רעיון לפרשת השבוע "שמות"

"וַיקם מלך חדש על מצרים" ● מהו כוחו של היצר הרע? ● כיצד מנצחים את היצר ופעולותיו? ● מה באמת קרה לבני ישראל במצרים? ואיך השעבוד מתקשר אלינו? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "שמות"

 

"מִצְרָיִם" –
"מ" - אות פתוחה בהתחלה – מרמז שקל להיכנס לשם.
"ם" – אות סגורה בסוף – מרמז שאי אפשר לצאת משם.
ובניהן אותיות "יצר" – מרמז על הדבקות בחומר, והשעבוד ליצר.

בסוף ספר בראשית הסתלקו מעם ישראל שני כוחות נפש אדירים -
כח ישראל (יעקב) הסתלק, הכח מסוגל ללחום ביצר הרע -
"הִנֵּה אָנֹכִי מֵת, וְהָיָה אֱלִֹקים, עִמָּכֶם, וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם, אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם"

וכח יוסף הצדיק הסתלק, הכח המתקן את האדם ומביא אותו לידי התשובה –
"אָנֹכִי מֵת, וֵאלִֹקים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת"

שני הכוחות החשובים הללו מנבאים, כי לאחר הסתלקותם, עם ישראל ילך לקראת נפילה רוחנית (שעבוד מִצְרָיִם), ורק בכוחו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, יוכלו בני ישראל להיחלץ מנפילה זו, ולעלות חזרה (וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם / וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם), אל מסלול חדש ומתוקן ("אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם").

כיוון שהסתלקו כוחות ההגנה הרוחניים מישראל, גברו מיד כוחות הטומאה – ועם ישראל נפל שבי ליצר, לתאווה ולשעבוד הטמון בחיי החומר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם".

 

"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ, עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע, אֶת יוֹסֵף". "מֶלֶךְ" – ראשי תיבות: "מוח", "לב", "כבד". בתוך כל אחד מאיתנו מתחוללת מלחמה בין נפשו הבהמית לנפשו האלוקית. שתיהן רוצות למלוך על ליבנו, ולהכתיב לנו את סדר היום.

הנפש האלוקית השוכנת במוח מחוברת אל נשמתנו הטהורה, כל רצונה לתקן ולהשפיע שפע לזולת, ואילו הנפש הבהמית ששורשה בכבד, היא דבקה בגוף החומרי, וברצון לקבל לעצמו בלבד – וכול ענינה בתאוות העולם הזה (מלך היצרים – מִצְרָיִם).

אצל האדם המתוקן מתקיים מצב "מֶלֶךְ" – מוחו שליט על ליבו. הוא שולט ביצריו וביצרו הרע, ומסוגל להתנהל בעולם מתוך כוח של השפעה ונתינה. אולם אדם, שכל מהותו בעולם הוא רצונו לקבל לעצמו, מצוי כעבד ליצרו, ומתקיים בו מצב של "לֶמֶךְ" – לב שליט על המוח.

הוא מונע ע"י תאוות ליבו ונתון לקנאה, רדיפת כבוד, תאווה, רדיפת בצע וכל רצונו הוא לדאוג לעצמו בלבד, והוא חש צער גדול כאשר חסרונו החומרי אינו בא על סיפוקו.

זהו המצב אליו התדרדרו בני ישראל מיד כשהסתלקו מלבם כוח ישראל וכוח יוסף. במצב ירוד זה השתלט עליהם המלך החדש - וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ, עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע, אֶת יוֹסֵף" – הכוונה שבתוך כל אחד מבני ישראל התהפך השלטון הפנימי מ-"מֶלֶךְ" ל-"לֶמֶךְ".

"וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם" - למה לא נכתב: וימלאו בני ישראל את הָאָרֶץ? הָאָרֶץ היא החומר. התאווה והרצון בחומר מלאו את לבם של בני ישראל, ותפסו את מקומו של כוח ההשפעה והנתינה שהיה ביוסף. "וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל עַם הָאָרֶץ" – יוסף שלט על החומר (הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ), ועשה בו שימוש לנתינה וחלוקת שפע לעולם כולו (הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל עַם הָאָרֶץ).

כעת נוצר בלבם של בני ישראל שלטון חדש של כניעה לחומר, לייצר ולרצון לקבל, השליטה של מלך מִצְרָיִם, מלכות היצרים, על האדם.

"הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן יִרְבֶּה..... וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ". כדי למנוע מהאדם להילחם ביצרו הרע, להשתחרר מן השעבוד אל החומר, ולעשות תשובה, מפעיל היצר מלחמת מנע חזקה ביותר על האדם, ומונע ממנו לעלות רוחנית (וְעָלָה מִן הָאָרֶץ).

היצר הרע נותן לאדם תחושה כי תמיד חסר לו משהו כדי להיות מאושר: כסף, זוגיות, בריאות, ילדים, חברים, כבוד, עינוגים, חופשות .... כאילו שתמיד לאחרים יש ולו חסר. תחושה שאילו רק והיה משיג דבר מה שחסר לו - אז היה מאושר.

"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים" וכך האדם מצוי כול חייו ברדיפה אחר ה-"חֹמֶר" בתקווה שהוא זה שיספק לו את האושר, ובכוח תעתועים זה שולט בו היצר, ממרר את חייו, ומשעבד אותו לרדיפה אחר עוד ועוד. במקום לעסוק ברוחניות, בתורה, בתיקון המידות ובחיבור לקב"ה, מוצא עצמו האדם טרוד כול היום בענייני תאוות ופרנסה – " בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים".

"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ בָהּ, וְאַל יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי שָׁקֶר". כאשר כבר מצליח האדם לרגע למצוא לעצמו מפלט רוחני, מתחיל לשאול שאלות קיומיות, מחפש לעצמו הצלה, ומנסה למצוא לעצמו הכוונה רוחנית - אז מתחזק היצר הרע – ומוצא דרכים חדשות להעמיס את האדם בעוד ועוד עניינים גשמיים, ובלבד שלא יהיה לו זמן לבוא בבוקר למניין, ללכת לשעורי תורה, או למצוא לעצמו זמן לרוחניות.

איך מנצחים את היצר ותחבולותיו?
עושים בדיוק את מה שהיצר פוחד שנעשה - ראשית מחליטים במודע שלא להיות יותר עבדים. "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אבל צריך גם עזרה משמים – כי האדם בכוחות עצמו בלבד אינו יכול להיחלץ.

"וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹקים" כאשר הסבל הופך בלתי נסבל, והנשמה היהודית זועקת אל אביה שבשמים, אז שולח הקב"ה את הכוח - ומתוך החושך מתרומם האדם כדי להשיב מלחמה על יצרו. הוא זועק בכול ליבו אל הקב"ה שיושיע, רוצה לדבוק בו, לשוב אליו, להתחבר שוב אל האור, ולמצוא את הנתיב אל האמת.

אבא לעולם אינו מאכזב, הוא תמיד שומע את ילדיו הזועקים אליו – "וַיִּשְׁמַע אֱלֹקים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים אֶת בְּרִיתוֹ, אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב, וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹקים."

כח ישראל, וכח יוסף לא באמת מתו, כוחות אלו משומרים בקרבו של כול יהודי, כלואים בארון בתוך ליבו ("וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם"), וממתינים לרגע שיתעורר האדם לתשובה, הארון ישבר, ויוכלו לשוב מתרדמתם ולהאיר בו.

הגיע גם הזמן של כולנו לנתק עצמנו מן השעבוד לחומר, לגבור על מלך מִצְרָיִם, לשוב אל דרך אבותינו. לקבל על עצמנו שוב את דרכיה של תורת ישראל, דרך התורה והמצוות – בכוח זה נביא במהרה את מלך המשיח, נזכה לגאולה השלמה, ולחיי החופש הנצחיים.

הרב ערן שצמן | כדורינט4/01/2015 08:20
חזרה
עבור לתוכן העמוד