רעיון לפרשת השבוע "ויחי"

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" ● בעולם של יצרים שאינם יודעים שובע, איך ניתן להשיג את האושר הנצחי? ● כיצד יתכן שדווקא "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", מקום של תאוות ויצרים מקולקלים, שם חש יעקב את החיות הגדולה ביותר בחייו? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "ויחי"

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" - כותבים המפרשים כי היו שבע עשרה שנה אלו, שנות חייו הטובות ביותר של יעקב. "השלוה שהיה לו תוך י"ז שנים ... נשכחו ממנו כל הצרות הראשונות שעברו עליו ... " (כלי יקר).

כיצד יתכן שדווקא "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", מקום של תאוות ויצרים מקולקלים, שם חש יעקב את החיות הגדולה ביותר בחייו?

נשמתו של האדם המורדת לעולם הזה, ומוכנסת בגוף חומרי המלא ביצרים, והאדם מחפש ללא הרף, לספק את יצריו, ולהשיג לעצמו את תחושת החיות במקום זה - "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם".

ארץ היצרים מאוד מבלבלת ועל כן רוב האנשים מנסים לייצר לעצמם אושר ממנגנונים חיצוניים להם כגון: התחדשות, בילוי, שבירת השגרה, מילוי תאוות חומריות לגופם, או ממימוש רצונות בלתי מושגים. אולם מנגנונים אלו נותנים לאדם אושר רגעי לזמן קצר, אשר יוצר מיד כמיהה לרגע השיא הבא, או לחוויה הבאה.

כל חוויה או חסר שנתמלאו ובאו על סיפוקם, יפסיקו לגרום אושר לאחר זמן קצר ביותר, ואז באופן טבעי יחפש האדם איך לממש את החסר הבא ברשימה. החסר התמידי הזה יוצר אצל רוב בני האדם תחושה, שהם לעולם אינם יכולים להיות באמת מלאים, אינם מסופקים ולא מאושרים, ועל כן חלקם נותרים מתוסכלים, ואחרים מנסים להגדיל מינונים עד אין קץ, ומגיעים להתמכרות רעה לתאוותיהם.

אנשים רבים מדי מונעים מהרצון שלהם לקבל לעצמם, וגם הנתינה שלהם, באה ממקום של ריצוי, או במטרה לזכות להכרת תודה או סיפוק. רק מעטים נותנים לאחרים ללא כוונת תמורה כלל, ומבלי שהמקבל יהיה מודע לנתינתם.

אז איך יעקב הצליח להיות מאושר בארץ היצרים, "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"?

סוד החיים האמיתי טמון בדיוק בנקודה בה האדם מוכן לגבור על תאוותיו, רצונותיו וצרכיו למען ערך גבוהה בהרבה יותר - רווחת האחר, או עשיית רצון בוראו. רק בעת שמתגבר על רצונו לקבל לעצמו, ועובר לחיי נתינה ללא תנאי, אז מתחולל לו הנס, והאדם מתחיל לחוות את האושר האמיתי. כשאדם מתקן את עצמו וחי באופן זה כדרך חיים – בכל יום מתחוללים לו ניסים, ואושרו אינו תלוי עוד בגורמים החיצוניים לו.

הסוד הוא לגשת בהפוך על הפוך אל החיים, דווקא במקום בו האדם מוכן להקריב מעצמו למען הצלחת האחר, או פועל כנגד רצון יצרו - שם בדיוק הוא מבטיח לעצמו שלא יישאר חסר ויצריו יבואו על מילויים.

לכאורה זה מנוגד להגיון האנושי הנוטה לחשוב - שאם נותנים או מצטמצמים, אז נשאר פחות – אבל פה בדיוק נגמר הגיון של 5 חושים, ומתחילים ההיגיון הרוחני והאמונה.

כל מה שהאדם נותן בשפע הוא יקבל בחזרה בשפע מהסביבה, מידה כנגד מידה – וזה סוד החיים.

זה שיחייך לכולם יחייכו אליו יותר אנשים, וזה שילמד את כולם גם ילמד מכולם ויהיה יותר חכם, וזה שיחלק יותר מכספו לאחרים ויעזור לנזקקים – תמיד יהיה לו יותר, והוא יחוש עשיר ומלא כול ימיו.

יעקוב חי כל חייו חיי נתינה ועשייה: "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כח). "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ; נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ" (בראשית ל). "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב, אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מז). רש"י: "ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא על נילוס, והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ".

יעקב קיים את רצונו של הקב"ה, עישר את הכנסותיו, והביא ברכה ושפע לכל סבביו, על כן ככול שגדלה ופשטה יותר הטומאה סביבו, כך בהתאם גדל והתעצם גם כוחו בקדושה.

ככול שכוח ההתנגדות עולה כך החזקים יותר שורדים ומציגים הישגים מרשימים יותר.
 
דמיינו מרימי משקולות בתחרות אלוף העולם, רק החזקים ביותר יגיעו לגמר, והאושר הגדול ביותר יהיה שמור לזה שיידחס את המשקל הכבד ביותר בגמר - וינצח.

כך בדיוק יעקב – דווקא במצרים, בה הטומאה היא הרבה ביותר, כוח ההתנגדות לקדושה הוא המשקולת הכבדה ביותר, והתאוות והיצרים הם החזקים ביותר – שם מקבל הצדיק את הכוחות הגדולים ביותר, ומגיע להישגים הרוחניים הנשגבים ביותר – תוך התגברות על הטומאה ודבקות במצוותיו של הקב"ה.

יעקב נמשל לאותו אלוף עולם שניצח את המשקל הכבד ביותר - וזכה לתחושת החיות והסיפוק הגדולים ביותר.

הקב"ה ברא אותנו ואת כל מה שסובב לנו, הוא יודע מה טוב ונכון עבורנו, וגם מהו טבענו. הוא נתן לנו בחירה חופשית, אך גם צייד אותנו בספר הוראות, ובו סדרה של 613 מצוות – המורים לנו כיצד לנהל את חיינו באופן שייטב לנו ביותר, בתוך עולם שכולו יצרים ותאוות.

האדם מצוי בכול עת במלחמה פנימית בין שני חלקיו - הגוף (שהוא החומר) לבין הנשמה ( שהיא ניצוץ מהבורא). הגוף מייצר לנו את היצר הרע – את הרצון לקבל לעצמנו, בעוד שהנשמה במהותה רוצה להטיב ולתת. הלב שלנו הוא זה המחליט איך נפעל ולמי משניהם נקשיב.

כל אדם, בכל סיטואציה, מנהל וויכוח בתוך עצמו, האם לקבל או לתת, לדרוש או לוותר, להתפשר או לרמוס, לתת לצד השני הרגשה טובה וסיפוק, או לקבל אותם לעצמו תחילה.

אין שום פסול בליהנות מהרגעים הקטנים של החיים, ילדים, זוגיות, אוכל טוב, נופש וכד', אבל ההנאה היא אינה מטרת החיים, אלה היא רק התוצאה של עשיית הדבר הנכון.

בכדי ליהנות באמת יש ליצוק את המימד הרוחני אל כל פעולה חומרית (קידוש החומר) ולעשותה בדרך שהנחנו הקב"ה במצוותיו.

הכנסה של קדושה ורוחניות לכל הנאה חושית, הופכת אותה להנאה שלמה, ומבטיחה לאדם שלא ימאס בה - כך בעת שיחה עם אדם אחר, באכילה, ביחסי אישות, במראה מלבב, בריקוד, בשירה, בקנייה של דבר חדש, בעת ביקור במקום חדש, ובכל חוויה באשר היא.

מילויו של היצר במידה הנכונה, תוך יציקה של המחשבה הרוחנית לפעולה, מבטיחה שלמות בהנאה בו.

היצר הרע קיים בתוכנו, מעמיד אותנו במבחנים חוזרים ונשנים. צריך להיות אמיץ כדי לגבור עליו, ולזכור שהוא תמיד משלם במזומן, נותן לאדם את תחושת האושר המזויף בהווה, אבל גובה תג מחיר על הכניעה לו בהזדמנות הראשונה.

אין פעולה ללא תגובה ואין מעשה ללא תגמול, הכל מידה כנגד מידה. ומה שחשוב היא תמיד המחשבה בעת ביצועה של כל פעולה, המחשבה והכוונה הן אלו שתקבענה את התוצאה והתגמול.

יהודים יקרים, הגיע הזמן שתהיו מאושרים גם בארץ היצרים, "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" - צאו לדרך הפסיקו לחפש את ההנאה החיצונית לכם, את ההנאה החומרית האגואיסטית ש"תסדר" לכם את דקת האושר הבאה. קחו אחריות אישית על החיים וחישבו על כל פעולה, כל מילה וכל מחשבה שלכם.

דאגו שכל מחשבותיכם, דיבורכם ומעשיכם יהיו תמיד לטובה. טפלו עוד היום בזוגיות שלכם, בהרגלי האכילה שלכם, באחריות שלכם בבית ובעבודה, שפרו את הנתינה לאחרים, עשו כל יום מעשה טוב עבור הסובבים אתכם, והיו כנים עם עצמכם ועם הסביבה.

התשלום לחיים מסוג זה הוא אינו מיידי במזומן, אבל מי שיבחר לאורך זמן לחיות כמו יעקב אבינו, ולהטיב לסבביו, תוך קיום תורה ומצוות, נכונים לו גם בארץ היצרים חיים של אמת, המלווים באושר, סיפוק תמידי ושמחה.

מי שרוצה לדעת יותר צריך למצוא לעצמו מורה טוב, כדי שיאמן אותו ויקרב אותו אל האמת ואל תורת ישראל. זוהי תוכנית האימון הטובה ביותר שנוצרה אי פעם לחיי אושר נצחיים.

לא מאמינים? תשאלו את העם ששרד ומחזיק באמת הזו כבר מעל ל 3,000 שנה.