זהו סיפור מזעזע ומפעים על קבר אחים שהתגלה, ועל נכד שחגג בר מצוה בגיל 83 ● הסבא שנקבר מחדש, השלים מעולם האמת את הבר מצוה לנכדו ● עין לא נותרה יבשה מול עזריאל המתייפח האוחז את התפילין ומתמוגג בבכי ● טוב מאוחר מלא כלום
העיר נטישין שבאוקראינה אינה מוכרת לרובנו. מספר היהודים בה הוא קטן מאוד, משפחות יהודיות בודדות בין אלפי אוקראינים. אך ההתעוררות היהודית שעוברת על העיר נולדה דווקא ממקרה מזעזע.
לפני מספר שבועות, עלו דחפורים על שטח קרקע שהוקצה לבניה, ובמהלך העבודות התגלו שרידי עצמות וכתבי קודש יהודיים. משטרת העיר והפרקליטות חתמו את האיזור, ומנעו את המשך העבודות.
יהודי העיר ששמעו על המקרה הזעיקו את שליח חב"ד לעיר חמלניצקי הסמוכה, הרב אלכסנדר פיינגולד, שנחלץ לעזרתם. הוא פנה לנציג ארגון 'אתרא קדישא' שהגיע מיידית, ויחדיו הם פנו אל ראש עיריית נטישין שהתגלה כ'חסיד אומות העולם', אשר גייס את כל שירותי העיריה כדי להביא את הפרשה לגמר טוב ומכובד, בהתאם לדרישות ההלכה.
עיריית נטישין העמידה שטח חלופי לקבורה, ואף העמידה ציוד מכני וצוות עובדים, ובסיום העבודות אף הקימה מצבת שיש כאנדרטת-זכרון לנקברים.
מאורע זה של גילוי קבר האחים וקבורתם מחדש, עורר רגש יהודי חם בקרב יהודי העיר, ובשבת שלאחריה, בעזרתו של שליח חב"ד הרב פיינגולד, התקיימו מניינים לתפלות השבת בעיר נטישין, לראשונה מאז מלחמת העולם השניה.
במהלך השבת נסגר מעגל מרגש. אחד מיהודי העיר שהשתתף בתפילות, סיפר במפתיע לנוכחים כי הסבא שלו כיהן כרב העיר נטישין עד לימי מלחמת העולם 'והסבא אף הכין אותו לקראת יום הבר מצוה שלו. ביום ראש השנה של שנת תש"ב הגרמנים ימח-שמם טבחו בכל יהודי העיר, והם נקברו בקבר האחים שהתגלה בתחילת שבוע זה.
יהודי זה, עזריאל שמו, היה הניצול היחיד מכל בני הקהילה. הוא היה אז נער כבן 12, והוא ראה בעיניו כיצד הוריו, אחיו, זקנו רב העיר, חבריו ובני הקהילה כולה, נעקדים על קידוש ה'.
מאז אותו יום הוא התנער עזריאל מיהדותו, הוא החליף את שמו לוואסילי, ומאז הוא ניתק כל קשר עם היהדות.
בשבת זו, ימים ספורים לאחר שזקנו "יצא מן הקבר", הנכד – עזריאל - חגג באיחור את חגיגת הבר מצוה שלו. הוא עלה לתורה בהתרגשות רבה.
הרב פיינגולד שעמד לחזור במוצאי שבת לעירו חמלניצקי, נשאר בנטישין גם ליום ראשון, ובבוקרו של יום הוא הניח תפילין לעזריאל, לראשונה בחייו, בנוכחות כל יהודי העיר. עין לא נותרה יבשה מול עזריאל המתייפח האוחז את התפילין ומתמוגג בבכי, תפילין אותם הוא לא ראה מאז שזקנו, רב העיר לימדו כיצד להניח אותם...