כשהאדמו"ר מקרלין סטולין בכה מהתרגשות

בעיתון חסידי הופיע סיפור מרגש, על חסידי קרלין סטולין שהתארחו בשבת בבית הארחה בגבעת ושינגטון ● האחראי על בית הארחה, תיאר בעיתון את מה שקרה בשבת ● מה היא חוללה אצלו, ואיך הגיב האדמו"ר

לפני שבועיים, חסידי קרלין סטולין מביתר התארחו בשבת בבית הארחה בגבעת ושינגטון. מספר ימים אחר השבת הבינו החסידים את השינוי שהצליחו לחולל בתודעתו של האחראי על בית הארחה, חובש כיפה סרוגה - על הציבור החרדי.

בעיתון חסידי שיצא לאור לאחר השבת, הוא כתב את תחושותיו. הדברים מדברים בעד עצמם:

אני חייב לספר לכם על השינוי שהחסידות הזאת עוררה בי. השבת עבדתי כאחראי בבית הארחה. חסידי קרלין מביתר התארחו בה. הם נראו בדיוק כמו ההם מהאוטובוס, מגבעת מזנב של שועל, מעיל ארוך, ותפילה מלווה בצעקות באופן מפחיד.

חשבתי בלב, כולם בדיוק אותו דבר. מתענגים על החיים, חיים בבועה שלהם וכמובן שלא נשכח חס וחלילה - לא אוהבים לשרת בצבא. הרי זה מה שכולנו חיים יום יום, סטיגמות, סטיגמות, בלי טיפה אנושיות להביט לבנאדם בעיניים, בלי דעות קדומות.

אז התחילה סעודת ליל שבת. אני עובד השבת בשבילם, לא בדיוק נראה כמוהם ובכל זאת, אין כמעט חסיד אחד שלא ראה אותי ואמר לי 'שבת שלום, מה שלומך?' התנהג בחביבות והאיר פנים.

נטילת ידיים. ציפתי לבלגן - ניירות על הרצפה, רטיבות כמו שהם תמיד מתנהגים. אבל לא ולא. הכל נקי ומסודר. 370 חסידים והכל כמו שצריך! הארוחה מתחילה. אחד החסידים שמר לי מקום מראש, לא ביקשתי בכלל! זה באמת כבר מתחיל להיות חשוד. היחס למלצרים, החיוך, האדיבות - לא חלמתי שיש דברים כאלה!

הריקודים, השירים המרגשים, האהבה בניהם - הם באמת אוהבים זה את זה. ואוו!

הם פתאום מזמינים גם בחור כמוני, לא בדיוק שטריימל או כיפה שחורה, לרקוד איתם, לשמוח איתם בוועידת אחים. גם כשניסתי להיות קשוח ולהראות להם מי אחראי כאן - לא עזר. הם כאלה אדיבים, כאלה נחמדים, נתנו לי הרגשה כל-כך טובה שזה פשוט לא יאמן. הסתיימה השבת ואיתה הסתיימו הדעות הקדומות שלי. פניתי לאחראים ושפכתי את לבי. אמרתי לו שהם מדהימים ושהם עוררו בי את הנשמה מחדש.

מספיק כבר לשפוט יחידים, קבוצות או מגזרים בעם. זה מיותר. מקיצוניות של בקושי להסתכל עליהם באוטובוס, שבת אחת קטנה שרובה הייתה ביידיש, שינתה לי את הכל.

כשחזרתי הבית חיפשתי את המספר של האדמו"ר בכבודו ובעצמו, התקשרתי אליו והוא בכה מרוב התרגשות. הוא סיפר לי שזה הדבר שהוא מחנך אותם כבר עשרות שנים: אהבת חינם וכבוד זה לזה.

הוא שמח שהצליח בעבודתו.

ואותי? אותי הוא בירך שאדע להסתכל על הדברים החיוביים שבבני אדם. ברכה נחמדה, אך מיותרת - כי גם בלעדיה, השבת הזאת לימדה אותי את זה על בשרי.

לפעמים לא צריך יותר מידי דיבורים, רק התנהגות ומילה טובה משנות סדרי עולם".