"תוך הנחל" לפרשת וישלח ● שמחת המצוה

בליל שבת קודש פרשת וישלח ה'תש"ע, מסר הצדיק מוהרא"ש זצ"ל שיחה נפלאה, ע"פ דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' כ"ד המדבר משמחת המצוות ● מהי מעלת השמחה שבמצווה? ● כיצד מתקשר הדבר למלאכים ששלח יעקב לעשיו? ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת וישלח

פתח ואמר מוהרא"ש זצ"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו  של רביז"ל), דע, שיש אור, שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין, והוא אור אין סוף, ואף על פי שאין השכל משיג אותו, אף על פי כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה, ועל ידי הרדיפה, אז השכל משיג אותו בבחינת מטי ולא מטי, כי באמת אי אפשר להשיג אותו, כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה: ודע שאי אפשר להשיג אותו אפילו בבחינת מטי ולא מטי, אלא על ידי עשיית המצוות בשמחה, כי על ידי שמחת המצוה, נשלם הקדושה, ומעלה החיות והקדושה שבקליפות, כי כשעושה המצוה בשמחה, אזי מעלה השכינה, שהיא המצוה, שהיא שמחת הלב, מבין הקלפות וכו', עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.
 
והסביר מוהרא"ש זצ"ל, כי הנה שמחת המצוות עולה על הכל, וכמו שגילה האריז"ל לאנשי סודו, שזכה לכל המדריגות שלו אלא על ידי שמחת המצוות, שהיה שש ושמח עם כל מצוה יותר מעל כל הון, וכמו שכתוב (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, וכן כתיב (תהלים קי"ט) שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב, כי כשאדם עושה מצוה בשמחה, זה סימן שלבו שלם לאלקיו (ספר המדות אות שמחה סי' א'), כי אצל נימוסי העמים, אפילו מי ששומר חקם וגזירותם, הכל מחמת כפייה ופחד שלא יקבל עונש, וסימן, כי תיכף ומיד שיכולים לפטור את עצמם, עושים כן בשמחה רבה, לא כן נשמות ישראל, שהם ששים ושמחים במצוות ה', ועושים כן מאהבה ומנדבה, ואצלם הוא זכיה ושמחה עצומה לקיים רצון ה' (ליקוטי הלכות הלכות נשיאת כפים הלכה ד' אות ד'), ולכן כשאדם עושה מצוה בשמחה, אזי נפשו רוחו ונשמתו עולה ומתדבק בו יתברך, וממשיך על עצמו אור גדול למעלה מכל העולמות.
 
ופנימיות הענין הוא, כי הנה כל מצוה כלולה ממחשבה דיבור ומעשה, "מחשבה" היא ההכנה במחשבתו לקיים את המצוה, והדביקות של מחשבתו בעת קיום המצוה, "דיבור" הוא הברכה שמברכין על המצוה, ושאר דיבורים המקושרים אל קיום המצוה, ו"מעשה" הוא עצם קיום המצוה בפועל ממש, והנה לכל אדם יש נפש, רוח, נשמה, שהם מכוונים כנגד עולם עשיה יצירה ובריאה, "נפש" הוא כנגד עולם עשיה, והוא ענין ה"מעשה" שבמצוה, "רוח" הוא כנגד עולם יצירה, והוא ענין ה"דיבור" שבמצוה, ו"נשמה" הוא כנגד עולם הבריאה, והוא ענין ה"מחשבה" שבמצוה, וכשאדם עושה מצוה בשמחה עצומה, במחשבה דיבור ומעשה, ובהתקשרות נפשו רוחו ונשמתו אל השם יתברך, אזי עולה דרך עולמות עשיה יצירה בריאה, עד שמגיע לעולם אצילות, שהוא למעלה מנפש רוח ונשמה, ששם עצם התגלות כבודו יתברך במדריגה עליונה, כי הוא נאצל מאור האין סוף ברוך הוא, ואז המוח והמחשבה שלו רודף אחר אור הגדול הזה, ומגיע אליו בדרך "מטי ולא מטי", פירוש, מגיע ואינו מגיע, כי המוח רודף אחריו ומשיג אותו במקצת, אבל אחר כך חוזר ומתרחק ממנה, כי אי אפשר להשיג אותה בשלימות, והוא תענוג ועריבות נפלא להגיע להשגה זאת, אשרי הזוכה לקיים מצוה בשמחה, ולטעום ממנה.
 
והנה זה ידוע, שמכל מצוה שאדם זוכה לקיים נברא מלאך קדוש המלווה אותו ושומר עליו, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שמות רבה פרשה ל"ב סי' ו'), עושה אדם מצוה אחת, הקדוש ברוך הוא נותן לו מלאך אחד לשמרו, שנאמר (תהלים ל"ד) חונה מלאך ה', עושה שתי מצות הקדוש ברוך הוא נותן לו שני מלאכים לשמרו, שנאמר (שם צ"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, עושה הרבה מצות נותן לו הקדוש ברוך הוא חצי מחנהו, עיין שם, וזה נעשה אפילו על ידי אדם הכי פשוט שזוכה לקיים מצות ה' בתמימות ובפשיטות גמור, מכל שכן כשאדם זוכה לקיים מצוה בשמחה עצומה, ובהתדבקות נפשו רוחו ונשמתו אל תוך המצוה, אזי בורא מלאך קדוש ונורא מאד הכלול מכל האורות של כל העולמות, ועל ידו מעלה החיות והקדושה מבין הקליפות, ומכניע את הרע לגמרי, ולכן אשרי מי שזוכה לקיים מצוות ה' בשמחה, כי אז ימשיך על עצמו אור נורא ונערב מכל העולמות, ומלאכי מעלה ישמרו אותו בכל דרכיו, ועולמו יראה בחייו, אשרי לו ואשרי חלקו.
 
וקישר מוהרא"ש זצ"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (בראשית ל"ב) וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום, ופירש"י, מלאכים ממש, וכבר דקדקו המפרשים מהו הפירוש של מלאכים "ממש", וכי יש מלאכים שאינם של ממש, אבל על פי דברי רביז"ל הנ"ל יכולים לפרש הענין בטוב טעם ודעת, כי מלאכים "ממש" הם מלאכים שלימים שנבראים מההתדבקות נפשו רוחו ונשמתו בשמחת המצוות, ועל ידי שקיים את המצוה בכל מחשבה דיבור ומעשה שלו, ומלאכים כאלו שלח יעקב לקראת עשו להכניע את רעתו ולהעלות הקדושה מבין הקליפות, וזה מרומז בתיבות "וישלח יעקב", כי וישל"ח בגימטריא ושמ"ח, לרמז על ענין שמחת המצוות, וכמו ששלח לעשו, "עם לבן גרתי", ופירש"י, גרת"י בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, עיין שם, כי "שמרתי" הוא מלשון המתנה וציפוי, וכמו שכתוב (בראשית ל"ז) ואביו "שמר" את הדבר, כי מי ששמח באמת עם מצוות ה' אלקיו, הוא ממתין ומצפה בכל עת שיכול לקיים עוד מצוה ועוד מצוה, וזהו כל חיותו ושמחתו, ולכן בכח מצוות קדושות אלו שלח יעקב מלאכים ממש לקראת עשו, להכניע רעתו, ולהעלות הקדושה שהיה שבוי אצלו, וזהו ממש, נטריקון מ'לאכי ש'מחת מ'צות, כי על ידי שמחת המצוות דייקא, המלאכים מקבלין כוחם, והשם יתברך יזכינו להגיע אל שמחת המצוות באמת, ולהמשיך עלינו אור האין סוף ברוך הוא, עדי נזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.