מבט לפרשת השבוע "לך לך"

מצווה לשמה ● הרב יחזקאל שינפלד מבאר את דברי רש"י על דברי הקב"ה לאברהם: "שכרך הרבה מאוד", איך צדיק כמו אברהם אבינו דואג על השכר שלו? ● הרי נאמר: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" ● פרשת לך לך

"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמור: אל תירא, אברם, אנוכי מגן לך, שכרך הרבה מאוד" (טו, א).

מבאר רש"י עפ"י מדרש רבה: "אחר הדברים האלה- אחר שנעשה לו נס זה, שהרג את המלכים, והיה דואג שמא קיבלתי שכר על כל צדקותיי. לכך אמר לו המקום: "אל תירא, אברם, אנוכי מגן לך" מן העונש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קיבול שכרך – "שכרך הרבה מאוד".

מבואר ברש"י, שאבינו אברהם דואג אחרי הניצחון במלחמה משני דברים:

א. מאותן נפשות שנהרגו על ידו במלחמה.
ב. על קיבול שכרו.

הקב"ה עונה לאברהם על שני הדברים. על הראשון - "אנוכי מגן לך" ועל השני - "שכרך הרבה מאוד".
הדבר תמוה מאוד, הלא התנא אנטיגנוס איש סוכו, אומר בפרקי אבות: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס" (א, ג) . לא מובן איפוא איך צדיק כמו אברהם אבינו דואג על השכר?

במסכת פסחים מבוארת ברייתא: "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני (בזכות המצווה של צדקה הוא מבקש שיחיה בנו) או שאהיה בן העולם הבא [בזכות מצוות הצדקה אזכה לעולם הבא] - הרי זה צדיק גמור" (ח, ב).      

יהודי מתנה את קיום המצווה בשכר, והמצווה חשובה כמצווה שלמה, והאיש חשוב לצדיק גמור.

מקשים "בעלי התוספות" (שם): והרי למדנו בפרקי אבות - "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס". איך הגמרא מתארת אותו יהודי, שמתנה את מעשה המצווה בשכר, נחשב לצדיק גמור. הרי צדיק גמור עושה מצווה, שלא על מנת לקבל פרס. אפילו לא חושב על השכר. וכאן הוא לא רק חושב על הפרס, הוא מתנה בפירוש ואומר: על מנת "שיחיה בני" או "שאהיה בן העולם הבא".

מתרצים בעלי התוספות: יש שני סוגים של עושי מצוות. יש יהודי שעושה מצווה רק בגלל הפרס. הוא מתאמץ לעשות מעשה טוב בגלל שכר המצווה. אם יתברר לו שאין פרס, הוא תוהה ומתחרט על המעשה.

יש יהודי שאינו תוהה ומתחרט. הוא ישמח לקבל פרס. אבל הפרס אינו מעכב אותו מקיום המצווה. יהודי כזה נחשב כצדיק גמור, גם כשהוא מבקש פרס. לכן הברייתא מגדירה את המתנה בנתינת הצדקה "על מנת שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא" כצדיק גמור.

לפי דברי התוספות מובנים דברי אברהם אבינו. ברור, שאברהם אינו מתחרט על המעשים הטובים ועל והמצוות הרבות שהוא עשה, אבל אברהם פוחד על שכרו בעולם. עונה לו הקב"ה: "שכרך הרבה מאד".

אולי אפשר להוסיף תשובה: עם ישראל מרבה להזכיר ולבקש בזכות אבות, התפילות שלנו בכל השנה, ובמיוחד בימי הדין משופעים בבקשות בזכות אבות האומה.

אברהם אבינו יודע ברוח הקודש כמה העם יהיה תלוי בחסדי שמים. כמה צרות וטלטלות יחווה העם. לכן אברהם אבינו דואג לנו, שזכות אבות תספיק לנו לאורך אלפי שנים.

מסופר על הגר"א מוילנה, ששנה אחת היה מחסור בהדסים באזור וילנה. התקרב חג הסוכות ואין הדסים כשרים.

אחד מפרנסי הקהילה ראה שיח של הדסים בחלון ביתה של אשה נוצריה, אולם זו סירבה למכור את ההדסים, שכן הם נועדו לקשט את בתה הכלה. בלית ברירה גילה לה היהודי, שההדסים שהוא מבקש אינם בעבורו כי אם נועדו לגאון. היות שגדלותו של הגר"א ידועה ומפורסמת הייתה אף בקרב הנכרים, הכירו בו ,שאיש קדוש הוא. לכן היא הסכימה לתת את ההדסים חינם, אך בקשה אחת לה - תנאי הוא שהמצווה תהיה לזכותה.

אותו יהודי ניסה להציע לה סכום עצום, אבל היא עמדה בתוקף על התנאי. הגאון הסכים לתנאי.

מספרים, שבאותה שנה שמח הגאון במיוחד, ובכל פעם שהחזיק את ארבעת המינים, אמר: "הפעם אני מקיים את המצווה שלא על מנת לקבל פרס כלל וכלל".

ברור, שגם אברהם אבינו שמח בכל מצווה ולא חשב על השכר, אבל הדאגה לנו-הדורות החלשים- עמדה מולו בעומדו לפני הבורא יתברך. עונה לו הקב"ה: "שכרך הרבה מאד". זכותך תעמוד להרבה שנים.