רעיון לפרשת השבוע "בשלח"
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" ● למה פתח הקב"ה את הים עבור בני ישראל? ● מהו הסוד לחיים טובים, שרצה ללמד אותם, וגם אותנו? ● הרב אהרן זאב שצמן מגיש: רעיון לפרשת "בשלח"
התורה נמשלה למים, וכאשר דבקים ישראל בתורה, היא לָהֶם חוֹמָה, המגנה עליהם מאויביהם מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.
ומיהו אותו אויב אשר ממנו יש להישמר?
האויב הגדול ביותר של האדם הוא יצרו הרע, החיה הפנימית שבו, הרוצה לקבל תאוות ועינוגים חומריים ללא גבול, ולהכשיל אותו בעבירה.
למים שתי תכונות הפוכות – יש בהם את צד החסד - הם המילוי הבסיסי ביותר בבריאה, לצימאון הטבוע בכל הצמחים ובכל בעלי החיים. אולם למים יש גם את צד הדין, והם יכולים לשטוף את העולם כולו ולהטביעו, כפי שנעשה בימי המבול.
המים מייצגים את מילוי השפע החומרי האינסופי, אשר ביכולתו למלא, את תאוותיו של האדם במידה הנכונה, או למלאו ללא גבול – ובכך להשמידו.
כדי שיהנה האדם מהשימוש במים, עליו ליצרך מהם במידה הראויה, כי רק במידה וישים גבול לתאוותיו, יוכל להפיק מהחומר סביבו את מידת המילוי הנכונה, וההנאה השלימה.
אולם איך יידע האדם מהי המידה הנכונה?
על פי מה צריך האדם לקבוע לעצמו את הגבולות, כדי שייהנה מהשפע?
"גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה" (בראשית טו)
בברית בן הבתרים נדרש אברהם אבינו לבתר בהמות, ולעבור בין הבתרים. לעבור בין חצי הבהמה שהיה מימינו, לבין חצי הבהמה שהיה משמאלו ("וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ").
הקב"ה הראה למעשה לאברהם את מסלול התיקון, שעתידים לעשות בני ישראל בצאתם לחופשי מן השעבוד לחומר. המעבר בין שני חלקי הבהמות החצויים, הוא משל לאדם הפוסע במסלול חייו, ומוקף ביצרים בהמיים, הרוצים להכשילו.
אברהם עובר בין הבתרים בדיוק כשם שבני ישראל עתידים לחצות את הים: יצר בהמי מימין, יצר בהמי משמאל וריק באמצע – האמצע היא היבשה, מקום ריק מיצר בהמי, מקום בו האדם בוחר איך למלא את צימאונו.
"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה"
היבשה הוא מקום ריק ממים, מקום שיש בו רצון לקבל. היבש הוא כמו הצמא, הרוצה מילוי של מים. בני ישראל כרגע במצב של יבשה. הם זנחו את המילוי הקודם שהיה להם – העבדות למִצְרַיִם, העבדות לחומר וליצרים, וכרגע הם צמאים למילוי מסוג חדש - מילוי רוחני.
"אֲזַי, עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם, הַזֵּידוֹנִים, בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף, לְשִׁנֵּיהֶם" (תהילים קכד)
הקב"ה מוליך את האדם בדרך שיבחר ללכת בה – כאשר אדם בוחר לטהר עצמו מקלקולים ולהתנתק מהעבדות ליצריו – הקב"ה עוצר עבורו את המים המזיקים, ומונע מהם להטביע אותו.
הוא עוצר עבורו את תחושות התאווה של יצריו הבהמיים, ומוליך את האדם זמנית בדרך בטוחה, כדי שיוכל לקבל לעצמו את המילוי במסלול החדש – דרך התורה והמצוות.
הקב"ה מוליך את בני ישראל לעבר קבלת התורה. אולם כחלק מתהליך הכשרתם לקראת קבלת עול מצוות, צריך היה להמחיש להם כי הגבולות, הם למעשה לטובתו של האדם, אל אף שהם בבסיסם מנוגדים לרצונו הבהמי לקבל.
"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם - כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו: אֶל תּוֹךְ, הַיָּם"
גם כאשר הקב"ה מוליך את האדם בבטחה, היצר הרע אינו מוותר ורודף אחריו, כי ללא כוח התנגדות ויכולת לבחור גם ברע, לא יהיה לאדם תיקון אמיתי.
סוס פרעה (היצר הבהמי), המוביל את רכבו (את הגוף החומרי) ומכניס את פרשיו (האדם כולו) אל תוך הים.
בניגוד לבני ישראל שהולכים בבטחה ביבשה – דרכו של היצר מוליכה את האדם לאבדון "אל תוך הים" אל מקום של מילוי של מים ללא גבול – דרך אשר סופה להטביע את האדם, במילוי איסופי של חומר.
"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם"
כאשר חי האדם ללא גבולות, ושואף בכל עת לקבל מילוי אינסופי ליצריו (כסף, נשים, מאכלים, בילויים, כוח, כבוד, הכרה ...) – סופו שהדבקות ביצריו תביא עליו שפע במידה שאינה ראויה לו, והוא עשוי לטבוע בו, בדיוק כשם שטבעו בו המצרים, אשר לא ידעו לשים גבול ליצרם (שפע רב מדי לאדם, בכל אחד מתחומי חייו, יכול להביא עליו צרות רבות, ולמלא את חייו בסבל ודאגה – עד כי ימאס באותו השפע עצמו).
הגבול ששם הקב"ה למי הים, הטיב עם בני ישראל ושמר עליהם כך שיוכלו לעבור בים בבטחה, בכך רצה ללמדם לשים גבול בפני חיי החומר, ובייחוד לאור השפע הרב שלקחו איתם ממִצְרַיִם. רצה הקב"ה להראות להם, כי כאשר גובלים את השפע - זהו סוד החסד האמיתי, בחייו של האדם.
כשם שהציב הקב"ה גבול למי הים, והציל בכך את בני ישראל, כך המצוות מציבות גבולות לאדם, ומורות לו כיצד להשתמש בחומר בתבונה למילוי יצריו - במידה הראויה להצילו מחיי סבל ואבדון.
ניתן ליהנות מחיי החומר, ולנוע בבטחה בתוך מכלול היצרים והתאוות הבהמיים. אולם צריך לשם כך להיצמד לדרכה של תורת האמת, וללמוד מהם גבולות וחוקי החיים.
דרך המצוות היא הדרך לפייה צריך כל יהודי לקדש עצמו מדי יום, ולנהל את חייו על פיהן. המצוות אומנם מגבילות את האדם, ומכתיבות לו איך וכמה שפע לצרוך בתווך הקצר – אך בעצם מטרתן להטיב עם האדם, ולאפשר לו ליהנות מהשפע בחכמה, כך שלא ימאס בו בתווך הארוך.
ביציאת מִצְרַיִם הקב"ה עשה את העבודה עבור בני ישראל, והטביע עבורם את המצרים.
אולם מרגע מתן תורה, העבודה מוטלת על כתפיו של כל אחד מישראל, לגבור בכל יום מחדש על יצרו הרע ולהטביעו – הקב"ה הראה לנו את הדרך, אבל המשך ההליכה בה מוטלת עלינו.
זו היא הבחירה החופשית, שניתנה לכל אחד מישראל, בהתאם למידת האמונה, ומידת הביטחון שיש לו בקב"ה.
כאשר ישלימו כלל נשמות ישראל מהלך זה, יציבו את הגבול הנכון ליצריהם, יעשו תשובה, וילכו בדרך התורה והמצוות - אז תתרחש מיד הגאולה, נזכה לבואו של משיח צדקנו, והיצר הרע (כוח מִצְרַיִם) יתבטל מן העולם לנצח נצחים.
