מבט לפרשת השבוע "נח"

כח  ההרגל ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר מדוע חשש רש"י הקדוש שהחיות לא ירצו לצאת מהתיבה, הרי בתיבה היה להם צפוף, נגזרו עליהם חיים קשים ● מדוע לא ישמחו לצאת לחופשי? ● פרשת נח

"כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ" (ח, יז)

מבאר רש"י: בתורה כתוב "הוצא" אבל צריך לקרוא "היצא". מדוע יש שינוי בין הכתיב לקרי? "היצא" הכוונה - אמור להם שיצאו. "הוצא" הכוונה - אם אינם רוצים לצאת, הוציאם אתה.

התורה מדברת לכל סוגי היצורים, שבאו לתיבת נח - עופות, חיות, בהמות, רמשים - "מכל בשר". מי שיציית להוראה לצאת - שייצא. ומי שמסרב - צריך להוציא אותו בכוח.

לכאורה, צריך להבין מדוע שבעל חיים ירצה להישאר בתיבה, הרי כל יצור מעוניין לחיות בחופש?! מי רוצה לחיות בבית כלא, מקום סגור, משולל חופש ומרחב? מפני מה יש צד, שנח יצטרך להוציא חלק מבעלי החיים בכוח, ולכן יש הבדל בין הקרי לכתיב?

רש"י מדייק מהמילים בפסוק, וזו לשונו: "ושרצו בארץ" – ולא בתיבה. מגיד, שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש". רק אחרי שהם ייצאו למרחבים - "ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ", כלומר: בנוסף להיותם בתוך תיבה סגורה, נאסר עליהם להתרבות. סבל גדול לבעלי החיים במשך שנה שלמה! ואף על פי כן יש צד, שהחיות או הבהמות או העופות יסרבו לצאת מרצונם למרחב, לחופש. הייתכן ?

צריך לומר, שאכן בעלי החיים השונים אוהבים חופש ומרחב. אבל כוח ההרגל הוא משמעותי מאוד. כאשר יצור מתרגל למציאות, קשה לו להתנתק מאותה מציאות.

אף כי טבע החיות לאהוב מרחב וחופש פעולה, בתיבה היה להם צפוף, אבל האוכל היה מזומן, ללא מלחמת קיום תמידית. בטבע כל חיה נלחמת על מזונה. כל חיה נלחמת על מקומה מול האחרים, ולפעמים אף בתוך משפחתה שלה. כאן היה סדר וניהול של נח ומשפחתו. גם החיות מתרגלות מהר לחיות על חשבון הזולת, אף אם בכך מוותרות הן על דברים חשובים, כמו חופש מרחב, ואפילו זוגיות.

בתקופה קצרה יחסית -רק שנה אחת- החיות מסוגלות לשנות מציאות והרגלים. לנו, בני האדם, יש כוח הבחירה, אנחנו איננו חיים רק לפי אינסטנקטים חייתים.

במיוחד יהודי יכול וצריך לשאוף לשנות הרגלים. בתקופה קצרה בחיים אפשר לשנות את מהלך החיים לחיים רוחניים יותר ומוסריים יותר, אבל אפשר גם לשנות, חלילה, לרעה. התפקיד והחובה שלנו בעולמנו הם לשנות לטובה.

מה שלמדנו בפרשתנו, שאחרי תקופה -גם אם לא ארוכה- מתרגלים למצב חדש, אף אם הוא נוגד את הרצון הבסיסי. אם חיה מסוגלת לרצות לחיות בתנאים גרועים - בלי זוגיות, ללא מזון טרי, בצפיפות ובאי נוחות, על אחת כמה וכמה האדם, המותר מן הבהמה, מסוגל להרגיל את עצמו לוותר על חיי נוחות, לבחור בחיים של תורה ושל יראת שמים. כמו שאומר התנא באבות: "כך היא דרכה של תורה - פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל." ברם מובטח לנו בהמשך – "אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא."