מבט לפרשת השבוע "בשלח"

לכבוד שבת קודש ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר את דברי המדרש: "המן השתנה לשבח בריחו וטעמו בשבת" ● לכאורה, אם הטעמים במן היו לפי כוונת האוכל, מה השבח  בהיותו מיוחד לשבת? ● פרשת בשלח

" ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה" (טז, כב)

מבאר רש"י את הפסוק עפ"י מדרש אגדה: "לחם משנה - לחם משונה. אותו היום נשתנה לשבח בריחו וטעמו" (שאם להגיד, ששניים היו, והלא כתיב: "שני העומר לאחד", אלא משונה בטעם וריח).

רש"י לומד, שהתורה באה לומר, שבשבת המן השתנה גם בטעם וגם בריח.

לכאורה, אפשר להבין את חשיבות הריח. לכבוד שבת קודש זכו ישראל, שריח המן השתבח לכבוד שבת. אכן מעלה גדולה. אבל מה העניין, שהטעם הבסיסי של המן ישתבח לכבוד שבת, הרי לפי חז"ל, ממילא טעם כל אחד במן את הטעם, שנתכוון אליו. בסופו של דבר, כוונת האוכל קבעה את טעמו. מהי אם כן המעלה של שבת קודש?

יש מחלוקות בין הפוסקים מה בירכו על המן. הרשב"א אומר, שלא בירכו בכלל. כשם שלא מברכים על מצוות צדקה, מפני שאין לגביה וודאות, הואיל והמקבל עשוי להתחרט ברגע האחרון ולוותר על הנדבה, ונמצא הנותן מברך ברכה לבטלה. הוא הדין לגבי המן. נאמר במן, שהיה אפשר לטעום בו את כל הטעמים: ייתכן, שלאחר הברכה, שבירך המברך את הברכה הנראית לו, נמלך בדעתו ונתאווה לטעום במן טעמו של מאכל אחר, המחייב ברכה אחרת, ונמצאת הראשונה שבירך - ברכה לבטלה. לפי פסקו של הרשב"א, השליטה של האוכל במן הייתה מוחלטת. בכל רגע אפשר היה לכוון לטעם אחר ולהחליף בין הרצונות. אם כך מתחזקת השאלה: מה המעלה בשבת, שיש למן טעם מיוחד, הרי לפי האמור, הטעם ייקבע ממילא על ידי האוכל, וכל טעם שהוא יבחר - הוא יקבל?!

אולי אפשר לומר, שהמדרש מדבר על טעם ועל ריח רוחניים, מעין עולם הבא- שבת מנוחה. ידוע מנהגן של נשות ישראל לומר בזמן הבישול: "לכבוד שבת קודש!" האמירה הזאת מוסיפה טעם מיוחד, טעם רוחני. כמו כן מובא, שבשבת זוכה היהודי לנשמה יתרה. כלומר: יש בשבת עניינים רוחניים, שאין בימות החול.

לפי הדברים ייתכן לומר, שבמן אפשר היה במהלך ימות החול לכוון לכל טעם גשמי באוכל: מתוק או חמוץ, חריף או מר או מלוח. אבל טעם רוחני של שבת המלכה, אותו טעם שנשות ישראל מקפידות להוסיף בשעה שהן אומרות בזמן ההכנה "לכבוד שבת קודש", גם את הטעם ואת הריח שלהן זכו ישראל לטעום במן, אבל הטעם הרוחני והריח הרוחני היו מיוחדים לשבת קודש.