עגלת קניות |
||||
|
כניסה לחברים רשומים |
"תוך הנחל" לפרשת בראשית ● שמים וארץ - יראה ואהבה |
||||||
נחום קפלן | כדורינט | ||||||
16/10/2012 12:25 | ||||||
בסעודה שלישית בשבת קודש פרשת בראשית ה'תשע"ג, מסר הצדיק מוהרא"ש שליט"א שיחה נפלאה ● יראה ואהבה הן יסודות גדולים בעבודת ה', וכבר בפסוק הראשון של התורה מרומז שמידות אלו הן העיקר ● בשבת 'בראשית' עם ישראל דומים לילד קטן בן שלוש שהולך ללמוד תורה בפעם הראשונה ● דברי התורה שנאמרו על שולחנו של הצדיק בשבת האחרונה ● תוך הנחל - פרשת בראשית פתח ואמר מוהרא"ש שליט"א, רביז"ל אומר (מוהרא"ש חזר על נקודה אחת שבתורה זו של רביז"ל), כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל, כי אם על ידי צדיקי הדור, כי הצדיק הדור, הוא המגלה היראה והאהבה וכו', עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל. והסביר מוהרא"ש שליט"א, כי הנה מדות יראה ואהבה הם שני יסודות גדולים בכל חיי האדם, ועל ידם כל עיקר הצלחת אדם בתורה ובמצוות, וכמובא בתיקוני זוהר (תיקון י') שיראה ואהבה הם תרין גדפין, שני כנפיים, שעל ידם, תורה ומצוות שאדם עושה, פורחות למעלה, ומגיעים אל מקומם, כי מצד אחד צריך להיות לאדם יראה גדולה מהשם יתברך, שיתיירא מלפניו, ויפחד מלעבור על רצונו, ומצד שני יאהב את השם יתברך אהבה שלימה, וישתוקק בכל עת לקיים רצונו, מרוב אהבה שיש לו אליו יתברך, נמצא כשלומד תורה ומקיים מצוות עם שני מדות אלו, יש שלימות ויופי אל כל מה שעושה, והתורה והמצוות עולות למעלה לשמים, ופועלים כל מה שצריכין, מה שאין כן כשלומד תורה או מקיים מצוות בלי יראה ואהבה, אזי התורה והמצוות נשארים למטה, ואין יכולים לפרוח ולעלות אל מקומם, ועל כן צריכין לעבוד הרבה על שני מדות אלו, ולקנותם בנפשו קנין גמור. והנה מבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' פ"ז, ובשיחות הר"ן סי' ה'), שאף על פי שבוודאי עיקר שלימות היראה היא יראת הרוממות, להתיירא מלפניו יתברך על שהוא רב ושליט, עיקרא ושרשא דכולא עלמין, ולא להתיירא מלפניו מפני יראת העונש, אף על פי כן אי אפשר להגיע אל יראת הרוממות, כי אם כשמתחיל עם יראת העונש, כי כשאדם עדיין בקטנות הדעת, אי אפשר לו להשיג יראת הרוממות כראוי, כי עדיין אינו מרגיש אמתת מציאתו יתברך החופף עליו כל היום, ולכן מוכרח מקודם להתחיל עם יראת העונש, ולדקדק מאד לא לעבור על רצונו יתברך פן יקבל עונש עליו, אבל כשאדם מתנהג ביראת העונש זמן רב, ותמיד מזכיר עצמו מיראת השם יתברך, וכן משלים עצמו במדת האהבה, ומכניס בלבו אהבה גדולה אל השם יתברך, על ידי זה סוף כל סוף בא אל יראת הרוממות, הנקראת יראה עלאה, ומרגיש אמתת מציאותו יתברך הסובבת אותו בכל עת, ואז מתחיל לרעוד ולפחד מהשם יתברך מחמת שהוא עיקרא ושרשא דכולא עלמין, והיראה והאהבה שלו בשלימות, ולכן אשרי מי שזוכה להתקרב אל צדיק אמיתי, ולהתבונן היטיב במדת יראה ואהבה שלו, כי אז גם עליו יושפע שתי מדות קדושות אלו, ויזכה לדביקות אמיתית בו יתברך בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו. וקישר מוהרא"ש שליט"א את ענין הנ"ל לפרשת השבוע, פרשת בראשית, בקשר נורא ונפלא מאד, כי התורה הקדושה מתחלת, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ויש לומר, שהתורה הקדושה מרמזת לנו בפסוק ראשון, גודל מעלת מדות אהבה ויראה, ושכל קיום הבריאה תלויה בהם, כי שמים וארץ הם רוחניות וגשמיות, נשמה וגוף, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין צ"א:) אקרא אל השמים מעל, זה הנשמה, ואל הארץ, זה הגוף (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' י"ד), ועיקר התכלית שיהיו שניהם מקושרים ביחד, שמים וארץ, רוחניות וגשמיות, נשמה וגוף, ולעבוד את הקדוש ברוך הוא עם שניהם, כי נשמה בלי גוף אי אפשר לה לקיים כל מצוות התורה התלויות בענינים גופניים ובפעולות גשמיים, וכן גוף בלי נשמה, אין לה שום חיות כלל, ורק כששניהם מחוברים יחד, נשמה וגוף, שמים וארץ, רוחניות וגשמיות, אזי יכולים לקיים כל מצוות התורה בשלימותם, ולהביא כל הבריאה כולה אל תכליתה. וזהו בראשית אותיות ירא בשת (תיקוני זוהר תיקון נ"ח), ואותיות ירא שבת (תיקוני זוהר תיקון ט'), ירא בשת הוא מדת "יראה", שעל ידה עיקר הבושה, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (נדרים כ.), על הפסוק (שמות כ') ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, זו בושה, שזה כולל גם יראת העונש, שמתבייש ומתיירא שלא יבוא לידי עונש על ידי איזה חטא חס ושלום, אבל אחר כך מגיעים לידי ירא שבת, שהוא יראת הרוממות, שהוא שווה בשווה עם מדת אהבה, שהוא השגת שבת קודש, שאז היראה בשלימות בלי שום כסילות של ימי החול (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' י"ז), ואז מגיע לתכלית "אהבה" שהוא עונג שבת, וכמו שכתוב (שיר השירים ז') אהבה בתענוגים (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' נ"ח), נמצא ששני מדות קדושות "יראה ואהבה" מרומזות בתיבת "בראשית" עצמה. כיצד זוכים לכל זה? על ידי לימוד התורה ובפרט לימוד משנה וזה יש לרמז בתוך הפסוק (בראשית ד') וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו, ופירש"י, חקק לו אות משמו במצחו, ואיתא בילקוטי ראובני, שהאות שחקק לו היה אות ו', ויש להבין למה אות ו' דייקא? אבל על פי הנ"ל מובן מאד, כי האות ו' מרמז על ששה סדרי משנה, שהוא כמקל ביד האדם להכות היצר שרוצה לעשות אותו משוגע ממש רחמנא ליצלן, ולכן אחר שעשה קין תשובה, ניתן לו אות ו', "לבלתי הכות אותו כל מוצאו", שלא יוכלו פגעי ומקרי הזמן, שהם מעשה היצר הרע, להכות אותו ולשבור אותו, רק אדרבה הוא יכה וישבור את היצר הרע על ידי לימוד משניות, וגם ימשיך על עצמו השפעות טובות בגשמיות, ולא יחסר לו כלום. שבת בראשית - עושים התחלה חדשה! וזהו עוצם השמחה של "שבת בראשית", שעושים התחלה חדשה בלימוד תורה הקדושה, ומקשרים תורה שבעל פה עם תורה שבכתב, ומתחילים ללמוד חומש מפרשת בראשית, וכמו שאמר ה"צמח צדק" זי"ע, שב"שבת בראשית", נשמות ישראל כמו ילדים קטנים, בגיל ג' שנים, שהולכים לחדר בפעם ראשון ללמוד חומש, שהשמחה גדולה עד מאד, כי כמה זמנים קשים עוברים על בן אדם עד שזוכה למצוא זווגו, ועד שזוכה להוליד ילד, ועד שזוכה להוליך אותו לחדר בפעם הראשונה ללמוד חומש, ולכן אותו יום בוודאי שמחה גדולה ועצומה מאד, וכך הם נשמות ישראל אחרי חג הסוכות ושמחת תורה, שזכו ל"חתן תורה", ולהתחתן עם התורה ולגדול עם התורה, ועכשיו אחר החג רואים פרי מעלליהם, שהולכים לחדר ולבית הכנסת ומתחילים ללמוד תורה מ"בראשית", ולכן צריכין לדקדק מאד ללמוד בכל שבוע פרשת השבוע "שנים מקרא ואחד תרגום", כי הוא חיוב מדברי חכמינו הקדושים, וכמו שאמרו (ברכות ח.) לעולם ישלים אדם פרשיות עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו, וכך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סי' רפ"ה סעיף א'), וצריכין להתנהג כמו שמוזכר בשולחן ערוך (שם סעיף ג'), שמיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור, ולהתחיל ללמוד את הפרשה מיום ראשון, כי המציאות מראה שמי שמחכה עד ערב שבת לעבור את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, אינו משלים אותה, כי הפרשיות גדולות, והערבי שבתות קצרים, בפרט בימות החורף, ומפסידים מצוה וחיוב זה מדי שבוע בשבוע חס ושלום, ולכן איזהו חכם, הרואה את הנולד, ומתחיל מיום ראשון ללמוד פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, וכך עד ערב שבת גומר את הכל, וזוכה להבטחת חכמינו הקדושים "מאריכין לו ימיו ושנותיו". רמז נאה במנהג הגבהת התורה בשמחת תורה וסיים מוהרא"ש שליט"א, שהעיקר שיהיה הכל בעיניו כחדש לגמרי, וכמו ילד קטן שהולך לחדר בפעם ראשון, ולא כדיוטגמא ישנה שכבר רגיל בה מכבר, וכמו שפירש אדוני אבי זי"ע בעל "מנחת זאב", את מנהג ישראל קדושים, למה עושים הגבהה לספר תורה בשמחת תורה בדרך הפוך, שהכתב נגד העם, ויריעה חלוקה כלפי עיני המגביה, ללמד לאדם שלא יחשוב שעשה סיום על התורה, וכבר למד את הכל, רק יידע שעדיין לא התחיל ללמוד כלום, שהרי יריעה חלוקה נגד עיניו, רק עליו להתחיל מחדש לגמרי, והשם יתברך יזכינו להגות בתורה בהתמדה עצומה, הן בתורה שבעל פה ובהרבה לימוד משניות, והן בתורה שבכתב ובלימוד הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, ונזכה לשנת גאולה וישועה, ולקבל פני משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן. |
||||||
|
||||||
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך |