"תוך הנחל" לפרשת כי תשא ● תיקון הפרה האדומה

בליל שבת קודש פרשת פרשת כי תשא - שבת פרה ה'תשס"ט, מסר הצדיק מוהרא"ש זצ"ל שיחה נפלאה, על פי דברי רבי נחמן מברסלב זיע"א בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' נ"ה המדבר מטהרת פרה אדומה ● כיצד צריך להתפלל? ● על מה יש להתפלל? ● מה מתקנת הפרה האדומה? ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת כי תשא

פתח ואמר מוהרא"ש זצ"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), פרה, זהו בחינת תפלה, בחינת (הושע י"ד): "ונשלמה פרים שפתינו", וצריך לתקן בתפלתו בחינת שלש קולות, בחינת (קהלת ה): "קול כסיל ברוב דברים", ובחינת (שמות ל"ב): "קול ענות אנכי שומע", ובחינת קול, בחינת (תהלים מ"ד): "כל היום כלמתי נגדי וכו' מקול מחרף ומגדף": וזהו בחינת עץ ארז, ואזוב, ושני תולעת, הנאמר בפרה: ארז זה בחינת: 'קול כסיל ברוב דברים, ברוב ההנהגות ואמונות כוזבות', שהם בחינת דרכי האמורי, כי "פתי יאמין לכל דבר" (משלי י"ד), וזהו בחינת ארז, בחינת (עמוס ב): "ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגבה ארזים גבהו", והגבוהי קומה, על פי הרב הן כסילים, כי מחמת גבה קומתו, העשנים העולים מהלב אל המח להתבשל במח, ולהתהוות מהם מחשבות, העשנים האלו נחלשים ברב הדרך שיש מהלב אל המח, מחמת גובה קומתם, ואינם ביכלתם להתהוות מהם מחשבות שכליות, ומחמת זה, הגבוהי קומה הם שוטים, וקטני קומה, שהעשנים שלהם נתבשלים היטב, ונעשה מהם מחשבות שכליות, אבל מחמת ששכלם יותר ממעשיהם הטובים, בחינת (אבות פרק ג): 'כל שחכמתו מרובה ממעשיו', על ידי זה, כשהמחשבה שכליות חוזרת אל לבם, אין כח בלבם להכיל את השכל, כי עיקר חיזוק הלב, הוא על ידי מעשים טובים, על ידי זה הם בבחינות (משלי י"ז): "לקנות חכמה ולב אין", ועל ידי זה השכל הם מחטיאים, והן הן הפילוסופים, שאין להם לב טוב וטהור, ואינם בבחינת (תהלים קי"ט): "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך", ומחמת זה השכל מחטיאים ביותר, והן, בחינת (מלכים א ה): "אזוב היוצא בקיר", 'אזוב', זה בחינת קטני קומה, הם בעלי השכל, אבל הלב אינו יכול להצפין כח השכל בתוכו, כי לבם חלש וחסר, ובפרט הנואפים העוסקים בחכמת פילוסופיא, שמאד מאד מזיק להם, כי לבם חסר, בבחינת (משלי ו): "נואף אשה חסר לב". וזהו: "אזוב היוצא בקיר", היינו בקירות הלב, שהשכל יוצא דרך קירות הלב, ואין הלב יכולה להכיל בתוכה את השכל, בבחינת: "בלבי צפנתי" וכו', וזהו בחינת: "קול ענות אנכי שומע", קול חרופין וגדופין, שמגדפין כלפי מעלה בחכמתם כידוע, ועליהם נאמר, (קהלת ז): "ואל תתחכם יותר: ושני תולעת, זהו בחינת קול שלישי, שיש לאדם בזיונות וחרפות משונאים, בבחינת: "כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני, מקול מחרף ומגדף", וזהו תולעת בחינת (תהלים כ"ב): "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", וכל זה, צריך המתפלל לתקן בתפלתו, להעלות את הנופלים באמונות כזביות, להעלותם בתפלתו לאמונה אמתית שהיא התפלה, ולקבע בלבם אמונה שלמה, ולתקן את לב המחקרים החכמי פילוסופיא, שיוכל לבם להכיל את שכלם, שלא יחטיא אותם, בבחינת: "בלבי צפנתי" וכו, וזה נעשה על ידי כוונת הלב שבתפלה, מתקן את לבם, ולהפוך כל הבזיונות והחרפות, להפוך לכבוד, כי כשאדם עומד בהיכל המלך, ומבטל את עצמו מכל וכל, ואין רואה שום דבר, אלא את המלך רואה, בודאי כששומע איזהו חרפה ובזוי, הוא מפרש את החרפה והבזוי לפרוש של כבוד להמלך, כי איך אפשר שיבוא אחד לתוך היכל המלך, ויבזה את המלך, אלא בודאי אלו דברים הם דבורי כבוד, ומתבונן בהדיבורים איך לפרש ולצרף אותם, שיתהוו מהם כבוד להמלך, ואין לחשוב, שמא אלו החרפות עליו נאמרים, זה אינו, כי מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין כאן אלא המלך בעצמו, בכן צריך לעשות מכל הבזיונות, צרופי כבוד להמלך וכו' , עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.
 
והסביר מוהרא"ש זצ"ל, כי הנה רביז"ל מגלה בתורה זו איך מצות פרה אדומה שייך בכל עת ובכל זמן, וכמו שמוזכר הרבה בספר "תולדות יעקב יוסף", שמצוות התורה הם נצחיים, ושייכים לכל אדם בכל עת ובכל זמן, ורק צריכין למצוא רמזים איך לקיים כל מצוה כפי העת והזמן שלה, ואומר רביז"ל, שטהרת פרה אדומה הוא ענין עבודת התפילה, וכמו שכתוב (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו, כי כשאדם מרגיל עצמו להתפלל אל השם יתברך על כל פרט ופרט של החיים, הן ברוחניות והן בגשמיות, והוא שופך שיח לפני השם יתברך, ומבקש על נפשו לפני השם יתברך בתמימות ובפשיטות גמור, אזי ממשיך על עצמו טהרה עליונה, ומנקה עצמו מכל מיני טומאות שרצו להתאחז בו, ולבסוף נעשה כמו עפר ואפר, היינו בטל ומבוטל לגמרי אל האור אין סוף ברוך הוא, כי כך היה המצוה של פרה אדומה, לשרוף הפרה עד שנעשה עפר ואפר, וזהו נעשה היום בכח התפילה, שמביא האדם לביטול גמור אל השם יתברך, עד שנעשה כמו עפר ואפר ממש, שכל כבודו כאפס ואין לפני כבוד השם יתברך, ואין לפני מראה עיניו כי אם כבודו יתברך המאיר בכל הארץ, וכמו שכתוב (יחזקאל מ"ג) והארץ האירה מכבודו.
 
והנה בטהרת פרה אדומה היתה מצוה לקחת גם עץ ארז ואיזוב ושני תולעת, ולהשליך אותם אל תוך שריפת הפרה, וכמו שכתוב (במדבר י"ט) ולקחת הכהן עץ ארז ואיזוב ושני תולעת וההשליך את תוך שריפת הפרה, ואומר רביז"ל, שאלו הם השלשה קולות הפגומות שאדם צריך לתקן בתפילתו, ארז הוא ענין קול הכסיל, שמדבר דיבורי כסילות ודיבורי אמונות כוזביות, ואדם צריך להרבות כל כך בתפילה, ולגלות ולפרסם האמונה הקדושה בעולם, עד שיתבטלו לגמרי כל דיבורי הכסילים, כי הארז הוא הגבוה מכל העצים, ומרמזים על הגבוהי קומה שהם על פי רוב כסילים, כי מחמת שיש מרחק רב בין הלב והמוח שלהם, לכן עד שמגיע המחשבות מן הלב אל המוח, כבר נחלשו מרוב הדרך, ואינם יכולים להתהוות מהם מחשבות  שכליות, ועל כן הם שוטים ויש להם אמונות כוזביות, אבל כשאדם עוסק הרבה בתפילה, וכן מגלה ומפרסם עבודת התפילה לאחרים, על ידי זה מבטל קול הכסילים שאין להם מחשבות שכליות, ומעלה ומוציא אותם מכסילותם.
 
ואיזוב שבפרה אדומה, שהוא הצמח הנמוך ביותר, מתקן את קול הכופרים והאפיקורסים, שמדברים דיבורי כפירה ואפיקורסות רחמנא ליצלן, כי איזוב שהוא דבר נמוך מרמז על הנמוכי קומה, שיש להם מחשבות שכליות ביותר, כי מחמת שהלב סמוך מאד אל המוח שלהם, לכן המחשבות שלהם מתבשלות ביותר, אבל אין כח בלבם להכיל את השכל, כי מחמת ששכלם יותר ממעשיהם הטובים, נתקיים בהם (אבות פרק ג') כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, ולכן החכמה נתהפך אצלם לרעה, והם מחטיאים ביותר, שזהו הפילוסופים שאין להם לב טהור, והשכל שלהם מלא כפירות ואפיקורסות רחמנא ליצלן, והמחשבות רעות שלהם יוצאים מפיהם, אבל על ידי ששורפים האיזוב עם הפרה אדומה, ומתחזקים ביותר בעבודת התפילה, על ידי זה מקבלים כח להכניע קול פגום שלהם, ונתפרסם ונתגלה האמונה הקדושה בעולם.
 
ושני תולעת שבפרה אדומה, מתקן הקול של חרפות ובזיונות שיש ליראי ה' משונאים וממתנגדים, כי על ענין תולעת אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים כ"ב), ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם, ואמרו חכמינו הקדושים (מדרש תהלים מזמור כ"ב) מה תולעת זו אין כוחה אלא בפיה, כך ישראל אין כוחם אלא בפיהם, וכשאדם משים את עצמו כמו תולעת, שהוא בעיני עצמו כתולעת הרוחש על האדץ, ועוסק כל כך בתפילה עד שהוא בטל ומבוטל לגמרי באין סוף ברוך הוא, על ידי זה הוא מבטל הקול של המחרפים והמבזים אותו, ואינם יכולים להפריע לו כלל, כי אינו מקפיד כלל על בזיון כבודו, ומהפך כל הביזונות לכבוד, נמצא שעל ידי עבודת התפילה, שהוא במקום הקרבת פרה אדומה, וכמו שכתוב (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו, זוכין לתקן כל הקולות הפגומים, הן של הכסילים והן של הכופרים והן של השונאים, וזוכה לעלות ולהתדבק בו יתברך, ולהמשיך על עצמו טהרה עליונה, ולכן אשרי הזוכה לעסוק בתפילה תמיד, ולקשר את קולו רק אל השם יתברך, כי אז יזכה לגילוי שכינה, ועולמו יראה בחייו, אשרי לו ואשרי חלקו.
 
וקישר מוהרא"ש זצ"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בפרשת השבוע את פגם חטא העגל, שפגמו בקול דקדושה, וכמו שכתוב (שמות ל"ב) קול ענות אנכי שומע, ופירש"י, קול חירופין וגידופין המענים את הנפש, כי נכשלו בפגם של כפירות ואפיקורסות רחמנא ליצלן, שהוא פגם הפילוסופים, שאין לבם יכול להכיל את שכלם, שכל זה נגרם להם מן הערב רב, שהיו רחוקים מקול דקדושה, והם אשר הכשילם בעוון זה, ולכן גם אבדו את הקול של תיקון הכסילים, שבא מחלישות המחשבות שאינם יכולים לעלות מן הלב אל השכל, שזהו אין קול ענות חלושה, וכן אבדו את הקול של תיקון המחרפים והמבזים יראי ה', שזהו אין קול ענות גבורה, כי חטא העגל היה כלול משלש עבירות, עבודה זרה גילוי עריות ושפכת דמים, ועל ידי זה אבדו את הקול דקדושה, ועל זה בא מצות פרה אדומה לתקן כל זאת, וכמו שפירש"י בשם רבי משה הדרשן (במדבר י"ט פסוק כ"ב), שכל ענין פרה אדומה היתה לתקן חטא העגל, ותבא אמה ותקנח צואת בנה, ושרפו את הפרה כשם שנשרף העגל, וכן שלשה מינים, עץ ארז ואזוב ושני תולעת, כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל וכו', עיין שם, כי דייקא על ידי פרה אדומה שהוא תיקון קול התפילה, זוכין לתקן כל קולות אלו, וזוכין לגילוי שכינה ולטהרה עליונה, והשם יתברך יזכינו להמשיך על עצמינו טהרת פרה אדומה, ונזכה לעסוק כל ימינו בתפילה בוהתבודדות, עדי נזכה לראות בגילוי שכינה ובביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן.