"תוך הנחל" לפרשת נח ● עבודת התפילה

בליל שבת קודש פרשת נח ה'תשע"א, מסר הצדיק מוהרא"ש שליט"א שיחה נפלאה, על פי דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ט' המדבר מעבודת התפילה ומתיבת נח ● מהי עבודת התפילה? ● מהי מעלתה? ● היכן רמוז כל זה בפרשתינו? ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת נח

פתח ואמר מוהרא"ש שליט"א, רביז"ל אומר, (מוהרא"ש חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), כי עיקר החיות מקבלין מהתפילה, כמו שכתוב (תהלים מ"ב): "תפילה לאל חיי", אבל כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו, ונשאר בחושך ואין יכול להתפלל, כמו שכתוב (איכה ג'): "סכות בענן לך מעבור תפלה", וכתיב (תהלים י"ב): "סביב רשעים יתהלכון", שהרשעים, היינו הקלפות, מסבבין אותו, 'כרום זולות' היינו בשעת התפלה, 'שהיא עומדת ברומו של עולם' (ברכות ו:), ודע, שיש פתחים הרבה בחשך הזה לצאת משם, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא לח:): 'הבא לטמא, פותחין לו, יש לו פתחים הרבה' ; נמצא, שיש פתחים הרבה בחשך גם לצאת משם, אבל האדם הוא עוור ואין יודע למצוא הפתח: ודע, שעל ידי אמת זוכה למצוא הפתח, כי עיקר אור המאיר הוא הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (תהלים כ"ז): "ה' אורי וישעי" וכו', וכשהקדוש ברוך הוא עמו, הוא מאיר לו איך ליצא מהחשך המונע אותו בתפלתו, כמו שכתוב: "ה' אורי": וזה פירוש: (בראשית ו) "צהר תעשה לתבה", פירש רש"י: 'יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טוב'; והחילוק שבין חלון לאבן טוב ,כי החלון אין לו אור בעצמו, אלא דרך שם נכנס האור, אבל כשאין אור, אין מאיר; אבל אבן טוב, אפילו כשאין אור מבחוץ הוא מאיר בעצמו, כן יש בני אדם שדיבורם הוא חלון, ואין כח להאיר להם בעצמם; וזה: יש אומרים, ואמירתם נעשה חלון; ויש שאמירתם נעשה אבן טוב ומאיר וכו', עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש שליט"א, כי הנה העבודה הגדולה והגבוהה ביותר היא עבודת התפילה, וכמו שקראו חכמינו הקדושים לתפילה (ברכות ו' ע"ב), דברים "שעומדים ברומו של עולם", כי היא עבודה עם כל הלב ממש, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תענית ב' ע"א) על הפסוק (דברים יא): "ולעבדו בכל לבבכם", איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה, וכשאדם מרגיל עצמו להתפלל אל הקדוש ברוך הוא בכל לבבו, אזי מרגיש שכל חיותו וקיומו הם על ידי התפילה, וכמו שאומר דוד המלך עליו השלום (תהלים מב) תפילה לאל חיי, תפילה לאל - היא כל החיות שלי, וככל שאדם מרגיל עצמו להתפלל אל הקדוש ברוך על כל מה שצריך, הן על דבר קטן הן דבר על גדול, כך נקבעת עבודת התפילה בלבו, עד שאינו יכול לעשות שום דבר בלי תפילה, ואז כל מהותו מתהפכת למהות של תפילה, וכמו שכתוב (תהלים ק"ט) ואני תפילה, שכל מהותי וקיומי היא תפילה, והוא מתפלל אל הקדוש ברוך בכל עת, וכן תמיד מדבר עם כל הבריות ממעלת התפילה, ומגלה ומפרסם להם שאין שום עצה בעולם להוושע במה שצריכים, רק על ידי תפילה אל הקדוש ברוך הוא, ונעשה כמו אבן טובה המאירה אור אלוקותו יתברך ואור התפילה בכל העולם.

אבל לא בפעם אחת זוכים להגיע אל מעלה זאת, שיתהפך למהות של תפילה, רק צריך לשמוע ולקבל הרבה התעוררות והתחזקות מפי הצדיקים שעוסקים בתפילה בכל עת, עד שיכנסו דבריהם היטב בלבו, ויתחיל לעסוק בתפילה באמת, ואם יפתח לבו ואזניו לשמוע דברי הצדיקים המעוררים על זה, בוודאי יזכה גם כן לבוא לידי מעלה גבוהה ועליונה, ויהיה חזק בעבודת התפילה באמת.

וזהו המבואר בדברי רביז"ל בתורה זו על הפסוק (בראשית ו') צהר תעשה לתיבה, כי תיבת נח מרמזת על תיבת התפילה, שמצלת אדם מן המבול של המים הזידונים המתגברים בראש כל חוצות, שהם כפירות ואפיקורסות, מדות רעות ותאוות רעות, ועיקר עצת האדם לברוח מהם אל תוך תיבת התפילה ולהסתגר בתוכה, היינו להרבות בתפילה ובהתבודדות אל הקדוש ברוך הוא, ואז יהיה בטוח שיזכה להינצל מכל השטף של המים הרבים המתגבר בחוץ, וזהו צהר תעשה לתיבה, "צהר" מלשון אור, היינו שתעשה אור ובהירות לתיבת התפילה, עד שיאיר לך תמיד אפילו בתוך החושך, ותזכה לראות אור אלקותו יתברך בכל פרטי החיים.

והנה רש"י הקדוש מפרש שני פירושים על צהר תעשה לתיבה, יש אומרים "אבן טוב" ויש אומרים "חלון", ומפרש רביז"ל שאלו הן שתי מדריגות בעבודת התפילה, יש אחד שהולך ומתחזק בעבודת התפילה מעצמו, כי כבר נקבע היטב בדעתו שאין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, ואי אפשר לעשות שום דבר, הן דבר קטן והן גדול בלי תפילה, ולכן נעשה כמו אבן טובה המאירה תמיד מעצמה, ולא עוד אלא שגם מאיר לאחרים, כי מי שזוכה להיות דבוק בעבודת התפילה, וכל מהותו וחיותו רק תפילה, אזי בטבעו מדבר תמיד עם כל מכיריו ומיודעיו מתפילה, ונעשה כמו אבן טובה המאירה לכולם, וזהו "יש אומרים" - "יש שאמירתם" כמו אבן טוב, כי תמיד אומרים ומדברים רק מתפילה, ומגלים ומפרסמים את עבודת התפילה לכולם.

ויש אומרים חלון, כי יש אדם שעדיין אינו מתחזק והולך מעצמו בעבודת התפילה, אבל הוא כמו חלון שמוכן לקבל אור מבחוץ, שאם מעוררין ומחזקין אותו לתפילה,  הוא מוכן לקבל תיכף ומיד, ונכנס בו האור, כדרך חלון שאם יש אור בחוץ גם בפנים נכנס האור, וגם זו היא מדריגה גדולה וחשובה, כי יש בני אדם שסותמים חלונותיהם ואינם רוצים לשמוע דיבורים אלו, כי נדמה להם שעבודת התפילה יותר מדאי גבוהה בשבילם, ואין התפילות שלהם חשובות למעלה כלל, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ברכות ו:) שעבודת התפילה עומדת ברומו של עולם, אבל בני אדם מזלזלים בה, כי דייקא מחמת שתפילה רמה וגבוהה מאד, לכן נדמה לבני אדם שהם רחוקים ממנה מאד, ואין התפילה שייכת להם, אבל זו טעות גדולה, כי כל תפילה חשובה מאד למעלה, ואדרבה, ככל שאדם מרגיש את עצמו יותר גרוע ויותר שפל, התפילה שלו יותר חשובה למעלה, כי לב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה (תהלים נ"א), וכתיב (שם ק"ב), תפילה לעני כי יעטוף, שדייקא תפילת העני, עושה עיטוף לכל התפילות, ומעלה אותן (זוהר הקדוש בלק קצ"ה.), ולכן אפילו מי שעושה עצמו כמו "חלון", היא גם כן מדריגה גדולה, כי מרוצה לכל הפחות לשמוע התעוררות והתחזקות לעבודת התפילה, ורצונו לעסוק בה באמת, ואם יתחיל להתמיד בתפילה, לבסוף גם הוא יתהפך להיות אבן טובה, ולהאיר לאחרים את גודל מעלת התפילה, ולכן אשרי מי שאינו מטעה את עצמו כלל, ומטה אזנו לשמוע התעוררות הצדיקים המעוררים לעבודת התפילה, כי אז לבסוף יתהפך גם הוא למהות של תפילה, ויאיר אור אלקותו יתברך בכל הארץ, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא"ש שליט"א את הענין הנ"ל, לעוד דבר המוזכר בפרשת השבוע, בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (בראשית ו') את האלהים התהלך נח, ופירש"י, ובאברהם הוא אומר (בראשית כ"ד) אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתומכו אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו, עיין שם, ויש לומר שאלו שתי המדריגות של אברהם ונח, הן שתי המדריגות הנ"ל של תפילה, אברהם אבינו היה במדריגת "אבן טובה", כי האיר אור האמונה והתפילה בכל העולם כולו, וגילה ופירסם אלקותו יתברך לכל באי עולם, ולכן זכה להשגת "אבן טובה", וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (בבא בתרא ט"ז:) אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, כי אבן טובה התלויה בצווארו מרמזת על הדיבור של תפילה היוצא מן הצוואר (וכמובא מזה בספר הקדוש "נועם אלימלך" בליקוטי שושנה ד"ה רבי ישמעאל אומר וכו'), עד שכל חולה הרואה אותה, ועושה עצמו כמו חלון, לקבל את לימודי התפילה, מיד נתרפא, כי על ידי תפילה זוכים לרפואה בכל.

ונח היה במדריגת "חלון", וכמו שכתוב (בראשית ח' - ו') ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה, כי קיבל התעוררות גדולה לעבודת התפילה, וסגר עצמו בתוך תיבת התפילה, והציל עצמו ובני ביתו מן המבול הסוער בחוץ, אבל עדיין היה צריך סעד לתומכו, כי לא היה לו הכח להשפיע את כח התפילה על בני דורו, וכדאיתא בזוהר חדש (פרשת נח), כשיצא נח מן התיבה, וראה כל העולם חרב, התחיל לבכות עליו, ואמר, רבונו של עולם, נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותיך, והשיבו הקדוש ברוך הוא, רעיא שטיא, כען אמרת דא, ולא בזמנא דאמרית לך בלישנא רכיכא, דכתיב עשה לך תבת גופר וגו' (רועה שוטה, עכשיו אתה מתפלל על הבריות ומעורר עליהם רחמים, ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה שאני מביא המבול וגו', ואתה ראוי להתפלל על הדור), כולי האי אתעכבית עמך, ואמרית לך, בדיל דתבעי רחמין על עלמא, ומכדין דשמעת דתשתיזיב את בתיבותא, לא עאל בלבך בישותא דעלמא, ועבדת תיבותא ואשתזבתא, וכען דאתאביד עלמא, פתחית פומך למללא קדמי, בעיין ותחנונין (כל זה נתעכבתי והארכתי לדבר עמך כדי שתבקש רחמים על העולם, ומאז ששמעת שאתה תנצל בתיבה, לא נכנסה בלבך רעת העולם להצטער על אבדונם ולבקש עליהם רחמים, ועשית את התיבה וניצלת, ועתה שנאבד העולם פתחת את פחיך לדברי לפני בקשות ותחנונים).

נמצא שעדיין לא היה נח במדריגת "אבן טובה" כמו אברהם אבינו, כי אברהם אבינו, מיד ששמע שנגזר על סדום ועמורה כליון, עמד בתפילה במסירת נפש, וביקש עליהם רחמים שימחול להם הקדוש ברוך הוא, אבל נח היה לכל הפחות במדריגת "חלון", והועיל להציל עצמו ובני ביתו על ידי עבודת התפילה, וכן בנה את התיבה ללמד דוגמא לדורות עולם, שרק על ידי תיבת התפילה יכולים להינצל מן המים הזידונים, ולהישאר דבוק בהקדוש ברוך הוא, כי בתוך התיבה יש "צהר", שיכול להיות כמו "אבן טובה" המאירה את עבודת התפילה לכולם, או לכל הפחות כמו "חלון", המקבל האור מבחוץ, ומתחזק בעבודת התפילה בעצמו, והשם יתברך יזכנו לעסוק כל ימינו בתפילה ובהתבודדות, ונזכה לגלות ולפרסם עבודת התפילה לכל העולם כולו, עדי נזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.