"תוך הנחל" לפרשת תולדות ● קבלת התורה בשלימות

בליל שבת קודש פרשת תולדות, מסר הצדיק מוהרא"ש זצ"ל שיחה נפלאה, ע"פ דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן סי' ל"א המדבר מענין ד' שנכנסו לפרדס ● הבחינות שיש בהתקרבות לצדיק ● איך יצליח האדם בלימוד התורה ● מהו הפגם של אלישע בן אבויה ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת תולדות

פתח ואמר מוהרא"ש זצ"ל, רביז"ל אומר (מוהרא"ש נ"י חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), כל אחד לפי מה שהוא נכסף, כך הוא מצייר ומפרש אותיות התורה, כי בהתורה כלול אחיזת טוב ורע, (הושע י"ד) "וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם", היינו כל אחד לפי הכיסופין שלו שמהם נעשים נפשות, על ידי זה עושה נקודות לאותיות התורה, ונצטיירו האותיות, ונתפרשו לטוב או להיפוך חס ושלום, וזהו: 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות', כי הרב צריך גם כן שיהיה לו שני כוחות שיש להתורה סם חיים וסם, באופן שיהיה אפשר להמתקרב אליו לקבל כרצונו, "צדיקים ילכו, ופשעים יכשלו", אם הוא משתוקק לעבודת השם יתברך, יוכל לקבל מהרב דרך ישרה לעבוד את ה', ואם לאו, וטינא יש בלבו, יוכל גם כן למצוא בהרב דבר שיקצץ בנטיעות ויכפר בכל חס ושלום: וזה (חגיגה י"ד:): 'ארבעה שנכנסו לפרדס, רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, בן עזאי הציץ ונפגע, בן זומא הציץ ומת, אחר קצץ בנטיעות', ואלו הארבע בחינות הם נמצאים בכל בני אדם הרוצים ליכנס לעבודת ה', ולהתקרב להצדיק והרב שבדור, כי יש מי שהוא נכנס ונתקרב להצדיק, והוא מקבל ממנו דרך ישרה לעבודת ה' לפי מדרגתו וערכו, והוא בחינות צדיק, בחינות רבי עקיבא, שנכנס בשלום ויצא בשלום, ויש מי שהוא בחינות הציץ ומת, הציץ ונפגע, היינו שנתלהב לבו מאד, מגודל האור וההתלהבות שהאיר בו הצדיק ביתר שאת למעלה ממדרגתו, ועל ידי זה יוכל למות, וזה בחינת הציץ ומת, ויש מי שיוצא מדעתו מחמת שעולה למעלה ממדרגתו, והוא בחינות הציץ ונפגע, אך על כל פנים אפילו הציץ ומת הציץ ונפגע, שניהם הם בחינות צדיק, ועליהם גם כן נאמר: "צדיקים ילכו בם", רק שלא נכנסו ויצאו בשלום כמו רבי עקיבא, ויש מי שמתקרב להצדיק ומקצץ בנטיעות וכופר בכל חס ושלום, והוא נקרא רשע, וזה בחינות אחר, וזה בודאי 'טינא היתה בלבו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם ט"ו:): על אחר, ועל כן בהכרח שימצא בהצדיק את שלו, שימצא דבר שיקצץ בנטיעות על ידו, ועל זה נאמר: "ופשעים יכשלו בם" כי הרב בהכרח שיהיה לו שני הכחות אלו  וכו', עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש זצ"ל, כי הנה רביז"ל מגלה כאן סוד גדול בענין קבלת התורה והתקרבות אל הצדיק, איך יזכה אדם להגיע אל מדריגת רבי עקיבא, שיהיה נכנס בשלום ויצא בשלום, ויזכה לקבל את התורה בשלימות, והענין, על פי מה שאמרו חכמינו הקדושים (חגיגה י"ד:) ד' נכנסו לפרדס, בן עזאי, בן זומא, אחר, ורבי עקיבא, בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ ונפגע, אחר קיצץ בנטיעות, ורבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, "פרדס" הוא ענין התגלות אלקותו יתברך בעולם על ידי התורה הקדושה, כי יש נ"ג פרשיות בתורה, שהם כמו ג"ן ופרדס נהדר, שצומחים בהם צמחים נפלאים שהם השגות אלקותו יתברך, וכל פרשה מנ"ג פרשיות התורה מגלה לנו אמתת מציאותו יתברך באופן אחרת, כי כל מצוה וכל סיפור של התורה מגלה לנו איך הקדוש ברוך הוא נמצא בכל פרטי הבריאה, ויכולים לעבדו יתברך עם כל פרט ופרט, על כן צריכין ללמוד את התורה, וליכנס אל ג"ן ופרדס התורה, עם רצון וחשק למצוא אלקותו יתברך בתוך הבריאה, ולא לעשות הבדל והפרש בין רוחניות לגשמיות, וזה היה מדריגת רבי עקיבא, שנכנס בשלום ויצא בשלום, היינו שהיה לו הצמצום הקדוש למצוא אלקותו יתברך בכל דבר, והן כשהיה נכנס להשגות רוחניות, והן כשהיה יוצא לדברים גשמיים, בכל דבר היה מוצא אלקותו יתברך, מה שאין כן בן עזאי ובן זומא, לא היה להם הצמצום הקדוש הזה, ובן עזאי אמר (יבמות ס"ג:) נפשי חשקה בתורה, ולא רצה להתחתן, ולהוליד בנים, ובן זומא היה משוטט בחכמות עליונות עד שלא ראה רבי יהושע בן חנניה עומד כנגדו ולא קם מלפניו (חגיגה ט"ו.), כי לא היה להם הצמצום למצוא אלקות גם בעולם הגשמי, ועל כן בן זומא יצא מדעתו, ובן עזאי נפל ומת, כי לא יכולים להתקיים בעולם הגשמי, רק כשיש בקיאות למצוא אלקות גם בתוך הגשמיות, אבל אם נמשכים רק אחר רוחניות, ומבדילים ומפרישים אותו מן הגשמיות, לא יכולים להתקיים בעולם הזה, ואלישע-אחר קיצץ בנטיעות ויצא לתרבות רעה רחמנא ליצלן, כי לא הבין איך רוחניות וגשמיות מתחברים ביחד, והלך אחר הגשמיות, ויצא מעולמו לגמרי רחמנא ליצלן, ורק רבי עקיבא שהיה לו בקיאות עצומה לחבר רוחניות וגשמיות ביחד התקיים, ונכנס בשלום ויצא בשלום, כי ארבעים שנה היה עם הארץ, וידע מה נקרא חיים בלי התורה, וכשזכה אחר כך ללמוד תורה, הבין היטיב שהתורה מחיה ומקיים כל הבריאה כולה, ולכן לא הפריד כלל בין רוחניות וגשמיות, רק הרים והגביה כל הגשמיות אל הרוחניות, וגילה אלקותו יתברך מכל הבריאה כולה.
 
והנה כל עיקר הצלחת אדם בלימוד התורה, תלוי בצמצום הקדוש הזה, כי עיקר המניעה מלימוד היא שרוצה ללמוד כל היום וכל הלילה בלי גבול, ומחמת שזה אי אפשר, לכן אינו לומד כלום, מה שאין אם היה לו צמצום הקדוש לדעת "גם מעט טוב", וכמו שאמר רביז"ל למוהרנ"ת ז"ל "אביסעל איז אויך גוט", אזי היה מתחיל ללמוד מעט, ואחר כך עוד מעט, ועוד מעט, עד שהיה לומד כל התורה כולה, ולכן אותיות עקיב"א הוא ראשי תיבות י'ש ק'ונה ע'ולמו ב'שעה א'חת (כמובא בספר "יונת אלם" להרמ"ע מפאנו חלק א' פרק מ"ו), כי דייקא רבי עקיבא שהיה לו הצמצום הקדוש, גילה סוד זה, שיכולים לקנות חיי עולם הבא גם עם "שעה אחת", היינו ללקט שעה אחת קטנה, ואחר כך עוד שעה אחת קטנה, עד שיצטרפו כולם לחשבון גדול, נמצא שמדת הצמצום הוא עיקר גדול בעבודת ה' ובלימוד התורה, ודייקא על ידי שיש לאדם מדת הצמצום יזכה להגיע אל השגות גבוהות בתורה ובעבודת השם יתברך, אשרי לו.
 
והנה רביז"ל מוסיף עוד חידוש נפלא, שגם בהתקרבות אל הצדיק צריכין מדת הצמצום, לקחת מן הצדיק בהדרגה ובמדה, ולא לצאת מן הגבול והצמצום, כי מי שמתלהב יותר מדי בהתקרבותו אל הצדיק, יכול לצאת מדעתו או ליפול ולמות חס ושלום, כי בוודאי אצל הצדיק שרוי אור גדול מאד, ומי שזוכה לטעום קצת מאורו מתלהב מאד לעבודת ה', ומרוב תבערת לבו נדמה לו שאולי טוב להפריש מכל גשמיות עולם הזה, ולעסוק רק ברוחניות כל היום וכל הלילה, אבל גם זה אינו טוב, כי אם אין לאדם מדת הצמצום, יכול לצאת מדעתו או ליפול ולמות חס ושלום, או כשרואה שאינו יכול להמשיך בעבודתו, הוא מהפך הקערה על פיה ומתחיל לרדוף את הצדיק ולדבר עליו כל דבר אסור רחמא ליצלן, ולכן מוכרחים להשתמש עם מדת הצמצום, ולקחת מן הצדיק התעוררות כפי מדרגיתו והשגתו, ועליו להבין, שגם הצדיק בעצמו אינו יוצא מן הגבול והצמצום, רק עובד את השם יתברך עם כל הגשמיות והחומריות שלו, כי הצדיק יודע עצות נפלאות בעבודת השם יתברך איך להעלות כל הגשמיות אל השם יתברך, ולעשות עבודה שלימה מכל פרט ופרט, ולכן כל מי שמתקרב אל הצדיק באמת, מקבל ממנו גם את הצמצום הקדוש הזה, ומקבל ממנו לימודים נפלאים איך לעבוד את הקדוש ברוך הוא עם כל מה שעובר עליו בחיים, ואז הוא מקורב אל הצדיק באמת, ויזכה להגיע אל רב טוב הגנוז והצפון בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו.
 
וקישר מוהרא"ש זצ"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (בראשית כ"ה) ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה', ופירש רש"י, על כרחך המקרא הזה אומר דרשוני, שסתם מה היא רציצה זו, וכתב, אם כן למה זה אנכי, רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת כוכבים, עשו מפרכס לצאת וכו', ותלך לדרוש את ה', לבית מדרשו של שם וכו', עיין שם, ויש להבין מהו הלשון שאמרה רבקה "אם כן למה זה אנכי", מהו ענין "אנכי" זאת, וכן למה דרשו חכמינו הקדושים תיבות "לדרוש את ה'" על בית מדרשו של הצדיק, והנה על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי כשראתה רבקה הצדיקת שיש וולד בקרבה שמתלהב מאד לצאת בפתחי בית המדרש ללמוד, אבל אחר כך כשעוברת על פתחי עבודה זרה גם כן מפרכס לצאת, הבינה שזה מחמת חסרון הצמצום, שהנה הוולד מתלהב מאד לעבוד את ה', אבל מחמת חסרון הצמצום חוזר ונופל עד רוצה ללכת לבית עבודה זרה רחמנא ליצלן, שזהו הפגם של אלישע-אחר, שדייקא אחר שעלה למדריגה גדולה בפרדס, חזר ונפל וקיצץ בנטיעות רחמנא ליצלן, ולכן אמרה, אם כן למה זה אנכי, "אנכי" מרמז על התורה הקדושה, הכלולה בעשרת הדיברות המתחלת עם תיבת "אנכי" ה' אלקיך (כמובא בספר הקדוש "נועם אלימלך" פסוק זה), כי איך יקבלו בניי את התורה הקדושה אם אין להם מדת הצמצום, כי היא לא ידעה ששני עוברים במעיה, רק חשבה שזה עובר אחד, והנה הוא מתלהב מאד להתקרב אל השם יתברך, והנה הוא נופל למחשבות של עבודה זרה רחמנא ליצלן, נמצא שאין לו צמצום כלל, ולכן ותלך לדרוש את ה', שהלכה לבית מדרש של שם, שהוא ענין התקרבות לצדיק, ללמוד ממנו דרך הצמצום הקדוש, שהוא דרך התנא הקדוש רבי עקיבא, שנכנס בשלום ויצא בשלום, והיה לו בקיאות אמיתי איך להעלות כל גשמיות הבריאה אל הקדוש ברוך הוא, ועל ידי הצדיק תקבל עצה טובה בחיים.
 
וזהו, ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו וגו', שנאמר לה ששני וולדות במעיה, אחד מושלם בצדקתו, ויש לו מדת הצמצום להגיע לשלימות העבודה, ולקבל התורה במדה וצמצום כראוי, שזה א' יעק"ב, אותיות עקיב"א, כמובא בכתבי האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה ל"ו), כי זה היה דרך התנא הקדוש רבי עקיבא, ואחד מושלם ברשעו, ואין לו שום שייכות אל התורה ואל הקדושה, ואדרבה יעקב רודף אחריו להוציא ממנו הניצוץ הקדוש, שזהו וידו אוחזת בעק"ב עשו, ואיתא בכתבי האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה ל"ג), שהוציא יעקב מעשו נשמת רבי עקיבא, שהיה בן גרים, והחזיר אותו אל הקדושה, וכמבואר בדברי רבזי"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' י"ז), שגרים באים על ידי שנתעורר הניצוץ קדוש שבקרבם לחזור אל הקדושה, כי דייקא יעקב יש לו הכח לבטל הקליפות של עשו וישמעאל מן העולם, וכמובא בספר "קהלת יעקב" שיעק"ב ראשי תיבות ב'יטל ק'ליפות ע'שו י'שמעאל, וכל זה נתגלה לרבקה אמינו דייקא בבית מדרשו של שם, כי דייקא על ידי התקרבות אל צדיקים, זוכים לקבל דרך הצמצום הקדוש, ולהיות נכנס בשלום ולצאת בשלום, והשם יתברך יזכינו להיות מקורבים אל צדיקים אמיתיים באמת, ולקבל מהם לימודם הנפלאה עדי נזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.