הרב גרוסמן מספר: מעשה בנכדי, שליח הרבי בצ'אנג דו

 

לאחר ההדלקה ושירת 'מעוז צור' נעמד נכדי ונשא דברים נלהבים אודות ניצחון המכבים על היוונים, ניצחון האור על החושך, ובין הדברים סיפר על הסבא רבא שלו, הוא חותני המשפיע החסיד המפורסם רבי דוב בעריש רוזנברג זצ"ל, שעל שמו נקרא והיה סמל של מסירות נפש ואהבת ישראל ● עם סיום הדברים, הוחשך האולם והסטודנטים התיישבו כגורן עגולה סביב המשפיע הצעיר ●  ואז, בחסות החשיכה, ניגש סטודנט צעיר לנכדי ולחש באזנו: יהודי אני ● מעולם לא הדלקתי נרות חנוכה, מעולם לא חגגתי חג יהודי, אפשר לבוא ללמוד קצת על היהדות שלכם?

העיר צ'אנג דו בסין, כבר ראתה מראות רבים אך כזאת עוד לא ראתה. צ'אנג דו היא עיר גדולה ומתורבתת אך רחוקה מתורה ויהדות כרחוק סין מישראל. את הדרך הרחוקה פיזית ומנטאלית מארץ הקודש, עשה נכדי היקר הרב בעריש הניג, עם תום חודשים ספורים מנישואיו. האמונה בדרכו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע שזרע ונטע את מפעל השליחות הגדול בכל רחבי תבל, היא שהניעה את הזוג הצעיר להרחיק עד צ'אנג דו.

את הימים הנוראים של תחילת השנה עשו הזוג הצעיר בסימן "כל ההתחלות קשות". הם ליקטו יהודי אחר יהודי, ביררו אחר כל זיק של יהדות המסתתר ברחבי המדינה הגדולה ועשו נפשות לה' ולתורתו.

אפס, כי השליחות לא הסתיימה בבית הכנסת, כי אם בבתי חולים, בתי הכלא, אוניברסיטאות ומושב זקנים. ביומו השני של ראש השנה, נכנס נכדי לכלא השמור ביותר בצ'אנג דו לקיים מצוות תקיעת שופר עבור אסיר יהודי. משם המשיך לבית החולים לקיים את מצוות היום.

בסוכות כבר נהרו רבים לבית חב"ד הקטן שהקים נכדי וקיימו מצוות "ושמחת בחגך", נטילת ארבעת מינים וישיבה בסוכה. מאז ועד חג החנוכה, הלכו ותכפו הביקורים של אותם יהודים ישישים שעוד זכרו את עברם, לצד הצעירים שנדבקו בלהט היהדות.

ביומו הרביעי של חנוכה, אירע נס חנוכה פרטי שזכה להד תקשורתי רב. היה זה בעיצומו של אירוע ההדלקה המרכזית בבית
חב"ד, כשהמקום היה צפוף מהכיל את ההמונים, ואז בדיוק יצרתי קשר עם נכדי כדי לאחל לו 'חנוכה שמח'. אמרתי כי ה'דמי חנוכה' שלי יהיו שכירות למקום חדש ומרווח למשך השנה הראשונה.

אנחת רווחה נשמעה מפי הנכד, שבישר לי שזו בדיוק הסוגיה הקשה עימה הוא מתמודד בימים אלו. הוא ביקש שאברך את הקהל הרב שגדש את המקום ונשאתי דברים קצרים בשבח האכסניה.

אמרתי להם את הכתוב בפרשתנו: "ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גשנה", ודורשים חז"ל, "לתקן לו בית תלמוד". ולכאורה, שאלתי, למה שלח יעקב אבינו דווקא את יהודה, והלא ראובן היה הבכור, ואם כדי לבנות בית תלמוד, מי מתאים יותר מיששכר, שהיה סמל התורה? אלא, מצאנו בתחילת הפרשה: "ויגש אליו יהודה" ואמרו חז"ל שהתקין עצמו למלחמה. וכי איך העיז יהודה כך לגשת למלחמה, והרי יוסף הוא מלך מצרים ובוודאי יוכל עם צבאו לנצח אותו.

איך כלל עלתה על מחשבתו כזאת? אולם הסוד של יהודה היה הערבות האישית שלו לאביו. "כי עבדך ערב את הנער". בגלל שהייתה לו ערבות – היה מוכן למסור את נפשו עבור אחיו.

בשעת מתן תורה מצאנו במדרש שהקב"ה שאל: מי ערב לכם? ובני ישראל ענו ואמרו: "בנינו ערבים לנו". הרי לנו, כי לתורה לקיום המצוות דרושה ערבות, ולא די בלימוד ובקיום המצוות.

לכן, בבוא יעקב לכונן בית תלמוד במצרים, מקום שומם מיהדות, הבין שיש לקחת איש אשר מוסר נפשו על ערבות, רק כך יוכל לכונן תורה ויהדות במקום. אתם, שלוחי הרבי מליובאוויטש זי"ע, הוספתי לנכדי היקר, אתם יכולים לנסוע לכל מקום בעולם, כי חונכתכם ש"כל ישראל ערבים זה לזה", לכן אתם מוסרים את הנפש עבור זה.

ההפתעה האמיתית ציפתה לנכדי דווקא למחרת היום.

פרופסור יהודי למתמטיקה באוניברסיטת צ'אנג דו, שהרבה לאחרונה לבקר בבית חב"ד, ביקש מנכדי לבוא להדליק נרות באוניברסיטה. נכדי ההמום לא ציפה לכזו הזמנה, אבל כשליח העושה שליחותו אמר הן והכין עצמו להדלקה. מאות סטודנטים עמדו בסדר מופתי כבמצעד צבאי בשעה 5 אחה"צ וחיכו בציפייה דרוכה לטקס ההדלקה. הס הושלך באולם ההרצאות המרכזי של האוניברסיטה עת עשה נכדי את פסיעותיו אל עבר הבמה במרכז האולם, שם ניצבה במלוא הדרה חנוכייה גבוהה עם חמישה נרות.

לאחר ההדלקה ושירת 'מעוז צור' נעמד נכדי ונשא דברים נלהבים אודות ניצחון המכבים על היוונים, ניצחון האור על החושך, ובין הדברים סיפר על הסבא רבא שלו, הוא חותני המשפיע החסיד המפורסם רבי דוב בעריש רוזנברג זצ"ל, שעל שמו נקרא והיה סמל של מסירות נפש ואהבת ישראל. עם סיום הדברים, הוחשך האולם והסטודנטים התיישבו כגורן עגולה סביב המשפיע הצעיר. ואז, בחסות החשיכה, ניגש סטודנט צעיר לנכדי ולחש באזנו: יהודי אני. מעולם לא הדלקתי נרות חנוכה, מעולם לא חגגתי חג יהודי, אפשר לבוא ללמוד קצת על היהדות שלכם?

קולו נשבר ודמעות נקוו בעיניו: אני ממש מתחנן, אני צמא להכיר את עמי ומולדתי. בוא עימי, קרא הנכד, בוא לבית חב"ד ואלמדך הכול. והוא הגיע. ביום שישי הוא הניח תפילין לראשונה, ובשבת האחרונה, שבת חנוכה, חגגו בבית חב"ד את שמחת בר המצווה של הסטודנט היהודי שגילה את אור היהדות בתוככי הרפובליקה העממית של סין.

כוחן של מסירות הנפש והערבות לכל נפש יהודית, כי לא יידח ממנו נידח, הוא שקירב עוד נשמה אל כור מחצבתה והדליק עוד נר ה' נשמת אדם.

הרב יצחק דוד גרוסמן | בקהילה21/12/2012 11:30
חזרה
עבור לתוכן העמוד