רעיון לפרשת השבוע "וארא"

"וְגָאַלְתִי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" ● יכול היה הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים במכה אחת, מדוע נזקק לעשר מכות? ● מהו המסר עבורנו כיום, כשרואים מכות וצרות על הגויים סביבנו? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "וארא"

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמו בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם" - בני ישראל נפלו בפיתויי חיי החומר, התאווה והתענוגות, הפכו עשירים במצרים ונעשו כנועים לחיי רדיפה אחר מילוי יצריהם. מפרש הספורנו - "פרו וישרצו... נטו לדרכי שרצים". מפרש הכלי יקר - "שנעשו עשירים גם בממון שנקרא מאוד".

צריך היה הקב"ה לתכנן עבורם תהליך החלמה הדרגתי, תהליך אשר במהלכו ילמדו לצאת מכבלי חיי החומר, ולהחליף את חיי השעבוד ליצר, ולתענוגים החומריים - בחיי אמונה, רוחניות, והליכה בדרכו של הקב"ה.

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" - בכל אדם מצוי כוח פַרְעֹה פנימי, שהוא היצר הרע, קשה העורף שבאדם ("פַרְעֹה" - אותיות "העֹרף"). העקשנות שבאדם, המהות שאינה רוצה להתחבר אל הנתינה והחסד של הקב"ה, אלה להישאר ולדבוק בתאוות הגוף – להישאר קשורה לנפש הבהמית, ולרצון לקבל הנאה ותענוג לעצמה בלבד.

"לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" - יָדַעְתִּי, פירושו להתחבר ברמה המהותית, והאדם אשר אינו רוצה להתחבר אל הנתינה והחסד, נשלט בהכרח ע"י כוח הנחש, הפַרְעֹה הפנימי שבו, המקשה את ערפו ומונע ממנו תשובה ותיקון.

מטרת מכות מצרים לא היו כדי לרכך את פַרְעֹה, כדי שלבסוף ייכנע וישחרר את בני ישראל, את השחרור יכול היה הקב"ה להשיג גם במכה אחת.

מטרת המכות הייתה להכניע את הפַּרְעֹה הפנימי בליבותיהם של ישראל, להעביר להם שיעור בתיקון עצמי. המכות על פַּרְעֹה מלך מצרים הראו לבני ישראל כי הקב"ה שולט במים, באוויר, ביבשה, במאורות השמים, בחיות, בגוף האדם ובנפשו - וכך אפשרו לבני ישראל לגלות בחזרה את כוחו של הקב"ה בעולם, להשיב להם את הבחירה חופשית, ולאפשר להם להאמין בו, ולהתחבר אליו מרצון, רגע לפני שיעברו את נקודת האל-חזור ויאבדו לנצח (נפילה לשער החמישים של הטומאה).

"מה הוא חנון ורחום - אף אתה היה חנון ורחום" (מסכת שבת קלג ב). רצה הקב"ה שיגלו בני ישראל את מהות החסד המצויה בו, וירצו להידמות לו, ולתקן עצמם בבחירה חופשית ומאהבה אליו. ולשם כך הכה את פרעה ללמדם שיעור באמונה.

"אֲנִי ה' (מהות של חסד) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם". סדרת המכות היא למעשה תוכנית הבראה, טיפול פסיכולוגי נפשי הדרגתי לעיניהם של בני ישראל, הבא ללמד אותם, וגם אותנו כיום, כיצד להתנתק מנפשנו הבהמית ומחיי הסבל. ולהמיר את חיי העבדות לייצר, ואת הרדיפה אחר החומר, בחיי אושר של השפעה ונתינה.

"וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" - רק ב "שְׁפָטִים גְּדֹלִים" שיאלץ לעבור האדם בחייו, יוכל לצאת מהעבדות ליצריו, ולעלות בחזרה מהנפילה שנפל בידי יצרו הרע. נפשו של האדם בנויה כך, שאינו יכול לדלג על השלבים ולעלות בבת אחת, זהו תהליך כואב, אך בסופו יוכל האדם להיגאל, אם ירצה בכך.

תוכנית ההבראה שהראה הקב"ה לישראל, בנויה הייתה באופן הדרגתי, ומעוצמת כאב שהלכה וגברה ממכה למכה.

לצורך התהליך הכריח הקב"ה את פַּרְעֹה להכיר בו שהוא השולט בכוחות הטבע כולם, הביא אותו לידי ניתוק מהביטחון המזייף בכוחו שלו ובכוח חרטומיו. פַּרְעֹה נאלץ להכיר בקב"ה כשולט היחידי עליו ועל גורלו, ולבסוף עשה רצונו של הקב"ה מרצונו, ושחרר את בני ישראל ללא תנאים.

כל רצף של 3 מכות, מטרתו הייתה להעביר לבני ישראל מסר אימוני שונה - שלב אחר שלב בתוכנית:

המסר בשלוש המכות הראשונות (דם, צפרדע, כינים) - "בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה'" - רמז לאדם להתבונן ולראות כי יש שליט ובורא לעולם, השולט בכוחות הטבע – ושעליו להכיר בבורא, ולרצות ולהתחבר אליו (תדע = חיבור, ה'=חסד).

המסר בשלוש המכות הבאות (ערוב, דבר, שחין) - "לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְקוָק בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". בשלב השני, לאחר שכבר הכיר בבורא עולם ושליטתו בטבע, צריך האדם להחליט לסור מהרע. "הָאָרֶץ" היא החומר, הגוף החומרי של האדם, המייצר לו את מכלול התאוות הרעות והמקולקלות. כאשר האדם מודע לכך שיש בורא לעולם, ושמהותו היא החסד (כִּי אֲנִי ה') - מתחיל האדם לחוש שרוצה להתחבר אליו.

כדי שיוכל האדם להכיל את החסד של הקב"ה בקרבו ("בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"), צריך תחילה האדם לפנות מעצמו את מהות הרע, השולט בו. אין שלטון משותף של שני מלכים באדם, על כן צריך האדם להחליט להשתחרר משלטון השעבוד של מלך היצרים, תוך שהוא זונח את חיי התלות ביצריו (סור מרע), ולהחליט לקבל על עצמו את שלטון מלכותו של מלך מלכי המלכים.

שלוש המכות האחרונות (ברד, ארבה, חושך) - "בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ". בשלב השלישי, לאחר שסר מהרע ופינה מקום, צריך שימלא את החלל בקדושה. האדם צריך להתחיל לעשות טוב באופן יזום - לקדש את עצמו, ואת כל מעשיו ויצריו לשם עשיית רצונו יתברך.

"בְּכָל הָאָרֶץ" – כי כל מטרת יצירת עולם החומר הייתה כדי שהאדם יעשה בו שימוש לתיקון ולקדושה. נטע הקב"ה תאוות חומריות באדם, רק כדי שינצל אותן לשם קדושה, בכך שיגבר על הבהמיות שבו, ויעלה את תאוותיו מדרגת היצר הבהמי (הרצון לקבל ללא גבול) לדרגת קדושה- צמצום הרצון העצמי לטובת נתינה והשפעה לאחרים.

האדם צריך להכיר בעובדה שכל המציאות מחוץ לו זו אלוקות ממש "כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ" – שהכל סביבו זו אשליה של חמישה חושים, וכל מטרתו של הקב"ה בבריאת העולם סביבו, היא לצרף ולבחון אותו.

ברא הקב"ה באדם את הרצון לקבל, רק כדי שיוכל האדם למשוך לעצמו שפע תחילה, ומיד לעשות בשפע זה שימוש של קדושה – לברך על האוכל שאוכל, לברך על דבר חדש שקונה, לקדש את האישה שלוקח לעצמו, להקדיש את בכורו לקב"ה (פדיון הבן), לקדש את כספו בהפרשת מעשר לצדקה, לארח נזקקים על שולחנו, ובכלל לתת לאחרים מעצמו, מזמנו, מלימודו, ומאמצעיו.

כל מכה שמקבל האדם בחייו באה רק כדי לעוררו. המכה מפירה את האיזון בחייו, ומובילה אותו לידי הרהורי תשובה בעת שמחפש ישועה לצרתו. אולם הקב"ה אינו חפץ שהאדם יעשה תשובה מכאב ומצער, כי לא תהיה זו תשובה שמחה מבחירה חופשית, אלה תשובה מאונס.

"והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות... כאן מאהבה" (מסכת יומא פו ב). כדי שיוכל האדם לשוב אל דרכו של הקב"ה מאהבה, ויזכה בכך שזדונותיו תהפכנה לו לזכויות, יש צורך להשיבו תחילה אל נקודת האיזון בבחירה – אותו מצב בחירה כפי שהיה נתון בו לפני שבאו עליו המכות.

"וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת לֵב פַּרְעֹה" - זו בדיוק הסיבה בגינה הקשה הקב"ה את ליבו של פרעה ממכה למכה. המטרה לאפשר לפרעה בחירה חופשית, לתת לו לשוב אל נקודת האיזון – כדי שיוכל לבחור לשחרר את בני ישראל מרצונו החופשי, ולא בגלל שחטף מכה כואבת.

האדם אינו צריך להמתין למכות, כדאי לו שיבחר בדרך התיקון והתשובה מרצונו החופשי. אך גם כאשר באות עליו צרות צריך שיזכור כי מטרות המכות ועצמתן, הן רק כלי בידי הקב"ה כדי לעורר אותו להכיר בכך שסטה מהדרך, שחיי חיים מקולקלים – ושעליו לתקן.

ומה עלינו ללמוד מכך שמכה הקב"ה את הגויים סביבנו?

"אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל" (מסכת יבמות סג א). הקב"ה בחסדיו הרבים, במקום להכות את ישראל על מעלליהם, מכה את הגויים סביבם (הפַּרְעֹה של ימנו).

כאשר שמביא הקב"ה צרות על אומות העולם, זה רק בכדי לעורר אותנו, את בניו ישראל- לתשובה. כמו אבא שמסיר את חגורתו ומכה בשוחן בחוזקה, רק כדי להפחיד את בנו ולעורר אותו לחדול ממעשיו הרעים. רעידות אדמה, הצפות, סופות, צונאמי, מלחמות אזרחים, משברים כלכליים ... - כך מכה הקב"ה את הגויים לעיננו – והכל רק בכדי שנתעורר, נתקן, ונזכך את עצמנו לגאולה השלימה, ולבואו של משיח צדקנו.

אמר ר' יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו ... מלך פרס מחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ..., וישראל מתרעשים ומתבהלים... ואומר להם בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם.

מפני מה אתם מתיראים? אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה (ילקוט שמעוני - ישעיהו פרק ס' רמז תצט).