"תוך הנחל" לפרשת ויצא ● חלומות

בליל שבת קודש פרשת ויצא תש"ע, מסר הצדיק מוהרא"ש זצ"ל שיחה נפלאה, ע"פ דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ח' המדבר מחלום על ידי מלאך ● כיצד זוכים לחלום ע"י מלאך ● כיצד זכה יעקב לכך ● מהי מעלת הדיבורים הקדושים של היהודי ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת ויצא

פתח ואמר מוהרא"ש זצ"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), יש נשמות שנפלו, שצריכין להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים, המשיבין את הנפש, בבחינת (שיר השירים ב): "סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני", ועל ידי תקון וזכוך המוחין, מזה נעשה אמרות טהורות להחיותם, כי עיקר התגלות המוח הוא בהדיבור, כמו שכתוב (משלי ב): "מפיו דעת ותבונה", ועל כן כשהמוחין זכים, נעשין דיבורים כשרים, ובהם משיבין את הנשמות הנפולות, בבחינת (שם כ"ו): שבעה משיבי טעם, היינו בחינת דבורים כשרים, שבהם משיבין הנשמות שנפלו, שהם בחינת (שם כ"ד): שבע יפול צדיק וקם, וזהו בחינת (תהלים י"ב): אמרות ה' אמרות טהורות מזוקק שבעתים; וזה בחינת חלום על ידי מלאך, כי אלו המאמרות טהורות הם בחינת מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך, כי הדיבור הוא הרשימה של המח, כי מה שנרשם ונעלם במח, נחקק ונרשם בהדיבור, וכשהמוחין זכים, שעל ידי זה נעשין אמרות טהורות, אזי גם כשנסתלק המוח בשעת שינה, ואין נשאר רק הרשימה של המח שהוא בחינת דיבור, אזי גם הרשימה זכה, בבחינת חלום על ידי מלאך, וזה בחינת: "ה' יתן אומר המבשרות צבא רב" (תהלים ס"ח), ה' יתן אומר, זה בחינת אמרות טהורות, בחינת הרשימה של המח שזה בחינת מלאך וכו', עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.
 
והסביר מוהרא"ש זצ"ל, כי הנה מן הדיבורים קדושים של איש הישראלי, הן דיבורי תורה והן דיבורי תפילה, מכל דיבור ודיבור נברא מלאך שמסבב ומלווה את האדם, ושומר אותו מכל רע, וכמובא בזוהר הקדוש (זוהר חדש אחרי נ"ז:) פתגמא דאורייתא על כל מלה ומלה יהיב ליה קודשא בריך הוא מלאך אחד (על כל מלה של דברי תורה נותן לו הקדוש ברוך הוא מלאך אחד), ולא רק על כל מלה רק על כל אות, וכמובא בזוהר חדש רות (צ"ב.) אם תזכה באורייתא כל אות ואות יהיה מלאך, עיין שם, ומלאכים אלו נמצאים תחת ד' מלאכי המרכבה העליונה, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שהם כלליות המלאכים הקדושים המלווים האדם בדרכיו, וכמו שנוהגים לומר בתפילת הדרך "בשם ה' אלקי ישראל, מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל", ושאר המלאכים הם מחניהם, ואלמלא היה אדם יודע כמה אלפי אלפים מלאכים נבראים מן הדיבורים קדושים שלו, היה עוסק בזה כל היום, להוסיף עוד דיבורי תורה ועוד דיבורי תפילה, ולהרבות צבא השמים לאין מספר, וכן להיפוך, כשאדם מדבר דיבורים רעים ואסורים חס ושלום, הוא בורא מלאכים רעים ומשחיתים המענים ומצערים אותו, וממררים ימי חייו רחמנא ליצלן, ולכן כל מי שיש לו יישוב הדעת, יבין מעצמו מעלת וקדושת הדיבור, ויחטוף בכל עת ורגע עוד דיבור של תפילה והתבודדות אל השם יתברך, ועוד דיבור של תורה, כגון עוד פסוק חומש ועוד פרק משניות ועוד דף גמרא, ובזה ירכוש לעצמו מחנות שלימות של מלאכים שישמרו אותו בכל דרכיו, ויהיה שמירה עליונה סביבו תמיד.
 
והנה כשאדם זוכה לקדושת הדיבור, אזי גם בשעת שינתו כשנסתלק ממנו הדעת והמוחין, זוכה לחלום על ידי מלאך, היינו חלומות צודקים ואמיתיים, כי הדיבור הוא הרשימה של המוח, וכשהמוחין זכים, אזי גם כשנסתלק המוח בשעת שינה, ואין נשאר רק הרשימה של המוח שהוא הדיבור, אזי גם הרשימה זכה, וזוכה לחלום על ידי מלאך, ורביז"ל מגלה, שסימן אם זכה אדם לרשימה זכה כזאת, אם יש לו דיבורים כשרים להחיות ולהשיב כל הנשמות הנפולות, כי יש נשמות שנפלו שצריכין להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים המשיבים את הנפש, ועל ידי תיקון וזיכוך המוחין, נעשה אמרות טהורות להחיותם, והם נקראים (משלי כ"ו) "שבעה משיבי טעם" כי הם נמשכין מן השבעה רועים שהם יסוד ושורש נשמות ישראל, ומהם באים הדיבורים שיכולים להשיב בהם הנשמות שנפלו, שזהו (משלי כ"ד) שבע יפול צדיק וקם, שאפילו אם נפלו ונתרחקו מקדושת השבעה רועים, הצדיק שיש לו דיבורים כשרים יכול להקם ולהחיות אותם, ועליהם נאמר (תהלים י"ב) אמרות ה' אמרות טהורות מזוקק שבעתיים, כי האמרות טהורות של הצדיק שזכה לזיכוך המוחין, יכול להשיב כל הנשמות הנפולות בשבעה משיבי טעם, ולהחיותם אותם ממש, ומי שיש לו דיבורים אלו, בידוע שהמוח שלו מזוכך, והחלומות שלו הם על ידי מלאכים קדושים וטהורים.
 
והנה יש מלאכים של ששת ימי המעשה ויש מלאכים של שבת קודש, המלאכים של ששת ימי המעשה הם המלאכים הנבראים מן התורה והתפילה שלו בששת ימי המעשה, וכשהוא זוכה אזי מתראים אליו על ידי חלומות צודקים ואמתיים, אבל בבא שבת קודש אזי מלאכים אלו עולים למעלה, ובאים מלאכים קדושים וטהורים משרתי עליון ממש לקראת האדם, ומלווין אותו מבית הכנסת לביתו, ונכנסים לביתו ומברכים אותו בברכות עליונות, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קי"ט:) שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך וכו', ועל שם זה נתקנה מקדמונים לומר הפיוט "שלום עליכם" בבואו לביתו בליל שבת קודש, ואומרים "בואכם לשלום" ו"ברכוני לשלום" אל המלאכים החדשים שבאו לכבוד שבת קודש, ואחר כך מסיימים "צאתכם לשלום" לקראת המלאכים של ששת ימי החול שעכשיו יוצאים ועולים למקומם, כי בשבת קודש יש התעלות נוראה לנשמות ישראל, והמלאכים באים לקראתם לקבל פניהם, וזכי הראות רואים כל זאת, וכמעט שמתבטלים ממציאותם מרוב אור זיוו וחיות שמרגישים בכניסת שבת קודש, נמצא שיש שני עניני התגלות של מלאכים קדושים, התגלות של מלאכים על ידי חלום, שהוא התגלות של ששת ימי המעשה, והתגלות של מלאכים ממש, שהוא התגלות של שבת קודש, ואשרי מי שזוכה לזיכוך הנפש עד שיש לו שייכות לגילויים אלו, כי אז עולמו יראה בחייו, אשרי לו ואשרי חלקו.
 
וקישר מוהרא"ש זצ"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה מצינו בפרשת השבוע התגלות המלאכים אל יעקב אבינו שלשה פעמים, שנים מתוך חלום, ואחד שפגעו בו מלאכים ממש, בתחילת הפרשה מתוך חלום, וכמו שכתוב (בראשית כ"ח) ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, וכן אחר כך בבית לבן גם כן מתוך חלום, וכמו שכתוב (שם ל"א) ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב ואומר הנני, ובסוף הפרשה פגעו בו מלאכים ממש, וכמו שכתוב (שם ל"ב) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים, ויש להבין ענין שלשה התגלות אלו, ולמה הראשונים היו בחלום, והאחרון היה מלאכים ממש, והנה לפי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי בתחילת הפרשה היה יעקב אבינו יוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ, וכמו שכתוב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, והוא כמו יציאה משבת קודש לששת ימי החול, ולכן המלאכים של ארץ ישראל עלו למקומם, ובאו המלאכים של חוץ לארץ ללוותו, וכמו שכתב רש"י הקדוש (פסוק י"ב) עולים ויורדים, עולים תחילה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ, ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו, עיין שם, כי אז כשהוצרך יעקב אבינו לצאת מקדושת ארץ ישראל, שהוא כמו קדושת שבת קודש, נתגלה לו מראה עליונה לחזק אותו, וללמד אותו שעל ידי הדיבורים קדושים של תורה ותפילה, יתלוו עמו מלאכים גם בחוץ לארץ, ויזכה לחלום על ידי מלאך, שזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, אבנים הם אותיות כמובא בספר יצירה, ועמהם בונים תיבות התורה והתפילה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' י"ח וחלק ב' סי' ח'), כי יעקב הבין שעיקר עבודתו הוא למצוא התיבות של תורה ותפילה אפילו בגלותו, וזה ישמור אותו מכל רע, וישכב במקום ההוא, ואיתא בתיקונים (תיקון ע') וישכב וי"ש כ"ב, שהבין יעקב שיש כ"ב אותיות האל"ף בי"ת גם בכל מקום שהוא נמצא, ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ואיתא בזוהר (השמטות רס"ז.) סולם דא קול, היינו הקול של תורה ותפילה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, שעל ידי שיהיה חזק בקול תורה ותפילה, תמיד יהיה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, ויזכה לחלום על ידי מלאך, ויהיה לו דיבורים אמיתיים להשיב כל הנשמות הנפולות בשבעה משיבי טעם, ולהחזירם אל תוך הקדושה.
 
ולכן תיכף אחר התגלות זאת, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, שהבין שיש בו הכח ללכת אפילו למקומות הרחוקות מאד, ולהחיות שם כל הנשמות הנפולות, ולהכניסם אל תוך הקדושה, שזה היה כלליות עבודתו בבית לבן עשרים שנה, להרים כל הקדושות הנפולות ולהקים תולדות בעולם שיגלו כבוד מלכותו יתברך בכל העולם כולו, ולכן גם שם בבית לבן זכה יעקב להתגלות מלאך מתוך חלום, וכמו שכתוב ואשא עיני וארא בחלום וגו' ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב וגו', ואז נאמר לו שכבר הגיע הזמן לחזור לארץ ישראל שהוא עצם התגלות הקדושה, וכמו שכתוב קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתיך וגו', וכן עשה, שזהו מה שכתוב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים, שזכה להתגלות של מלאכים ממש, כי המלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ וכמובא ברש"י (פסוק נ"ד), כי עכשיו זכה להתגלות המלאכים של שבת קודש, שהוא עצם התגלות הקדושה, וכבר לא פיחד מעשו מחמת שמירה עליונה שהיה סביבו תמיד, והשם יתברך יזכינו לקדש דיבורי פינו ולעסוק בתורה ותפילה תמיד, עדי נזכה להשלים נפשינו רוחינו ונשמתינו ולעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.