רעיון לפרשת השבוע "בא"
"כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, וְאֶת לֵב עֲבָדָיו" ● מה רוצה מאיתנו הפרעה שבלבנו? ● ומהו הסוד להמית אותו בכול יום מחדש? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "בא"
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, בֹּא אֶל פַּרְעֹה: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ, וְאֶת לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ."
כח פרעה בליבו של האדם משעבד אותו לחומר, ומכתיב לו לרצות להישאר עבד בארץ היצרים. השעבוד מביא את האדם לידי כך שגם אם תינתן בידיו הבחירה החופשית להשתחרר וללכת אחר הקב"ה ומצוותיו, יעדיף להישאר עבד ליצריו ולדבוק בחומר.
ידוע כי הפרעונים היו נקברים באופן ייחודי. גופם היה נחנט כדי שישתמר לנצח, וכן כל כליהם ורכושם היקר, שהיה עשוי זהב וכסף היה נקבר יחד איתם.
למעשה הם רצו לקחת את כל החומר איתם גם לאחר מותם. התאווה שלהם לחומר הייתה כה גדולה, עד כי לא היו מוכנים להיפרד מגופם החומרי ולא היו מוכנים כי רכושם האישי יעבור ליורשיהם.
כנגד תאווה חומרית ושעבוד כה גדולים, יצא משה בשמו של הקב"ה כדי להציל את ישראל, רגע לפני שיפלו לשער החמישים של הטומאה, משם כבר לא ניתן יהיה עוד להוציאם.
"הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" –
המכות כאבו לפרעה ולמצרים, כיוון שפגעו ביקר להם מכול - בחומר, שהוא ה"דלק" של "הרצון לקבל לעצמו".
דבקותו של האדם בפרעה שבליבו, ורצונו לספק את יצריו על ידי עוד ועוד חומר, מביאה עליו לבסוף צרות, ואפילו לידי כך שימאס בחומר ויאבד את הטעם בחיים - "דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ: פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ, וַהֲקֵאתוֹ. "(משלי פרק כה).
"לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים." –
פרעה מוכן לשחרר לכאורה את בני ישראל - שאלתו של פרעה (מִי וָמִי, הַהֹלְכִים? ) מטרתה להתריס, להראות כי אין באמת מי שירצה ללכת, להראות כי כוחו גובר על כוחו של הקב"ה, וכי הוא זה השולט ומשעבד את בני ישראל.
כח פרעה יודע כי ישראל הם עבדיו וכנועים לייצר, על כן בטוח כי לא יימצא בהם מי שירצה לגבור על יצרו, להתחבר אל הקב"ה וללכת עם משה, גם אם ישחרר אותם לצורך כך.
"מִי יַעֲלֶה בְהַר ה', וּמִי יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ." (תהילים פרק כד) –
שואל פרעה: למי בישראל יש את הכח הנפשי לעלות רוחנית בדרך ה', לקיים תורה ומצוות, ולפעול במודע כנגד יצריו הבהמיים (מִי יַעֲלֶה בְהַר ה').
ונניח שהלכו בני ישראל לזבוח לקב"ה, למי בהם יש את הכח הנפשי להישאר שם במעלה "הַר ה' ", לקדש את עצמו כדרך חיים, ולקיים את המצוות בכול יום ויום מחדש (וּמִי יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ – מי יקום בכול בוקר לעשות רצונו).
"יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם... רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם" -
כח פרעה מנסה לייאש את האדם כדי שלא יעשה תשובה, ושלא יעסוק ברוחניות. פרעה טוען כי ההליכה בדרך ה' היא כח התנגדות רע, הפועל כנגד רצון נפשו הבהמית של האדם, הרוצה לספק את יצריו החומריים תחילה – "כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם".
כדי להוכיח את טענתו, שישראל כולם כנועים לחומר וליצר מציע פרעה מבחן:
"לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה', כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים" –
"גבר": מלשון שיכול לגבור על יצרו הרע, ועל תאוותיו.
פרעה מציע שרק מי שבאמת מסוגל להיות גבר ולגבור על יצריו, אם יש כזה בישראל, הוא זה שילך עם משה לעבוד את ה' - פרעה אינו מאמין שיש מישהו שכזה בישראל.
"לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת אֹתֹתַי, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' ".
ידיעה היא ודאות גמורה, חיבור ממשי, הרבה מעל דרגת האמונה, והאדם נידרש להתבונן בסימנים ששולח לו הקב"ה, ומתוך מציאות חייו לדעת כי יש קב"ה בעולם, ועל כן חובה עליו לעשות רצונו.
הקב"ה נותן לאדם כח להתעלות מעל החומר ומעל יצריו, ולראות כי בכל המציאות החומרית קיים סדר, והקב"ה הוא המנהיג את העולם. על כן לעיתים מביא הקב"ה מכות על האדם "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ", כדי לעוררו מבפנים לתשובה, מתוך קרביו, כדי שיתבונן במציאות ומתוכה יגיע אל ההכרה בקיומו של הקב"ה.
הקב"ה נותן לאדם את הדחיפה הראשונית, "אֶת אֹתֹתַי", כדי שיקבל כח לנתק עצמו משיעבוד פרעה, ויעשה תשובה – זו העליה הראשונית בהר ה'. אולם כדי שיישאר בפסגה הרוחנית צריך האדם להמשיך בעצמו, ואת האותות הבאים צריך כבר לשים על עצמו לבדו.
פרשת "בֹּא" מתחילה באותות שנותן הקב"ה לפרעה שבאדם ("לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ"), ומסתיימת באותות שצריך האדם לשים בעצמו מדי יום (תפילין של ראש, ותפילין של יד), כדי שלא ישכח לעולם את יציאתו משעבוד מצרים ("וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם").
המכות לאדם ולפרעה שבליבו אינן עונש, הן כאמור תוצאה של בחירתו לקלקל ודבקותו ברצונו לקבל לעצמו. כל מטרתן להשיב את האדם אל דרך האמת, שיזכה לתקן עצמו בעולם הזה, ויזכה לחיי נצח רוחניים בעולם הבא.
התפילין הן האוֹת המזכיר לאדם, שאלמלא הקב"ה שומרו ומצילו, היה הפרעה שבליבו חוזר ונעור מקברו, שוב מכשיל אותו בקלקולי העולם הזה, ושוב משעבד אותו אל יצריו.
כאשר האדם בוחר בעצמו להניח תפילין מדי יום – ובוחר לשים על עצמו את האותות מרצון, הוא מנצח וממית בכך את הפרעה שבליבו, ואין עוד צורך שיעוררו אותו מן השמים, באמצעות מכות כואבות ואותות חיצוניים.
התפילין הן הזִכָּרוֹן לבחור מרצון להיות חופשיים בדרך ה', ולא לשוב עוד להיות עבדים אומללים לפרעה, כפי שהיינו במצרים – שבויים בארץ היצרים הנצחיים.
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה".
18/01/2015 08:20