ההבדל בין התהוללות לבין שמחה אמיתית
הרב מנחם ברוד נוגע בשאלה, מהי שמחה אמיתית ● אפשר להתהולל לילה שלם, אבל אין בזה שמחה של ממש ● איך מבחינים בין התהוללות ובין שמחה אמיתית? ● שמחה אמיתית איננה השתטוּת, התפרקות או מתיחוֹת על חשבון הזולת
אווירת ימי הפורים כבר מרחפת בחלל, אבל האוּמנם אנחנו יודעים כיצד לשמוח באמת? לא כל מה שמכונה בימינו 'שמחה' הוא באמת שמחה. מי שחושב ששמחה פירושה קלות-ראש ו'לקיחת החיים בקלות' – טועה. שמחה אמיתית איננה השתטוּת, מתיחוֹת, מעשי קונדס על חשבון הזולת או סתם התפרקות.
תורת החסידות מבחינה בין שמחה ובין התהוללות, והיא מדגישה שבין השתיים מבדיל חוט-שַערה דק. שמחה היא הדבר הנעלה ביותר, הטהור ביותר, הקדוש ביותר, ואילו התהוללות היא דבר שלילי ומזיק. אבל פעמים רבות אנחנו מתקשים להבדיל ביניהן, ואז במקום שמחה חיובית עלולים לגלוש להתהוללות ריקנית.
המבחן: ההתייחסות לזולת
השמחה היא עניין רציני ביותר, גם בשעה שהיא מתפרצת בריקוד סוער. תחשבו על התחושה שממלאת אותנו בעת שמחה אמיתית. למשל, כשנולד לנו ילד או נכד, כשאנחנו מכניסים בן או בת לחופה, כשאנחנו זוכים לחנוך בית חדש, כשזכינו במשרה שרצינו בה. זו תחושה של אושר פנימי, של התרחבות הנפש. בשעה כזאת יש רצון אמיתי לשמוח, לשיר, לרקוד, כביטוי לשמחה הפנימית.
לעומת זה, התהוללות אין מאחוריה שום תוכן ממשי. בני-אדם יכולים להתהולל לילה שלם, אבל אין בזה שמחה של ממש. בעצם זה סוג של בריחה. בתוך ליבם ה'חוגגים' חשים ריקנות, והם מנסים לחפות עליה באלכוהול ובהשתוללות שלוחת רסן.
אחת הדרכים להבחין בין שמחה ובין התהוללות היא לבדוק את התייחסותנו לבני-אדם אחרים. אדם השמח באמת חש רצון לשמח את מי שמצוי בסביבתו. הוא משתוקק שעוד בני-אדם ישמחו עמו. לעומת זה, מי ששרוי בהתהוללות פוגע בזולתו ונהנה ללגלג עליו. בהקשר זה כדאי לזכור ששמחה לאיד איננה באמת שמחה.
ראו איך אנחנו חוגגים את היום השמח ביותר בלוח-השנה היהודי – פורים. שתיים ממצוותיו החשובות של היום הזה הן 'משלוח מנות איש לרעהו' ו'מתנות לאביונים'. זה ביטוי של שמחה אמיתית – לשמֵח את חברינו וידידינו ולהביא תחושת שמחה גם לאביונים שבנו. כי כשאנחנו שמחים באמת, אנחנו רוצים שהשמחה תחלחל גם למעגלים רחבים יותר סביבנו.
זהירות, אלכוהול
משנה זהירות יש לנהוג בשימוש באלכוהול. אמירת 'לחיים' היא דבר גדול. "נכנס יין, יצא סוד", אמרו חז"ל, ומשמעות הדבר ששתיית משקה משכר בכוחה להוציא ולגלות דברים פנימיים ונעלים. אמירת 'לחיים' גם מקרבת בני-אדם זה לזה, בבחינת "גדולה לגימה שמקרבת". בפורים מצווה להתבסם 'עד דלא ידע', משום שעל-ידי שתיית יין אפשר להגיע לדרגה גבוהה ביותר.
אבל דווקא העוצמה הגלומה בשתיית משקה משכר מחייבת לוודא שהיא מופנית לאפיקים חיוביים ולא חלילה למחוזות הרסניים. וחובה גם לשמור על הגבולות ולא להפריז בשתייה.
שמחה אמיתית מרוממת את האדם לגבהים עצומים, ולכן חשוב לשאוף אליה ולשאוב מעוצמתה האין-סופית. השמחה גם פורצת גבולות, ובכוחה נפרוץ את חומות הגלות ונזכה לגאולה האמיתית והשלמה.