רעיון לפרשת השבוע "וישלח"

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ... כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים" ● כיצד להתנהל בשעת צרות ומשברים? ● איזה אימון אישי לחיים מלמד אותנו יעקב אבינו? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "וישלח"

כשיש לאדם צרה או בעיה אסור לו לחשוב, חלילה, כי הקב"ה זנח אותו, עליו לזכור שאפילו לאבות הקדושים (אברהם, יצחק ויעקב) לא היו חיים קלים כלל, וכי גם הם התמודדו עם סכנות וצרות רבות בחייהם, וזאת על אף שהיו תחת ההשגחה האלוקית הצמודה. רצוי שנלמד מהתנהגותם של האבות, איך יש לנהוג בשעת משברים, ונלמד מהם התנהלות חכמה גם לחיינו שלנו.

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד". לכאורה למה צריך יעקב לפחד. הרי הקב"ה הבטיח לו בחלום "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ ... לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ" למה יעקב לא סמך על הקב"ה שיעשה עבורו נס ויושיע אותו מעשיו, אחיו?

יעקב יודע ששמירה מעת הקב"ה מתקיימת רק כאשר האדם זכאי לה, כשהוא זך ונקי בכל מעשיו, ומקיים את המצוות כולן. אין תעודת ביטוח אוטומטית, התקיפה בכל מצב, וגם אדם כיעקב, שקיבל הבטחת שמירה מפורשת מעת ה' – חושש לאבד אותה, שמה חטא במעשיו.

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים". יעקב חושש כי יתכן וניצל את כל אשראי החסד שניתן לו, וכרגע אין לו מספיק זכויות להינצל מאחיו עשיו. יעקב יודע שגם לרשע, כעשיו, יש בחירה חופשית, ואם יבחר הרשע להרוג צדיק, הקב"ה לא בהכרח ימנע זאת (כפי שראינו במעשה קין והבל).

ויותר מכל חושש יעקב למשפחתו, כי נשיו וילדיו לא קיבלו הבטחה לשמירה כמותו, ועל כן הם חשופים להיפגע מאותו הרשע. יעקב יודע שההשגחה האלוקית באה בהסתר, ועל כן חייב האדם ליצור לעצמו כלי באמצעות העשייה וההשתדלות הגשמיים, כדי שתהיה לאדם האפשרות להחיל בתוכו את השפע האלוקי.

אסור לאדם לסמוך על הנס לבדו, כי הנס הוא היפך ההטבעה שטבע הקב"ה בחוקי הטבע – אדם הרוצה ישועה מעת ה' חייב לפעול בדרך הטבע - לעשות את ההשתדלות המלאה בעצמו להיחלץ מהצרה, להרבות בתפילה ובתחנונים לקב"ה שיושיע, ולתת מתנות למידת הדין בדמות של צדקות רבות, ובכך תתרצה ולא תפגע בו.

הקב"ה מסתיר עצמו בתוך המהלך הטבעי כדי שתהיה לאדם בחירה חופשית לבטוח בו. כי יש לאדם גם את האפשרות לבחור בדרך האחרת - ולהחליט לבטוח בעצמו, בכוחו, בעוצם ידו ובכספו.

יעקב פוחד מעשיו, כי יודע שמוטלת גם עליו חובת ההשתדלות, וחושש שאולי ולא יעלה בידו לפעול כנדרש. על כן הוא פועל מיידית בשלושה מישורים, ומלמד אותנו במעשיו הנהגה לדורות, כיצד יש להיערך לשעת משבר.

ע"פ רש"י, התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון (מתנה), לתפילה, ולמלחמה.

1. מכין מתנות רבות לעשיו כדי לפייסו בדרכי שלום --- "אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו". 2. מתפלל לקב"ה --- "וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹקי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹקי אָבִי יִצְחָק... הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו" 3. מתכונן למלחמה --- "וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ ... אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ--וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה".

יעקב מפצל את פעולותיו ואינו סומך על הנס לבדו. הוא מכין עצמו למלחמה באומץ רב, ונוקט בטקטיקה של פיזור סיכונים – מפצל את מחנהו (לא שם את כלהביצים בסל אחד). הוא מרבה בתפילה ותחנונים לקב"ה, כדי לעורר עליו את מידת החסד והרחמים. וכן חושב איך אפשר למנוע את העימות בדרכי שלום, כדי להרגיע מראש את האויב, עוד לפני שיפגוש בו – הוא שולח אל מידת הדין מתנות, כדי שתזין עצמה בהן ולא תפגע בו.

העשייה וההשתדלות של האדם היא זו היוצרת עבורו את הכלי, וההופכת את השפע הרוחני, הניתן מעת ה', לשפע גשמי של ממש. הברכה לא תוכל לרדת אל האדם אם לא יכין עבורה כלי זה. הפעולה הגשמית שעושה האדם, היא המאמץ להפוך את הרצון האלוקי לתת שפע, לברכה של חומר ממשי בעולם החומר.

יש לזכור כי הפעולה הגשמית, יעילה ומוצלחת ככול שתהיה, היא רק ההשתדלות בעשיית הכלי, רק התיקון העצמי שיש לעשות בעולם החומר. וכך נכתב על יעקב: "התקין עצמו לשלשה דברים" (רש"י) – הכוונה שיעקב עשה לעצמו תיקון, בכך שלא סמך על הנס לבדו, אלה פעל במלוא הכוח בתוך המהלך הטבעי.

לאחר עשיית ההשתדלות הנדרשת, הביטחון חייב להיות מוחלט בקב"ה לבדו – כי אין עוד מלבדו, ושלא חלילה יבטח האדם בטעות בעשייתו הגשמית, או בכספו, או יחשוב שיושיעו אותו אותם אנשים שנעזר בהם. דרכו של הקב"ה היא להוריד לאדם את השפע דרך אותם אמצעים גשמיים שהכין לעצמו, או דרך אותם האנשים שבחר להיעזר בהם, בתהליך ההשתדלות (דרך הרופא, העו"ד, הרו"ח, היועץ, הפקיד, המומחה ...).

אדם צריך שתחילה יאמין יתפלל, ואז יעשה את ההשתדלות הגשמית ויזרע – האדם צריך שיעשה את הפעולה הגשמית מתוך האמונה כי לא עשייתו תושיע אותו, אלא שבדרך עשייתו זו יבחר הקב"ה להושיע אותו. למעשה האדם כמו אוחז בצינור (הכלי שיוצר לעצמו) מכניס את הברכה מן הצד האחד של הצינור באמצעות תפילותיו, ואז הפעולה הגשמית שהוא עושה, לשם ההשתדלות, פותחת עבורו את ברז השפע האלוקי מצידו השני של הצינור.

לכל אדם יש בעיות וצרות בחיים (בזוגיות, בפרנסה, בבריאות, בחברות, במשפחה, בביטחון ...), הצרות הן מנגנון ההתנגדות הטבעי בעולם החומר, ותפקידן לקרב את האדם אל הקב"ה, כדי שיזעק לעזרתו, יעשה תשובה, ובכך יהפוך עצמו כלי ראוי, וימשוך אל עצמו את השפע השמור לו מאת ה'.

יש כאלו שבזמן צרה סומכים רק על עצמם, וגאוותם לא מרשה להם לזעוק אל הקב"ה ולבקש ישועה, הם מנסים בכול כוחם לפתור את הבעיות באמצעים גשמיים בלבד. ויש כאלו שלהיפך, אשר בזמן צרה נשארים פסיביים לחלוטין, וסומכים על הנס לבדו – בטוחים שהקב"ה ישלח להם ישועה, מבלי שיעשו השתדלות כלל.

אלו שוגים ואלו שוגים בגישתם!

רק מי שייקח דוגמא מיעקב אבינו, ובכל צרה, שלא תבוא, יעשה את ההשתדלות המקסימלית, בהתאם לשיטת שלושת השלבים - תפילה, צדקה, ומוכנות למלחמה (הגרוע מכל), רק אז מובטח לו שיקבל סיוע מלא משמיים – ויראה ניסים גלויים בחייו.

הקב"ה עוזר למי שעוזר לעצמו תחילה, ועל כן נותן לאדם את ההזדמנות להשיג את מבוקשו ביגיע כפיו, ולא בחסד של בושה. מרגע שאדם עשה 100% השתדלות, הוא צריך להיות רגוע ובביטחון גמור בקב"ה – ולקבל באהבה כל תוצאה שתבוא עליו מאותו הרגע, בידיעה שתהיה בהכרח לטובתו.

"כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא - לְטַב עָבִיד " ("כל שעושה הרחמן לטובה עושה"). לעתים על אף שעשינו מצידנו את כול הנדרש, נראה בטווח הקצר שהמצב דווקא מחמיר לרעתנו, ואין אנו מבינים את מהלכיו של הקב"ה לעומקם. אולם מי שיש בו את מידת הביטחון בבורא עולם, יודע כי כל שעושה הקב"ה, לטובה עושה, ועל כן לאחר שעשה את ההשתדלות עליו לשחרר את המאמץ, ולקבל באהבה כול תוצאה שתבוא.

שנדע ונזכה רק לישועות בחיינו, ונקבל במהרה פני משיח צדקנו.