"תוך הנחל" לפרשת וירא ● דין אמת לאמיתו

בסעודה שלישית, סעודת רעווא דרעווין, פרשת וירא ה'תש"ע, מסר הצדיק מוהרא"ש שליט"א שיחה נפלאה, על פי דברי רבי נחמן מברסלב חלק א' סי' ט"ו המדבר מהעלאת מדת היראה על ידי משפט ● כיצד אפשר לדון דין אמת לאמיתו? ● מהי מעלתו של המרגיל לשפוט את עצמו בכל עת? ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת וירא

פתח ואמר מוהרא"ש שליט"א, רביז"ל אומר (מוהרא"ש נ"י חזר על נקודה אחת שבתורה זו של רביז"ל) מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז, היינו סודות התורה שיתגלה לעתיד, צריך להעלות מדת היראה לשורשה: ובמה מעלין את היראה? בבחינת משפט, כמו שכתוב (משלי כט): "מלך במשפט יעמיד ארץ", וארץ הוא בחינת יראה, כמו שכתוב (תהלים ע"ו): "ארץ יראה", היינו שישפט את כל עסקיו, כמו שכתוב (שם קי"ב): "יכלכל דבריו במשפט", היינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו, ובזה יסיר מעליו כל הפחדים, ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה, ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת וכו', עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל.
 
והסביר מוהרא"ש שליט"א, כי הנה סודות התורה שעתידים להתגלות לעתיד לבא הם נקראים "אורייתא דעתיקא סתימאה" (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ל"ג), היינו סודות התורה שיתגלו לעתיד שיגלו אמתת מציאותו יתברך לכל באי עולם, כי היום לא כל אחד זוכה לראות אלקותו יתברך מתוך כל לימודי התורה, כי אם לא לומדים לשמה, ואין מחפשים משפטי הנהגות ישרות מכל דבר שלומד, קשה מאד להשיג אלקותו יתברך מכל דיבורי התורה, וסודות התורה נשארים סתומים וגנוזים מעיניו, אבל מיד שתתגלה פנימיות התורה, היינו העצות וההתחזקות שיש בכל דיבורי התורה, ואיך שכל אות שבתורה מגלה את אמתת מציאותו יתברך, אזי יתגלה "אורייתא דעתיקא סתמיאה" לכל העולם כולו, וכל הבריות יתקרבו אל הקדוש ברוך הוא, וישמרו כל דיני ומשפטי התורה בתכלית השלימות.
 
ורביז"ל מגלה, איך היום יכולים לטעום טעם אור הגנוז הזה, שעתיד להתגלות לעתיד לבוא, והוא על ידי שמעלה מדת היראה לשורשה, היינו שמעלה ומתקן מדת היראה כל כך, עד שאין לו שום יראה חיצונית כלל מפני שום בריה שבעולם, לא מפני שום שר ושופט, ולא מפני שום חיה רעה ולסטים, רק כל יראתו מלפני השם יתברך לבד, ואז יראת ה' מכניסה דעת בלבו, וכמו שכתוב (משלי א') ראשית דעת יראת ה', וכן כתיב (שם ב') אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא, ועל ידי דעת זוכה להשגת התורה, כי שכונת התורה אצל הבר דעת, וכמו שכתוב (דניאל ב') קודשא בריך הוא יהיב חכמתא לחכימין, נמצא כשאדם זוכה ליראת ה' טהורה, זה מכניס בלבו דעת שלימה, וזוכה להשיג סודות התורה העתידים להתגלות לעתיד לבא.
 
ומסביר רביז"ל, איך זוכים להגיע ליראה שלימה כזו? העיקר הוא על ידי משפט, ששופט ודן את עצמו בכל עת אם מתנהג בכל דרכיו על פי דיני התורה, כי אם אדם דן ושופט את עצמו, ואינו מחכה שידונו וישפטו אותו מלמעלה, אזי אין מדת הדין צריכה להתלבש ביראה חיצונית להפחיד אותו על ידי איזה שר ושופט או על ידי איזו חיה רעה ולסטים, רק הוא מתעורר ליראה מעצמו, וכשיש דין למטה אין דין למעלה (ספרי פרשת שופטים), אבל אם אינו דן ושופט את עצמו בכל עת, אזי מדת הדין צריכה להתלבש באיזה דבר לעורר אותו ליראה, ומזה בא שמפחד מאיזה שר ושופט או מאיזו חיה רעה ולסטים, כי מחמת ששכח לעורר את עצמו אל מדת היראה, לכן מזכירים אותו על ידי דברים אלו, ועל כן אחד מעיקרי עבודות האדם צריך להיות לדון ולשפוט עצמו בכל עת, שזה נקרא "התבודדות", לדבר להשיח את כל אשר עם לבבו לפני השם יתברך, ולפרש היטב לפניו יתברך כל הנסיונות והירידות והנפילות שעוברים עליו, ולבקש ממנו יתברך עזר שיזכה להתגבר על כולם, ואז כשיש דין למטה אין דין למעלה, ואין מדת הדין צריכה להתלבש בשום דבר להפחידו, ונשארת אצלו רק יראת ה' טהורה, נמצא שהעיקר תלוי במדת המשפט שהוא "התבודדות", ומי שמרבה בהתבודדות זוכה לטעום טעם סודות התורה שעתידים להתגלות לעתיד לבא, וכמו שכותב מוהרנ"ת ז"ל על תורה זו (קיצור ליקוטי מוהר"ן תורה ט"ו), מי שרוצה לטעום טעם אור הגנוז, ירבה בהתבודדות בינו לבין קונו, וידין וישפוט את עצמו בכל עת כל עסקיו ומעשיו, אם כך ראוי והגון לו לעשות ולהתנהג נגד השם יתברך הגומל עמו טובות בכל עת ורגע, ויכלכל דבריו במשפט, ועל הכל יבוא במשפט עם עצמו, והוא בעצמו ידין וישפוט את עצמו על כל עסקיו ומעשיו, ובזה יסורו מעליו כל הפחדים וינצל מהיראות הנפולות, היינו שלא יירא ולא יפחד משום שר ואדון וחיה רעה ולסטים ולא משום דבר שבעולם רק מהשם יתברך לבד יירא ויפחד, ובזה יעלה את היראה לשרשה דהיינו לדעת, ויזכה לדעת שלמה שידע ממי להתיירא, היינו ליראה את השם הנכבד לבד יראת הרוממות, ועל-ידי-זה יזכה להשגת התורה וכו', עיין שם, ולכן אשרי מי שזוכה לעסוק בהתבודדות בכל עת.
 
והנה זה ברור, שמי שמרגיל לשפוט את עצמו בכל עת, וגם מחפש זכויות ואמתלאות להמליץ על עצמו לפני השם יתברך, איש כזה, בוודאי ישפוט גם אחרים לכף זכות בכל עת, ויחפש ויבקש עליהם כל מיני זכויות, כי צריך לדון כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו מעט טוב אינו רשע, ועל ידי שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' רפ"ב), וגם דיין שמחוייב להעמיד המשפט על תלו, צריך להיזהר מאד לא לפסוק דין מרומה על ידי שישמע צד אחד בלי השני, או לפסוק על פי השמועה או על פי אומד הדעת, רק צריך להשוות שני בעלי דינים בכל דבר, ולשמוע את שני הצדדים כאחד, ולא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות, וירע פניו לאחר וידבר לו קשות, שכל זה נכלל במצות (דברים א') שמוע בין אחיכם, ואמרו חכמינו הקדושים  (סנהדרין ז:) אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, וכן נכלל במצות (ויקרא י"ט) בצדק תשפוט עמיתך, ואמרו חכמינו הקדושים (שבועות ל.), שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר קצר דבריך, ועל פסוק זה אמרו חכמינו הקדושים (שם), בצדק תשפוט עמיתך, הוי דן את חבירך לכף זכות, כי זה נקרא לדון כל אחד לכף זכות, כששומע שני הצדדים כאחד, ופוסק רק אחר שרואה היטב את שני הצדדים, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין ו.) אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולא יפסוק על פי אומד דעתו, או על פי השמועה ששמע מאחרים, כי אפילו הדברים מוכיחים מאד, אסור לפסוק רק על פי קבלת עדים כשרים, וכמו שאמר שמעון בן שטח (סנהדרין ל"ז:), אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, ואמרתי לו, רשע, מי הרגו לזה או אני או אתה, אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יומת המת וכו', עיין שם, ולכן כל דיין צריך לדעת שאחריות גדולה מונחת עליו לפסוק דין אמת לאמיתו, כי אם לא, הוא הגורם כל הצרות לעם ישראל רחמנא ליצלן, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קל"ט.) אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל.

ולכן אשרי הדן הבריות לכף זכות תמיד, ואשרי הדיין שדן דין אמת לאמיתו על פי ראות עיניו וקבלת עדות, כי אז יעמיד הדין על תלה, ויהיה זכות הרבים וקיום העולם תלויים בו, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא"ש שליט"א את הענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב בדינה של סדום שהיו רעים וחטאים לה' מאד, (בראשית י"ח) ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, ואם לא אדעה, ופירש"י, לימד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, הכל כאשר פירשתי בפרשת הפלגה, עיין שם, כי שם כתיב (בראשית י"א פסוק ה') וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, ופירש"י, לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו, עיין שם, הרי בשני מקומות אלו דיברה התורה הקדושה בלשון בני אדם, וכתב לשון ירידה אצל השם יתברך כביכול, שירד לראות מעשה בני אדם, אף על פי שלא הוצרך לכך, כי עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד'), אבל לא כתב כן אלא ללמד לדיינים שלא יפסקו את הדין אלא על פי ראיה והסתכלות ברורה, ולכאורה יש להבין, למה צריכין ב' הלשונות בין של "ירידה" ובין של "ראיה" לכאורה היה מספיק לומר, ויאמר ה' וגו' אראה הכצעקתה הבאה אלי עשו וגו', וכן בדור הפלגה, ויאמר ה' לראות את העיר ואת המגדל וכו', מה מלמדת אותנו לשון "ירידה" הכתוב אצל שניהם, אבל על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי הדיין צריך להוריד עצמו מגדולתו ומגאונו, ולשים את עצמו במקום שני בעלי דינים כאחד, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (אבות ב') אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, כי רק אז ידין את שניהם לכף זכות, ויוציא לאור דין אמת לאמיתו.

והשם יתברך יזכנו לדון את כל הבריות לכף זכות תמיד, ונזכה להעלות את מדת היראה לשורשה, עד שיתגלו לנו סודות התורה על אמיתתם, ונזכה לראות בגאולתן וישעותן של ישראל, במהרה בימינו אמן ואמן.