מבט לפרשת השבוע "וישב"
יוסף מחייב את הרשעים ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר את הברייתא: "יוסף מחייב את הרשעים" ● כל רשע שיטען בפני בית דין של מעלה – "נאה הייתי וטרוד ביצרי", אומרים לו: "נאה היית יותר מיוסף?" ● הדבר תמוה: הרי ליוסף נעשה נס כדי שלא יחטא! ● פרשת וישב
"ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם" (לט, יא)
הגמרא במסכת סוטה מבארת את העניין בשני אופנים: לדעה אחת, יוסף הצדיק בא לעשות מלאכתו. יוסף הצדיק היה ממונה על בית פוטיפר, ולכן הוא בא לעשות בענייני הבית. דעה שנייה, בשם רב יוחנן ורב או שמואל, הסוברים, שהוא בא על מנת לחטוא. ממשיכה הגמרא לבאר: "ותתפשהו בבגדו לאמר [=אשת פוטיפר את יוסף באומרה לו: שכבה עמי ] באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון [=יוסף הצדיק רואה בחלון את יעקב אביו]. אמר לו: יוסף, עתידין אחיך, שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם. רצונך, שיימחה שמך מביניהם [=יעקב מתרה ביוסף: אם תיכשל בזנות עם אשת פוטיפר – תיענש, שמך יימחק מהאפוד] ותיקרא רועה זונות, דכתיב: "ורועה זונות יאבד און" (משלי כט, ג). מיד...." עד כאן התיאור בגמרא (סוטה לו, ב).
יוסף עמד להיכשל בעוון זנות. לדעה אחת,הוא בא לשם כך. לדעה שנייה, הוא הסכים לכך בהמשך, אבל נעשה לו נס, ודמות דיוקנו של אביו דיברה איתו ומנעה ממנו מלחטוא.
הקשה בספר "מרפסין איגרי": למדנו במסכת יומא, תנו רבנן: עני ועשיר באין לדין ושואלים אותם בבית דין של מעלה: מדוע ביטלתם תורה? אם העני אומר: הייתי טרוד בפרנסה, אומרים לו: האם היית יותר עני מהלל הזקן, שהיה עני מרוד ולמד תורה? אם הרשע אומר: נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו: כלום נאה היית יותר מיוסף, שהיה נאה ביותר והצליח להתגבר על המכשולים?
מסיימת הברייתא: נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ויוסף מחייב את הרשעים" (יומא לה, ב).
נשאלת השאלה: הרי יוסף כמעט ונכנע ליצרו, רק הנס שדמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלון מנעה ממנו בסופו של דבר מלחטוא. יבוא רשע ויאמר: אני לא זכיתי לנס, לכן נכשלתי בעוון. מדוע איפוא מחייב יוסף את הרשעים?
הגמרא מתארת איך אשת פוטיפר ניסתה לשדל את יוסף. "בכל יום ויום הייתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים - בגדים שלבשה לו [=בשבילו היא לבשה בגדים מיוחדים] שחרית, לא לבשה לו ערבית. בגדים שלבשה ערבית לו, לבשה לו שחרית.
אמרה לו: הישמע לי! אמר לאו [=היא מנסה למשוך אותו בבגדים מיוחדים לזנות, והיא מבקשת, ויוסף מסרב. אמרה לו: הריני חובשתך בבית האסורין. אמר לה: ה' מתיר אסורים [=היא עוברת לאיים עליו, ויוסף לא נכנע]. הריני כופפת קומתך [=על ידי מכות ויסורים] - ה' זוקף כפופים [=עונה יוסף]. הריני מסמא את עיניך - ה' פוקח עיוורים [=יוסף עונה מול האיומים ואינו נכנע]. נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה [=אחרי שהיא מבינה שלא הצליחה באיומים קשים, היא משלמת ממון רב כדי לשכנעו]. לא רצה לשמוע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא" [יוסף אינו מוכן לשכב איתה בעולם הזה ולהיענש איתה בגהינום בעולם הבא].
הגמרא מתארת לנו במסכת יומא איך יוסף הצדיק עמד בניסיון קשה מתמשך יום יום. בסופו של דבר היא הצליחה לשבור אותו אחרי מאבק ארוך. מבחינתה כל האמצעים היו כשרים. גם פיתוי. הרי כל יום היא מחליפה בגדים. גם איומים קשים וגם כסף רב. ברגע של משבר נעשה ליוסף נס.
מכאן למדים, שכל יהודי יכול וצריך לצאת למאבק מול היצר הרע. לא מעמידים יהודי בניסיון, שאין לו כוח לעמוד מולו. הראיה היא מיוסף הצדיק- ברגע שכלו כוחותיו, נעשה לו נס. עד אותו הרגע הוא נלחם בכל כוחו, על אף מעמדו הנחות מולה. לכן יוסף מחייב את הרשעים. יבואו וישאלו את הרשע: גם אתה נלחמת מול היצר, יצאת בכלל למאבק, האם הגיע לך נס? יוסף נאבק קשה מאוד עד אותו הרגע, שבו זכה לנס. יוסף מחייב את הרשעים, שלא ניסו להלחם ביצרם. התפקיד שלנו בעולם הזה הוא להילחם ביצר הרע. בסופו של דבר, מי שייצא למאבק - יזכה לסיעתא דשמיא, אפילו לנס.
