רעיון לפרשת השבוע "יתרו"

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ" ● איך קיבל דווקא יִתְרוֹ, גוי עובד אלילים, פרשה על שמו בתורה? ● מה גילה יִתְרוֹ, שרבים מאיתנו עדיין כיום מחפשים? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "יתרו"

יִתְרוֹ היה כֹהֵן מִדְיָן, ונחשב בימיו למומחה העולמי הגדול ביותר לכול העבודות הזרות באשר הן (עפ"י המדרש: "לא הניח עבודת כוכבים שלא עבד אותה").

לאחר שניסה את כל העבודות הזרות בעולם, ולא מצא אמת באף אחת מהן – החליט לפרוש מכולן. אולם רק כששמע על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, הבין כי יש אל אחד ויחיד, המסוגל להוציא באמת את האדם משעבוד מִּצְרָיִם, ולשחררו מלהיות עבד ליצריו - "כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם."

כל העבודות הזרות בימי קדם הנהיגו טקסים, שכל מהותם היה מתן פרקן ליצר הבהמי, במסווה של דת. בני קדם היו משתמשים באליליהם כדי לעשות מעשי בהמה מסוגים שונים.

לכל אליל הייתה העבודה הבהמית המיוחדת לו, וכך במסווה של עבודת פולחן דתית, מצאו דרך לתרץ את עבדותם לחומר, ולעשות מעשים שפלים ביותר.

למשל: אליל בשם "בעל פעור" שהיו עושים עליו צרכים בפומבי וזו עבודתו, אלילים שעבודתם הייתה זנות, אלילים שעבודתם אכילה בבולמוס, אלילם שהיו מקריבים להם קרבנות אדם לתת פורקן לתאוות הדם והסדיסטיות, אלילים שעבודתם הייתה במעשי כשפים, אלילים שעבדו אותם תוך נטילת סמי הזיה כדי להעצים את חווית הפולחן וכדו'...

מצאו עובדי האלילים שיטות שונות להצדיק, כביכול, התנהגות בהמית פרועה, כדי לתת במה ליצרים השפלים ביותר, שידע המין האנושי.

לעומת כל אלה גילה יִתְרוֹ, מהות חדשה, את דרכו של הקב"ה, שהיא ההפך הגמור להתנהגות היצרית הבהמית שהכיר.

הקב"ה ברא את עולם החומר מתוך מהותו ועצמותו הרוחנית (הפך בבריאה רוח לחומר), והאדם נדרש במחשבתו, דיבורו ומעשיו להשיב בחזרה את החומר אל דרגתו הרוחנית. עבודת ה' היא בהעלאת היצר הבהמי לקדושה, תוך יציקת מחשבה בחומר שכול עניינה להטיב – החדרה של מהות רוחנית לכל מעשה חומרי.

למשל: קידוש יום השבת ביין, קידוש האישה בנישואין, קידוש הכסף בצדקה, קידוש האוכל בברכה, קידוש לאחר השירותים בברכת אשר יצר, קידוש היום בתפילות, קידוש הזמן בלימוד תורה, קידוש החודש, קידוש הלבנה ...

גישה דתית זו, של קידוש כול היבטי החיים, הייתה מהפכנית בתפיסתה בימי קדם, ומנוגדת בתכלית למקובלות האנושיות בעולם העתיק.

התורה שהוריד משה לעם ישראל, הביאה גישת חיים חדשה ומהפכנית -
הפיכת החומר ממהות בהמית של רצון לקבל תענוג עצמי, לכלי שתכליתו כוח המאפשר השפעה ונתינה, דרך להתפתחות רוחנית – גישה זו פתחה בפני עם ישראל מסלול חדש להתעלות, התענגות מסוג חדש, המשלבת חומריות ורוחניות כאחד.

"וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה" -

כאשר שמע יתרו כי יש כוח בבריאה כמו הקב"ה, המסוגל להציל את האדם מהשעבוד ליצריו (הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם), אמר "בָּרוּךְ ה'", כי הבין, לראשונה בחייו, שהקב"ה וחוקי תורתו, הם המתכון האמתי לחיי חופש בעולם החומר - האמת המוחלטת.

"עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקים"

כעת הגיע יִתְרוֹ לא רק אל רמת האמונה, אלה אל הרמה הגבוהה ביותר שהיא דרגת "הידיעה" (יָדַעְתִּי) - החיבור בשורש נשמתו אל אורו של הקב"ה, וההכרה המוחלטת כי הוא כוח האמת היחידי, המחייה את העולם.

שואל רש"י על יִתְרוֹ: מה שמועה שמע ובא?
ועונה רש"י ששמע על - "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק"

עמלק באו ממרחק להיות הראשונים להילחם עם ישראל. עמלק הבינו את הכוח הטמון בקידוש החומר, ולא רצו שישראל יקבלו את התורה. רצו לצנן את עם ישראל מקיום מצוות (שירפו ידיהם מהמצוות), שלא יקדשו עצמם על כול צעד ושעל בחייהם.

עמלק רצו להנציח את הבהמיות בעולם, לא רצו שיקבלו ישראל את סודות קידוש החומר – שלא ירוממו את הארץ והחומר לדרגת שמים ע"י התורה.

עמלק ציננו את הפחד, שאחז באומות מפני ישראל ומפני הקב"ה.

כנגד מעשיהם של עמלק, בא יִתְרוֹ ובחר לחמם בחזרה, ולהשיב את כבודו של הקב"ה בקרב האומות. עמלק היו הראשונים לצאת להילחם בישראל, ומנגד יִתְרוֹ היה הראשון לבא להצטרף לישראל ולהתגייר:

"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם" -
העביר סכין חד על בשרו ומל עצמו (וַיִּחַדְּ).

יִתְרוֹ היה גדול בעני עמי קדם, הוא היה יועץ לפרעה, היה מומחה בכול העבודות הזרות ובכול כוחות הטומאה ועבודות הכוכבים. כאשר מומחה מספר אחד לעבודות זרות מתגייר – זהו קידוש השם, מהלך שכזה עושה רעש גדול ביותר בעולם (כביכול והאפיפיור היה מתגייר - במונחי ימנו).

יִתְרוֹ היה הגר היחיד שהאדיר שמו של הקב"ה בעולם, ובעקבותיו רבים מאומות העולם בחרו לעזוב גם הם את העבודה הזרה.

על כך שגידל יִתְרוֹ את שמו של הקב"ה בקרב אומות העולם, זכה לפרשה בתורה על שמו.

גם בימנו אנו מוקפים ב"אלילי החומר" ועובדים אותם בתאווה, כדי לתת פרקן ליצרנו הבהמיים – מסיבות ומפגשי חברים ריקים מתוכן, סמים ואלכוהול, יחסים ללא קדושה, אכילה לשם תאווה, שבת שהפכה לפיקניק, שעבוד לאליל הכסף רק לשם רושם כבוד ומעמד ... חיים שכול תכליתם סיפוק עצמי ורושם.

רבים מדי מאיתנו משועבדים עדיין לחיים של עבדות לחומר וליצר – מתוך תקוה, חסרת סיכוי, לקבלת תענוגות חומריים ללא גבול.

פרשה זו צריכה לעורר את ליבו של כול יהודי. יִתְרוֹ ניסה את כול התאוות הבהמיות האפשריות, ובסוף בחר בדרכו של הקב"ה, דרך קידוש החומר ע"י קיום מצוות התורה.

איזו אמת גילה יִתְרוֹ, שרבים מאחינו עדיין מפספסים?

אם הכהן הגדול ביותר של הטומאה, שראה וניסה הכול, בחר להמיר את דתו, להודות באמת, ולקחת על עצמו תורה ומצוות, איך יכול יהודי, שנולד בן מלך, ללכת ולחפש את אושרו בדרכן של התרבויות הזרות, ובהבליהם של אומות העולם.

יִתְרוֹ זכה לפרשה אחת בתורה, אבל אנחנו, בנים של מלך, זכינו שהתורה כולה שלנו, של כול עם ישראל, של כול יהודי ויהודי.

עלינו רק לשוב אל תורתנו באהבה, לנהוג על פיה, לשוב אל אבינו שבשמים - לייחל לגאולה, לבואו של משיח צדקנו, ולחלום בכול יום לעלות ולקדש עצמנו בבית המקדש השלישי, במהרה בימנו ממש.