"תוך הנחל" לפרשת ויקהל ● שבת

בליל שבת קודש פרשת ויקהל ה'תשס"ה, מסר הצדיק מוהרא"ש זצ"ל שיחה נפלאה, על פי דברי רבי נחמן מברסלב זיע"א בליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ל"ט המדבר משבת ומתכלית מעשה שמים וארץ ● כיצד ניתן להכיר את הקב"ה ע"י מעשה הבריאה? ● מדוע צריך להיות מקושר לצדיק אמיתי? ● זאת ועוד, בשיחה שלפנינו ● תוך הנחל - פרשת ויקהל

פתח ואמר מוהרא"ש זצ"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש חזר בקיצור על תמצית דברי רביז"ל בתורה זו), באמת הדבר נפלא ונורא מאד, אשר ברא השם יתברך את כל הבריאה, שיש בה כמה וכמה דברים נפלאים ונוראים הרבה מאד מאד, מה רבו מעשי ה'! ואפילו בזה העולם לבד עצמו נפלאות ה', אשר ברא דוממים וצומחים וכו', ומי יוכל לשער גדלות ה' שיש בבריות של זה העולם, מכל-שכן שאר העולמות, והכל כאשר לכל לא נברא אלא בשביל ישראל, וישראל בעצמן, עיקר בריאתן בשביל בחינת שבת, שהוא התכלית, כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ, שהוא בחינת עולם הנשמות (זוהר תרומה קל"ו), שהוא עולם שכולו שבת, ושם ישיגו את השם יתברך כראוי, בלי שום מסך המבדיל ובלי שום מונע;
 
כי אז יהיה נעשה אחדות גמור, וכל אחד יהיה מראה באצבעו: "זה ה' קוינו לו", כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (תענית לא), וזהו התכלית, שבשביל זה ברא השם יתברך את כל הבריאה כולה, להתבונן בהם גדלות הבורא יתברך, ולעבדו יתברך על-ידי-זה, וצריך כל אחד להעמיק עיונו בזה, לדעת ולהכיר גדלת הבורא בכל דבר ודבר, בתבניתו ודמותו, בפרטיות איבריו ובנינו וכיוצא בזה, ולעבדו יתברך בזה, עד אשר יבוא לבחינת התכלית של אותו הדבר, שהוא בחינת שבת, עולם הנשמות וכו': והנה הבעלי-שכל שיש להם שכל גדול, הם יכולים זאת, אבל קטני ערך כמונו היום, שכולנו במדרגה פחותה מאד בבחינת רגלין, איך אפשר לנו לבוא לידיעה זו, ועל-כן יש לנו לכסוף ולהתגעגע ולהשתוקק מאד, מי יתן והיה לנו מנהיג הדור, רועה נאמן, שיהיה לו זה הכח, שיוכל להאיר אפילו בנו בבחינת רגלין, ידיעה והשגה הנ"ל, שנזכה לבוא אל התכלית, כמו משה רבנו, עליו השלום, שמגודל עצם מעלתו היה יכול להאיר אפילו בפחות שבפחותים, אפילו בשפחה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכילתא פרשת בשלח): 'ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל הנביא', הרי שאפילו יחזקאל, שהיה נביא גדול כזה, לא היה רואה, מה שראתה שפחה בימי משה, וכל זה מחמת גדל עוצם מעלת המנהיג, שהיה משה רבנו המנהיג, והוא יכול להאיר אפילו בבחינת רגלין, שאפילו הרגלין שרחוקים מהמוח, אף-על-פי-כן גם הם יוכלו להשיג ולדעת התכלית וכו', וראוי לנו לומר זאת בבכיה, בדמעות שליש, לבכות ולהתגעגע, לבקש ולהתחנן לפניו יתברך, מתי נזכה לזה, שיהיה לנו זה הדעת, שנוכל לדעת ולהכיר הבורא יתברך מכל דבר של זה העולם בפרטי פרטיות כנ"ל, עד התכלית כנ"ל, וכפי המדרגה פחותה שלנו עתה, וכולנו אין פנינו יפות כלל, אנו צריכין שירחם עלינו השם יתברך, לתן לנו מנהיג רועה נאמן, שיוכל להאיר בנו ידיעה הנ"ל, כדי שנוכל לעבדו יתברך כראוי ולבוא אל התכלית כנ"ל, עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.
 
והסביר מוהרא"ש זצ"ל, כי הנה רביז"ל מגלה לנו בתורה זו, בדיבורים עריבים ומתוקים, את תכלית מעשה שמים וארץ, היינו להכיר את השם יתברך מתוך כל פרטי הבריאה, ולהתקרב אליו יתברך על ידם, כי כל הבריאה כולה נברא רק בכדי להכיר את השם יתברך, וכדאיתא בזוהר (בא מ"ב.) בגין דישתמודעין ליה, והאדם צריך לעבוד על זה כל ימיו, להכיר את השם יתברך מכל פרטי הבריאה, ולמצוא אותו יתברך בכל מה שעובר עליו בחיים, כי כל מה שמסבבים עמו מן השמים, הכל בשביל שיתבונן היטיב שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם, והוא יתברך קורא אותו מתוך כל מה שעובר עליו, וזאת ההשגה נקראת "שבת קודש", שהיא תכלית מעשה שמים וארץ, כי הבריאה של ששת ימי המעשה, היתה כדי לבוא אל קדושת שבת קודש, שהיא עולם הנשמות, ואז יש כוחות מיוחדות אל הנשמה להתבונן באלקותו יתברך השורה בכל הבריאה, כי בששת ימי המעשה האדם טרוד בתוך עסקי הבריאה בכמה מיני אופנים, וקצת קשה להשיג התכלית שבכל דבר מרוב טרדותיו ובלבוליו, אבל שבת קודש הוא שביתה ונייחא מכל, והוא יומא דנשמתא ולא יומא דגופא כלל (זוהר ויקהל ר"ה:), ואז יש כוחות מיוחדות להבין כל זה, והוא עיקר מצות "עונג שבת", להתענג על ה' ועל נועם זיו השכינה, כי בשבת קודש מתעלים גם כל הגשמיות בקדושה עלאה, ואכילת שבת הוא כולה קודש כולה אלקות, ועולה למקום אחר לגמרי מששת ימי החול (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' קכ"ה), ולכן העיקר להשתוקק תמיד על קדושת שבת קודש שהוא עולם הנשמות והשגת התכלית, ועל ידי זה יזכה לקשר כל ימי חייו אל השם יתברך, ולהתענג על נועם זיו השכינה באמת.
 
אבל להגיע אל כל זה, צריכין להיות מקורב אל צדיק ומנהיג אמיתי, שיש לו הכח להעלות אפילו אנשים פחותים כמונו להגיע אל התכלית, כי רוב בני אדם אינם יודעים כלל איך להתחיל להתבונן באלקותו יתברך מתוך פרטי הבריאה, ולכן צריכין להיות מקורב אל מנהיג אמיתי כמו משה רבינו עליו השלום, שיש לו הכח להאיר השגות אלקות אפילו בשפחה פחותה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (מכילתא פרשת בשלח) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי ושאר כל הנביאים, כי זהו גודל מעלת המנהיג האמת, שיכול להאיר השגת אלקות אפילו בהכי ירודים והכי פחותים, עד שגם הם ישיגו התכלית, וראוי לנו לבקש ולהתפלל הרבה על זה, לזכות למצוא מנהיג כזה, כי צריכין לבקש הרבה על זה, ולחפש מאד אחרי המנהיג האמת (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ח'), ואם יהיה לאדם רצון חזק, בוודאי יעזרהו הקדוש ברוך הוא למצוא אותו, כי כמו שהוא יתברך חי וקיים בכל דור ודור, כן יש צדיקים בכל דור ודור (שיחות הר"ן סי' קצ"ב), רק שצריכין לחפש ולבקש אותם, וכשאדם יודע שכל חיותו וקיומו תלוי בזה, בוודאי לא ינוח ולא ישקוט עד שימצא אותו, ואז יזכה להגיע על ידו אל התכלית הנרצה, ויעלה ויתענג על נועם זיו השכינה, אשרי לו ואשרי חלקו.
 
וקישר מוהרא"ש זצ"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה הפרשה מתחיל עם הפסוק (שמות ל"ה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת, ויש להבין למה פרשה זו נאמר דייקא בהקהל, מה שלא מצינו בפרשיות אחרות שבתורה, וכן מהו השם "עדת" בני ישראל כאן, מה שגם לא מצינו בהרבה מקומות אחרות בתורה, וכן מהו ההקדמה שאומר אליהם משה רבינו "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם" ואחר כך מצוה אותם על השבת, שהיא לכאורה "שביתה" מעשייה וממלאכה, ואם כן מהו אשר צוה ה' "לעשות" אותם? והנה על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן כל הענין מאד, כי למחרת יום הכיפורים שנמחל לעם ישראל על חטא העגל, הזדרז משה רבינו שהוא המנהיג האמת, שיש לו הכח להכניס בהם דעת דקדושה, לעורר אותם על השגת התכלית, שהוא להכיר את השם יתברך מכל פרט ופרט, ולכן נאמרו הדברים בהקהל, בהיותם כולם אצל הצדיק האמת שהוא משה רבינו, כי בזה גילה להם שאי אפשר לבוא אל השגת התכלית כי אם בהתקרבותם ובהקהילותם אליו, וזהו "עדת" בני ישראל, כי עד"ת הם אותיות דע"ת, כי משה רבינו מכניס בהם דעת דקדושה, שירדפו אחר התכלית, וישתוקקו להשלים את דעתם בידיעת אלקותו יתברך, ולכן הקדים להם "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם", שהוא הקדמה נכונה על כל עסקי החיים, שגם בששת ימי המעשה, שהם ימי עבודה ופעולה גשמית, גם בהם גנוז רצונו יתברך, ומכל פרט ופרט יכולים להכיר אותו יתברך.
 
ולכן "ששת ימים תעשה מלאכה", שגם בששת ימי המעשה יש צווי מהשם יתברך לעשות מלאכה, ולמצוא אלקותו יתברך בתוך המלאכה, כי בתוך ל"ט מלאכות של ששת ימי המעשה גנוזים ל"ט מלאכות המשכן, ומי שזוכה לעשות מלאכתו בנאמנות ובדביקות אל השם יתברך, נחשב כאילו עוסק בבנין המשכן, וממשיך על עצמו ט"ל אורות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' י"א), ולכן בודאי "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם", כי בתוך כל עשיה שבזה העולם, גנוז רצונו יתברך, ומי שמחפש ומבקש אחריו בודאי יזכה למצוא אותו, ומיד צוה להם על השבת, שהוא תכלית מעשה שמים וארץ, כי השגת התכלית נשלם ביותר בשבת קודש, שאז הוא שביתה ונייחא מכולא, וזוכין לקבל הדעת האמת מן הצדיק האמת להתבונן באלקותו יתברך באור גדול, ואז אין צריכין לעשות מלאכה ופעולה גשמית, רק "וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'", כי קדושת שבת משפיע על האדם החכמה והדעת להתבונן באלקותו יתברך ולהשיג את התכלית, ולכן בודאי "כל העושה בו מלאכה יומת" שהוא מיתה ונפילה, כי אז צריכין להשיג את התכלית על ידי המוחין והאורות של שבת, ולא על ידי עשיה גשמית, והבן.
 
ומיד אחר כך צוה אותם משה רבינו על מלאכת המשכן, וכמו שכתוב, קחו מאתכם תרומה לה' וגו', כי בזה גילה להם שבששת ימי המעשה יכולים לקדש מלאכתם ועבודתם בל"ט מלאכת המשכן, ובזה ישיגו את התכלית של מעשה שמים וארץ, כי ציורא דמשכנא כציורא דמעשה בראשית (הקדמת התיקונים), היינו צורת המשכן היתה כלולה מכל הצורות של מעשה בראשית, ומי שעוסק במלאכת המשכן, או עוסק במלאכתו הפרטי בנאמנות שהוא מעין מלאכת המשכן, הרי הוא עוסק במעשה בראשית ממש, וזוכה להשיג את התכלית הגנוזה בתוך כל פרט ופרט, והכל בכח המנהיג האמת שהוא משה רבינו עליו השלום, ולכן פרשה זו נאמרה בהקהל כל העדה אצלו, כי דייקא על ידו באים להשגת התכלית ואל קדושת שבת קודש, והשם יתברך יזכינו להיות מקורב אל צדיק ומנהיג אמיתי, שיכניס בנו השגת התכלית, ונזכה להיות קשורים ודבוקים בו יתברך באמת מעתה ועד עולם אמן ואמן.