"תוך הנחל" לפרשת ויחי ● הכל לטובה

בסעודה שלישית פרשת ויחי ה'תשס"ט, מסר הצדיק מוהרא"ש זצ"ל שיחה נפלאה, ע"פ דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ד' המדבר מהשגת "מעין עולם הבא" ● מה ניתן לפעול בימי השובבים? ● כיצד זה מתקשר ל"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד"? ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת ויחי

פתח ואמר מוהרא"ש זצ"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש חזר על נקודה אחת שבתורה זו של רביז"ל), כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא וכו', עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש זצ"ל, כי הנה על עולם הבא בעצמו נאמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, ואמרו על זה חכמינו הקדושים (ברכות ל"ד:) שעדיין לא שלטה בה עין, כי כל זמן שאדם עדיין לבוש בגוף גשמי, אי אפשר לתאר ולשער עוצם תענוגי גן העדן במוח כלל, אבל "מעין עולם הבא" יכולים לזכות גם בעולם הזה, והוא על ידי שאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, כי עובר על כל אדם במשך ימי חייו כל מיני מצבים ומקרים שונים, עליות וירידות, צמצומים והרחבות, וכל זמן שעדיין לא נקבע בלבו שהכל לטובתו, אזי מרגיש מרירות גדולה בימיו ושנותיו, כי בשעה שעוברים עליו זמנים קשים צר ומר לו מאד, ואפילו כשיש לו זמנים טובים, גם אז קשה לו לשמוח באמת, כי מפחד ודואג אולי יעברו ימי הטוב ויגיעו ימי הרע חס ושלום, אבל כשאדם קובע בלבו באמונה חזקה וברורה שכל מה שעובר עליו הוא רק לטובתו, לנקותו מחטאיו, או לזכותו לעולם הבא, אזי חי חיים טובים ומתוקים באמת, כי תמיד שש ושמח עם כל הבא עליו, ויודע שהכל רק לטובתו, ואינו דואג מימי הרעה כלל, כי יודע שגם בהם גנוזים טובו יתברך, וכמו שכתוב (קהלת ז') ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, ומפרש רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ל"ג), שאם יסתכל היטב על ימי הרעה, ימצא את הטוב גם בתוכם, ולכן כשאדם חי עם ידיעה זו, שכל מאורעותיו הם לטובתו, הוא חי "מעין עולם הבא" ממש, כי תמיד מרגיש נועם זיוו וחיות בימי חייו, ומתנוצצת לו הארה עצומה מעין עולם הבא.

וזהו מאמר התנא רבי עקיבא (ברכות ס:) לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד, כי כשאדם מרגיל עצמו לומר כל דעבד רחמנא לטב עביד, על ידי זה נחקקת בדעתו ידיעה זאת, והרי חי "מעין עולם הבא" ממש, וכמו שמסופר שם בגמרא, שבא רבי עקיבא לעיר שלא רצו לתת לו אכסניא, ולא נחלשה דעתו, רק אמר כל דעביד רחמנא לטב עביד, והלך ללון ביער, והיה עמו חמור ותרנגול ונר, ובאה רוח וכיבתה את הנר, ובא חתול ואכל את התרנגול ובא אריה וטרף את החמור, ועל כל דבר אמר "כל דעביד רחמנא לטב עביד", ואחר כך נודע לו שנפלו ליסטים על העיר והרגו היושבים בה, וגם עברו דרך היער שהיה יושב שם, ואילו ראו הנר או שמעו קריאת התרנגול או נהמת החמור היו הורגים אותו חס ושלום, ולכן ראה במו עיניו איך שהכל היה רק לטובה, וזהו עיקר שלימות האדם, להרים ולהגביה את עצמו למעלה ממחשבות עולם הזה, ולקשר עצמו להשגת עולם הבא, ששם כולו טוב, ולדעת היטב שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה גם בעולם הזה הכל רק לטובה, ואז חי חיים טובים באמת, ולכן אשרי הזוכה להכניס בעצמו ידיעה זאת שכל מאורעותיו הם רק לטובתו, כי אז יחיה חיים טובים ומתוקים באמת, אשרי לו ואשרי חלקו.
 
וקישר מוהרא"ש את הענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (בראשית  נ') ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב, ויש להבין, אם אחי יוסף חששו ופחדו שישטום אותם יוסף וישיב להם כל הרעה שגמלו אותו, וכמו שכתוב (פסוק ט"ו) ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו, ויוסף באמת מחל להם, ורצה להוציא הפחד מלבם, אם כן למה הזכיר להם יוסף - "ואתם חשבתם עלי רעה", ולמה שוב הזכיר את הרע שלהם, ולא אמר להם סתם, הכל היה לטובה למען החיות עם רב. וכן מהו פירוש "למען עשה כיום הזה" שלכאורה נראה כמיותר, אבל על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי יוסף רצה למסור לאחיו הקדושים לימוד הנ"ל, שידעו היטב בכל משך ימי חייהם, שכל מאורעותיו של אדם כולם לטובתו, כי זאת היתה כל התחזקותו בכל מה שעבר עליו בחיים, מאז שגורש מבית אביו עד שנעשה מושל בארץ מצרים, שהכל לטובה, כי עברו עליו צרות נוראות מאד, שאחיו התנכלו לו להמיתו, ושיסו בו את הכלבים, ואחר כך זרקוהו בבור מלא נחשים ועקרבים, וזרקו עליו אבנים, ואחר כך מכרו אותו כמה פעמים עד שהגיע למצרים, ושם עבר עליו מה שעבר, שחשדו אותו בעלילה של שקר, ושמו אותו בבית הסוהר, וישב שם עשר שנים, ואחר כך עוד שנתים, הרי שעברו עליו צרות ויסורים נוראים מאד, וכל התחזקותו היתה רק על ידי הידיעה הנ"ל, "שכל מאורעותיו של אדם הם לטובתו", וזה נתן לו את הכח להסתכל למעלה מגשמיות עולם הזה, ולכוון ראותו על עולם הבא, ולהלל לשמו יתברך בכל מה שעבר עליו, וכמו שכתוב (תהלים נ"ו) בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, שבין במדת החסד ובין במדת הדין אני מהלל ומודה לשמו יתברך, ולכן כשראה יוסף שאחיו עדיין מפחדים שישטום אותם וינקום בהם, רצה להכניס בהם את הידיעה הנ"ל, "שכל מאורעותיו של אדם הם לטובתו", שידעו שרק עם הידיעה הזאת יכולים לחיות חיים טובים בעולם הזה מעין עולם הבא. וזהו שאמר להם  יוסף "ואתם חשבתם עלי רעה", הרי אתם בוודאי חשבתם להרע לי, אבל אני ידעתי "אלקים חשבה לטובה" שאפילו מדת "אלקים" שהיא מדת הדין, גם כן "חשבה לטובה", כי כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה הכל לטובה, והרי תראו הטובה שצמחה מכל זה, שיכולתי לכלכל אתכם ואת טפכם בכל השנים הללו, ומזה תלמדו, שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה עם האדם הכל לטובה, שזהו "למען עשה כיום הזה" היינו למען נדע גם היום הזה, שאנחנו עדיין בעולם הזה בעולם הגשמי, שהכל לטובה, כדי "להחיות עם רב", שנזכה לחיות בעולם הזה מעין חיי עולם הבא, כי יוסף הצדיק שאחז בהשגה זאת בשלימות, רצה שגם אחיו הקדושים יבינו זאת, וזה יהיה עיקר חיותם וקיומם לדורות הבאים.

וזוהי הקדמה והכנה לימי השובבי"ם הקדושים שעכשיו נכנסים ובאים, שאדם ידע שכל מה שעובר עליו הכל לטובה, ואפילו אם עברו עליו ימים ושנים שהיה רחוק מן הקדושה, ועבר עליו מה שעבר ונכשל במה שנכשל, חס ושלום, יש לו תקוה טובה לחזור בתשובה, ולהפוך את הכל לטובה, וכמו שפעם אמר רביז"ל "יש ענין שנתהפך הכל לטובה", כי אז יבין שהכל היה לטובתו, כדי להגביה ולהרים אותו אל השם יתברך, ולקשר אותו אל הקדושה, שדייקא על ידי תכלית הירידה, הגיע אל תכלית העליה, כי ההתרחקות היא תחילת ההתקרבות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רס"א), ואפילו "ואתם חשבתם עלי רעה" שהייתם רחוקים מאד מקדושת יוסף הצדיק, שהיא תיקון הברית תיקון המחשבה, כי סתם "רעה" הכתובה בתורה הוא פגם הברית, רחמנא ליצלן, אבל כשתזכו לחזור בתשובה אזי תראו "אלקים חשבה לטובה" שהכל יתהפך לטובה ותחזרו אל הקדושה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים על העושה תשובה מאהבה (יומא פ"ו.) שעוונותיו נתהפכים לזכויות, שזהו "למען עשה כיום הזה", על ידי שנתחיל מן היום הזה לעשות תשובה מחדש, וכאילו לא התחיל כלל מעולם, על ידי זה יתקיים "להחיות עם רב", שנחיה ונקיים את כל הירודים והנפולים, ותכנס בהם חיות חדשה לגמרי, וראוי מאד בימי שובבי"ם הקדושים להיזהר ביותר במצות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, וכמובא בספרים (עי' בבעל הטורים ריש פרשת שמות) על הפסוק (שמות א') ואלה שמות וגו', ראשי תיבות ו'חייב א'דם ל'השלים ה'פרשה ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום, כי קריאת שנים מקרא ואחד תרגום מסוגלת לתיקון הברית (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' י"ט), וכן ראוי להרבות באמירת תהלים בימי שובבי"ם, כי  ואלה' שמות' בני' ישראל' הבאים' מצרימה' את' יעקב' איש' וביתו' באו, הם סופי תיבות תהלי"ם תשוב"ה, כי אמירת תהלים מסוגלת מאד לתשובה שלמה (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי ע"ג), ודוד המלך ביקש (מדרש תהלים מזמור א') שתהא אמירת תהלים חשובה לפני השם יתברך כנגעים ואהלות, ויש לומר למה הזכיר שתי מסכתות אלו דייקא, כי מסבת נגעים מדברת מטומאת צרעת שבאה על פגם לשון הרע, ומסכת אהלות מדברת מטומאת מת, שהוא ענין טומאת הרשעים שגם בחייהם נקראים מתים, ודוד המלך ביקש שתהיה אמירת תהלים חשובה לפני הקדוש ברוך הוא, עד שיכול אדם להיטהר מפגם לשון הרע, ומטומאת הרשעים שנחשבים כמתים, רחמנא ליצלן, כי הכח של אמירת תהלים יחזיר אדם בתשובה שלימה עד שיטהר עצמו מן הכל, ולכן אשרי הזוכה להשלים  בכל יום של ימי שובבי"ם יום אחד של תהלים, כי כך במשך ימי השבוע יסיים כל ספר תהלים, ויעזור לו לחזור בתשובה שלמה, והקדוש ברוך הוא יזכנו לחזור בתשובה שלמה באמת, ונזכה לחדש ימינו ושנותינו בדביקות אור אלקותו יתברך, עדי נזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.