מבט לפרשת השבוע "משפטים"

תורת אבות ● הרב יחזקאל שינפלד מבאר את הפסוק: "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" ● הרי הם עוד לא שמעו מה ידבר ה' ● היו צריכים, לכאורה, לומר "כל אשר  ידבר ה'" בלשון עתיד? ● פרשת משפטים

"ויאמרו: כל אשר דיבר ה'- נעשה ונשמע" (כד, ז)

הגמרא במסכת שבת מתארת את השבח העצום של ישראל, שהקדימו נעשה לנשמע.

דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו שישים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל, קשרו לו שני כתרים- אחד כנגד "נעשה" ואחד כנגד "נשמע". מבארים רש"י ובעלי התוספות: כתרים אלו היו מזיו השכינה.

עם ישראל זכה לדבר גדול ונורא באמירה "נעשה ונשמע". ממשיכה הגמרא לדרוש את ההכרזה של נעשה ונשמע.
אמר רבי אלעזר: "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצא בת קול (מהשמים) ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה, שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב (בתהילים ק"ג, כ): "ברכו ה' מלאכיו, גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו".

ברישא (=בתחילת הפסוק) "עושי". והדר (=בהמשך הפסוק) "לשמוע" (= כלומר: המלאכים מוכנים לעשות עוד לפני שהם שומעים מה מוטל עליהם, ולא כדרך שאר עבדים, ששומעים תחילה את הציווי לידע אם יכולים לקבלו עליהם אם לא (שבת פח, א).

השאלה:

לכאורה, לפי הסבר הגמרא במסכת שבת, בני ישראל היו צריכים לומר: "כל אשר ידבר ה'- נעשה ונשמע." הם מקדימים "נעשה" ל"נשמע", הם מוכנים לקבל על עצמם לעשות את ציווי ה' עוד לפני מתן תורה, דהיינו: קבלתם היא לגבי העתיד, מדוע איפוא כתוב בלשון עבר: "כל אשר דיבר ה"?

תשובה:

כידוע, התורה הייתה קיימת עוד לפני בריאת העולם. "הסתכל באורייתא וברא עלמא". האבות קיימו את התורה הקדושה עוד הרבה לפני נתינת התורה בסיני. אברהם אבינו קיים אפילו עירוב תבשילין, כלומר: התורה והמצוות היו הרבה לפני מתן תורה בסיני. לכן בני ישראל אומרים: "כל אשר דיבר ה'- נעשה ונשמע", כל מה שכבר נאמר ע"י ה' בתורה לאבות האומה - אנו נעשה ונשמח.

וכאן הגדלות של ישראל. עם של עבדים. ארבעה דורות של עבדים במצרים. הם לא ידעו תורה. הם שועבדו בגזרות קשות, כשמעליהם שוטרים הרודים בהם לעבוד עבודת פרך. אף על פי כן בשעה שבא הקב"ה לתת להם תורה ומצוות, הם מדברים כמו מלאכים. אפילו הבת קול משמים מתפעלת ושואלת: "מי גילה לבני רז זה, שמלאכי השרת משתמשין בו?"

הכתרים ניתנו להם בזכות האמירה של "נעשה" לפני" נשמע", כי עבד אינו מדבר כך לאדונו, אבל מלאכים כן.

ישראל זכו להתעלות עצומה. הם היו בטוחים, שכל דבריו של הקב"ה לאבות האומה- כל התורה שנאמרה להם ותיאמר לישראל במתן תורה, תיעשה על ידם בלי שום פקפוק, כמו מלאכים, שבטוחים שיעמדו בציווי כאיש אחד בלב אחד לקיים רצונו יתברך.