דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "וירא"

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "וירא", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

"וירא אליו ה'... והוא יושב פתח האוהל" (יח, א).

רש"י: "ישב כתיב. ביקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד. ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינים".

ויבואר בהקדם דברי הגמ', שהנכנס לבקר את החולה לא יאמר לו שב, מפני שלשון "שב" משמע שב בחולייך.

וזהו ביאור הרש"י, "אמר לו הקב"ה שב", ואם תקשה הרי אין אומרים לחולה שב, ע"ז עונה "ואתה סימן לבניך" ואין כוונתי שתשב ח"ו בחולייך...

"וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו" (יח, ב).

רש"י: "אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות... ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט".

ויש להקשות, כיצד הלך אותו מלאך שריפא את אברהם להציל את לוט, אם אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות.

ואפשר לבאר, בהקדים הגמ' במסכת יבמות (ע"ו), שהיו מרננים על דוד המלך ואומרים שאינו יהודי, מפני שבא מזרע רות המואביה, וכתוב "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם". עד שדרשו "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית" וזה מפני שהתורה אמרה "על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים" והאשה אין דרכה לקדם את פני האורחים. ודבר זה למדנו משרה, שלא קידמה את פני המלאכים ולכן הוצרכו לשאול את אברהם "איה שרה אשתך".

ועוד יש להקדים, שאמרו במדרש, בזכות דוד שהיה עתיד לצאת מבת לוט, ניצלו לוט ומשפחתו מסדום.

ולפ"ז מובן, שבתחילה נשלח אותו המלאך כדי לרפאות את אברהם ותו לא, מפני שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. אבל אחר ששרה היתה באוהל ולא יצאה לקדם, ממילא נתחדשה ההלכה שאשה אין דרכה לקדם, וממילא יהיה דוד כשר לבוא בקהל, שהרי עמוני אמר הכתוב ולא עמונית, אחר שאין דרך האשה לקדם, ולכן נצטווה אותו המלאך ללכת בשליחות חדשה להציל את לוט, כדי שבעתיד יצא ממנו דוד המלך...

"ויאמר... אל נא תעבור מעל עבדך" (יח, ג).

ובגמ' במסכת שבת (קכ"ז): "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה".

ויש להקשות, מאי נפק"מ לדינא אם גדולה הכנסת אורחים או לא.

ואפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת סוטה (י"ז), שבתיבות איש ואשה יש שם הוי"ה, י' באיש וה' באשה. אם זכו והשלום שורר ביניהם, ישרה ה' שכינתו בביתם, ואם לא זכו והמה מתקוטטים כל היום, מסלק ה' שכינתו מהם, ואז נותר בשמותם רק אותיות "אש", לרמז שאש אוכלתם.

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת בבא מציעא (פ"ז), שהאשה עינה צרה באורחים.

וזהו ביאור הגמרא, "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה", שגם אם יצטרך האדם לריב עם אשתו בגלל האורחים, מפני שעינה צרה בהם, ואז תסתלק השכינה מביתם, בכל זאת עדיפה הכנסת אורחים...

"וימהר אברהם... ויאמר מהרי שלוש סאים קמח סולת" (יח, ו).

ובגמרא במסכת בבא מציעא (פ"ז): "כתיב קמח וכתיב סולת, אמר ר' יצחק, מכאן שהאשה עינה צרה באורחים יותר מן האיש".

ויבואר בהקדם דברי חז"ל, שהקשו מה טעם פרסמה התורה את דבר הנס שנעשה לשרה, כאשר ילדה את יצחק בהיותה בת תשעים, וכיסתה על הנס היותר גדול שנעשה ליוכבד אמו של משה, שילדה את משה בגיל מאה ושלושים? ותירצו, שבזמן שרה לא היה מצוי שאשה בת תשעים תלד, והיה זה נס גלוי, אבל בזמן יוכבד היו ניסים כאלה לרוב, וכמו שכתוב שהיו נשיהם יולדות שישים בכרס אחת. ועל כן לא נחשב כלל לנס.

וזהו ביאור הגמרא, "כתיב קמח וכתיב סולת", וא"כ צריך לומר שהוא ציוה עליה להביא קמח כנהוג, והיא הגדילה עשות והביאה סולת שזה יותר משובח (וזה היפך ממה שפירש"י), ולכן "מכאן שהאשה עינה צרה באורחים", שאם היו כל הנשים מכניסות אורחים לרוב, לא היה כתוב מפרסם שהוא אמר קמח והיא עשתה סולת, שהרי מילתא זוטרתא היא. אבל כיון שכל הנשים עיניהן צרות באורחים, על כן פירסם הכתוב את שרה שהיתה מיוחדת ויוצאת דופן בזה, כראוי לאשת אברהם שאין כמותו מכניס אורחים, ומזווגים לו לאדם לפי מעשיו...

ולפ"ז מבואר הפסוק בפרשה זו, "ואברהם ושרה זקנים באים בימים, חדל להיות לשרה אורח כנשים".

שהביאור שם, "ואברהם ושרה זקנים", וכבר הורגלה שרה בהכנסת אורחים מרובה, וכל הבא לביתם עושה כבתוך שלו, וממילא "חדל להיות לשרה אורח כנשים", שאינה ככל הנשים שעיניהן צרות באורחים...

"ויאמרו אליו איה שרה אשתך, ויאמר הנה באוהל" (יח, ט).

מדרש: ישמעאל היה אחרי הדלת, כדי שלא תתייחד שרה עם המלאך.

ויש להקשות, מה ראה ישמעאל להתחסד עד כדי כך, שדאג למנוע את שרה מאיסור ייחוד? והרי אז רשע היה, ורק בסוף ימיו עשה תשובה?

ויבואר בהקדם הגמרא במסכת סוטה (כ"ו), שאשה סוטה שנבדקה ונמצאה כשרה, מתברכת בכמה ברכות, ואחת מהן - שאם היתה עקרה בעבר, תיפקד עתה בבנים זכרים, כמו שכתוב "וניקתה ונזרעה זרע".

ולפ"ז מובן, שכוונת ישמעאל היתה שלא תיסתר שרה עם המלאך (שמן הסתם חשבו ישמעאל לערבי), וישקנה אברהם מים המרים, כפי הדין, ומפני זה תיפקד בבנים, ואז לא יוכל ישמעאל לירש את אברהם לבדו...

"ותצחק שרה בקרבה לאמור, אחרי בלותי היתה לי עדנה, ואדוני זקן. ויאמר ה' אל אברהם, למה זה צחקה שרה לאמור, האף אמנם אלד ואני זקנתי, היפלא מה' דבר" (יח, יב-יד).

אפשר לבאר, בהקדים דברי חז"ל, שהקב"ה נראה לנביא לפי מראה הנביא, אם זקן הוא - נגלה לו כזקן, ואם בחור נגלה לו כבחור. ולכן בקריעת ים סוף שעשה מלחמה נראה כבחור, ובמתן תורה כזקן, והכל לפי הענין.

ועוד יש להקדים, המדרש בפרשת שמות, שאברהם היה טפל לשרה בנבואה, ושרה היתה נביאה יותר ממנו.

וזהו ביאור הפסוק, "אחרי בלותי היתה לי עדנה", אמנם חזרתי לנערותי וזה דבר המורגש בחוש, אבל "ואדוני זקן", הקב"ה ממשיך להיגלות אלי כזקן, ומכאן ראיה שעודני זקנה ואינני יכולה ללדת עוד. וע"ז אמר הקב"ה "למה זה צחקה שרה", מפני ש"ואני זקנתי" שנראיתי לה כזקן, "היפלא מה' דבר", וכי קשה לי לשנות את מראי אליה מזקן לצעיר?...