העניק כל מלאך לרעהו את הזכות לפתוח ראשון בשיר לבוראו. התייחסות של כבוד, שנאמרה: "בשפה ברורה", ב"אהבה" וב"נעימה".
זאת, כאמור, מהותו של הפועל "קרא", כפי שהבינוהו מלאכי מרום. אולם, מניין למדו מלאכים אלו לנהוג כך איש ברעהו? ברור, מן "ויקרא" הראשון, האלוקי, בו פנה האלוקים אל משה, כאן, בפרשתנו.
דווקא כאן, בפרשתנו, משום שבה נפתח עידן חדש בקשר שבין השמים ממעל לבין האדם מתחת, הוא - עידן המשכן. עתה, עם הקמת המשכן, "התמסד" קשר זה, ונקבעו לו תחומים ברורים. מעתה יהיו כל ההתוועדויות באוהל מועד. על כן, מן הראוי להשמיע לנו עתה את אופיו של קשר זה. במילה קטנה זו - "ויקרא" - טמון הרמז על צורת הפנייה האלוקית אל האדם, פנייה מלאת חיבה "באהבה ובנעימה".
להורות לנו, מה יחסו של אלוקים אל האדם ואל כבודו, כנתיב, בו עלינו לצעוד:
"למה הקדים קריאה לדיבור? לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם דבר לחברו, אלא אם כן קורהו (מסכת יומא ד, ב).
מהתייחסות האלוקים נדע, כבוד אדם מהו, ובחיקוי המלאכים ביחסינו האנושיים נהיה אנו... בני אדם.
יותר משליש מצוות
ספר "ויקרא" שונה במהותו משאר חומשי התורה. "נקי" הוא כמעט מסיפורים. לא תמצא בו שפע של מעללי איש ומשוגות חוטאים, כבספרים אחרים (רק שני חטאים הוזכרו בו). לא תוארו בו גבורות הרוח של אישים במקרא, אף לא פרקי הווי מתולדות העם במדבר. הוא, לכאורה, ספר הלכה יבש, הדן בהרחבה במצוות הקרבנות, בחוקי הטהרה, ובדרך המובילה אל הקדושה האלוקית.
וחז"ל העלוהו על נס. ציינוהו לטובה דווקא משום כך.
חמש פעמים מזכירה התורה את המילה "אור", בבואה לתאר את יצירתו ביום הראשון לבריאת העולם. חמש פעמים, אף כי מבחינה תחבירית מיותר הדבר לחלוטין. אין זאת אלא שמטרת חזרה זו לרמז ולעורר שימת לב. והואיל והמקרא עצמו העניק לתורה את תואר הכבוד "אור" (דוגמא אחת: "כי נר מצוה ותורה אור" - משלי ו, כג), מצאו בחזרה מחומשת זו הקבלה לחמשת חומשי תורה:
"ויאמר אלקים: יהי אור" (בראשית א, ג) - כנגד ספר בראשית.
"ויהי אור" (שם) - כנגד ספר שמות.
"וירא אלקים את האור כי טוב" (שם, ד) - כנגד ספר ויקרא.
"ויבדל אלקים בין האור ובין החשך" (שם) - כנגד ספר במדבר.
"ויקרא אלקים לאור יום" (שם, ה) - כנגד ספר דברים (מדרש רבה בראשית ג, ה).
מקבילתו של ספר "ויקרא" הוא, אפוא, הפסוק "את האור כי טוב". ספר זה הוא על כן - ה"כי טוב" שבספרים. בו מתגלה טובו של האור.
מהו טוב זה?
משיבים חז"ל באותו מדרש: "שהוא מלא הלכות רבות".
ללמדנו, שההלכות כאור עצמו הן. מאירות נתיב, מורות דרך ומעניקות לאדם מצפן לדעת, היכן הוא ניצב בעולמו.
אכן, מלא הספר הלכות. מתוך תרי"ג (613) מצוות התורה אתה מוצא בו מאתים שלושים וארבע (234). משמע, מעט יותר משליש.