רעיון לפרשת השבוע "וַיַּקְהֵל - פְקוּדֵי"

"וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" ● בגמר בניית המשכן - ירדה עליו השכינה לעני כל ישראל ● איך ניתן להבין עצירה באמצע החיים? ● מה עושה אדם שחש, כי יש כמעין עָנָן על חייו? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "וַיַּקְהֵל - פְקוּדֵי"

האדם נתקל בקשיים רבים במהלך חייו ושואל עצמו חדשות לבקרים שאלות כגון:
"למה זה קורה לי?" "למה זה מגיע לי?" "למה הקב"ה שולח לי צרה שכזו?"

הקב"ה מדבר עם כל אחד ואחד מישראל בסימנים, הנבטים אל האדם מתוך המציאות, ומתוך המאורעות המתרחשים בחייו.
כאשר יש לאדם עצירה בשגרת חייו, או קושי כלשהו או תקלה בתחום מסוים, שם בדיוק חבוי הקשר שלו עם הקב"ה, שם משרה עליו הקב"ה את שכינתו, ומעורר אותו לחפש את תיקונו בדיוק באותו המקום בו הוא סובל.

במקום בו יש לאדם "עָנָן" על חייו שם יחוש את המניעות, ולא יוכל להתקדם במסע החיים כל עוד לא יוסר ממנו הענן הסמיך, המסתיר מפניו את המשך הדרך.

הענן הוא כוח ההתנגדות שחש האדם בתוך התרחשויות שונות בחייו, כוח, הבולם אותו מלהתקדם, מתוך מטרה לעורר אותו לתקן את עצמו באותו העניין בו הוא נבלם.

למשל: קשיי פרנסה, בעיות בריאות, בעיות בשלום בית, קושי עם הילדים, סכסוכי שכנים, אובדן ממון או רכוש וכד…

אצל הקב"ה הכל מנוהל מידה כנגד מידה, ועל כן שולח לאדם רמזים בדמות קשיים, או ייסורים, הקשורים לאיבר בו קלקל, או למהות הפנימית בנפשו שעליו לתקן.

כל קושי שכזה הוא מעין "עָנָן" הבולם את האדם, ועד שלא יוסר מעליו, אין הוא יכול להמשיך קדימה במסע חייו הן הגשמי והן הרוחני.

"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן"
כוח משה שבאדם הוא צינור החיבור בינו לבין עולמות עליונים ואל הקב"ה. כל עוד האדם דבק בהנהגתו המקולקלת, הוא מונע מכוח משה שבו לחברו לעולם העליון, וכמעין קליפות עוטות את האדם, וחוסמת את אור ה' מלחדור אליו ולתת לו את הכוח הדרוש לו להצלחתו וישועתו.

"וְאִם לֹא יֵעָלֶה, הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ, עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ"
כדי להסיר את "הֶעָנָן" מחייו ולהמשיך במסלולו, צריך האדם להשלים את התיקון הנדרש לו, ולתקן את השורש של אותה הנקודה בה הופיע הקושי או הסבל.

בני ישראל נעו במדבר מתחנה לתחנה, ובכל מקום בו חנו קיבלו ניסיון אחר מעת הקב"ה, בהתאם למצבם הרוחני באותה העת, ובהתאם לתיקון שנדרש מהם - כך גם האדם מקבל משמיים ניסיונות בהתאם למצבו האישי ויכולותיו, לטובת התיקון שנידרש ממנו.

ידוע כי אין הקב"ה שולח לאדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו, על כן צריך האדם להאמין בכל ליבו כי הקושי שבא עליו הוא לטובתו, וכל מטרתו של הקב"ה אינה חלילה להרע לו, אלא להביא אותו לידי הרהור ותשובה, ולידי כך שיפשפש במעשיו וימצא את הדרוש תיקון.

"וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם..."
הקושי, או הצרה או המניעה שנחתו על ראש האדם הם גם ההזדמנות הגדולה של חייו באותה העת, ומרגע שיעמול וימצא את התיקון הנדרש לו, וגם יישם אותו בהצלחה, אז מובטח לו שיתעלה שוב בחייו – הענן יוסר – והקושי או הצרה שהעסיקו אותו יעזבו אותו, והאדם יורשה משמיים להמשיך ולהתקדם במסע חייו אל עבר תחנת התיקון הבאה.

אדם צריך לראות בצרות ובבעיות הפוקדות אותו בחייו כוח התנגדות, הבא לפתח אותו רוחנית, ולעורר אותו לתיקון מידותיו ומעשיו. לא תמיד יכול האדם בעצמו לראות את הקשר בין הסבל שחש לתיקון הנדרש ממנו, ועל כן כדאי תמיד שייוועץ ברב גדול וחכם, אשר יורה לו כיצד לפעול, ואיך להתקדם.

בנוסף רצוי תמיד, ובכל עניין של קושי, שירבה בצדקה וייתן ברוחב לב, כי הצדקה היא תרופת פלא למכלול רב ביותר של תקלות במסע החיים.

"כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מַסְעֵיהֶם."
לעתים כאשר אדם סובל הוא מחפש פתרונות חיצוניים לתיקון מצבו – רץ לרופאים מומחים, מחפש את עורך הדין הטוב ביותר, מחפש קשרים להפעיל וכו' – אכן חובה עליו להשתדל, אך הפתרונות החיצוניים יעזרו רק במידה ויעשה במקביל גם את עבודת התיקון הפנימית הנדרשת.

יש כאלו שתמיד יחפשו מי אשם במצבם. הם לעולם אינם לוקחים אחריות אישית, ותמיד בטוחים כי משהו אחר בסביבתם הוא האשם, ובטוחים שמצבם ישתפר מרגע שיסור מדרכם אותו הגורם (האישה, הבוס, השכן, המדינה, השוטר, - כולם אשמים רק לא הוא).

אסור לאדם לחפש אשמים חיצוניים למצבו, כי גם כאשר משהו מצער את האדם, יש לראות בו כשליח של הקב"ה, הבא לעורר אותו לתשובה. אדם שרואה באחרים גורם או סיבה לסבל שחש, מפספס את תיקונו בעולם.

גם אדם מאמין, שומר תורה ומצוות, נתקל בקשיים רבים הפוקדים אותו במהלך חייו. אולם אדם מאמין יודע כי הקשר עם הקב"ה חבוי בתוך אותו הענן השוכן עליו בעת הקושי (על משכנו), וכן ברור לו, כי צמיחתו האישית תלויה אך ורק בכך שיעמוד בניסיון, יתקן את עצמו תחילה, ובכוח זה לבדו ייעלמו הקשיים.

"וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ"
כאשר האדם מחפש באופן מתמיד את תיקונו בעולם, מקדש עצמו לשם קיום רצון בוראו ומצוותיו, הוא יודע שאפילו בתוך המציאות הקשה ביותר, שהיא בחזקת "לַיְלָה" (הסתר של אור הבורא ממנו), שם יימצא לידו הקב"ה, וישמור עליו כדי להושיעו.

כאשר בוחר האדם לתקן, לקדש עצמו ולהפוך להיות משכן ראוי, שולח לו הקב"ה עמוד של אֵשׁ להושיעו – כוח אשר יאיר לו ויכוון אותו אל הפתרון למצבו, יגרש מממנו את הצרות והמזיקים, ויאפשר לו לשוב בחזרה אל מסע חייו.

בכך שנשכיל כולנו לראות את הקב"ה בתוך המניעות בחיינו, לתקן עצמנו לדרגת משכן הראוי להתעלות ולקדושה, נוכל בכוחות משותפים להעלות את ענן הגלות, הרובץ על עם ישראל, ליצור את התנאים הנכונים - ולהחיש את בואו של מלך המשיח שיגאל את כולנו במהרה.