מבט לפרשת השבוע "וזאת הברכה"

ראיה לדורות ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר את עומק הראייה, שהראה הקב"ה למשה רבנו בפסגה של הר נבו ● משה זכה לראות את ההנהגה היהודית לדורותיה, כולל ההתמודדויות המורכבות של המנהיגים ● פרשת וזאת הברכה

"ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה, אשר על פני ירחו ויראהו ה' את כל הארץ" (לד, א). משה רבנו ראה ראייה מיוחדת במינה. הקב"ה לא הסתפק להעלות את משה רבנו להר גבוה אלא – בנוסף לתצפית המצוינת שהייתה על פני יריחו – ה' בעצמו הראה למשה דברים. לכן ה"מדרש רבה" מבאר, שהדברים הם עמוקים: ה' הראה למשה את הדורות הבאים. וזו לשון המדרש: "הראהו הקב"ה דור דור ושופטיו, דור דור וחומסיו" (ויקרא רבה, פרשה כז).

התמיהה כאן גדולה: טרם פטירתו של משה הראהו ה' את המנהיגים אשר יקומו בדורות הבאים, אך מפני מה הראה הקב"ה למשה גם את החומסים של הדורות? מסביר רבי אייזל חריף, כי לא הסתפק הקב"ה בהראותו למשה את השופטים, היינו: את המנהיגים של כל הדורות, הראהו ה' גם את החמסנים-הגזלנים של אותם הדורות, שכן על-פי-רוב יש קשר של קירבה ביניהם. לעתים קרובות הם אותם האנשים עצמם...

לכאורה, תמוהה גם תשובה זו: האם שופטים ומנהיגים בישראל הם אכן ברמה כזו, שמסוגלים לגזול ולחמוס? האין בכך קטרוג קשה?

בתורתנו כתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא"- אם יש ליהודי אפשרות להוכיח, והוא נמנע מלהוכיח, הוא נושא עליו את החטא. אולי לכן אם המנהיגים או השופטים יודעים מהגזל או מהחמס, והם נמנעים מלהוכיח, נמנעים מלטפל בעבריין, הרי הם נושאים על עצמם את החטא - עד כדי כך שאפשר לומר, שיש להם קשר לחמס או שהם חלק מאותם אנשים.

"אמר אביי האי צורבא מרבנן (=תלמיד חכם זה) דמרחמין ליה בני מתא (=שבני העיר אוהבים אותו) לאו משום דמעלי טפי (=אין זה משום שהוא אדם מעולה ביותר) אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא (=שאינו מוכיחם בענייני שמים)" (כתובות קה, ב). אביי מלמד אותנו, שתלמיד חכם שגר בעיר, צריך להוכיח את בני העיר בעניינים רוחניים. אם בני העיר אוהבים את החכם שבעירם, אין זו ממעלותיו. אולי להיפך, סימן כלשהו יש בכך – שאינו מוכיחם כנדרש.

לפי דברים אלה, אפשר אולי להסביר את המדרש בדרך אחרת נוספת: הקב"ה מראה למשה את מנהיגי הדורות הבאים – מהותם של מנהיגים בישראל, מהם, לא רק מיהם מנהיגי הדורות, דהיינו: איך יכולים להבחין בעוצמה של מנהיג, איך ניתן לחוש בחוזק המוסרי שלו, בחוסן המצפוני שמן הראוי שיפעם בו.

הקב"ה מראה למשה רבנו גם את השופטים וגם את החמסנים. מול הגדולים יש גם פושעים, שכל עיסוקם הוא לנצל את החלשים ואת המסכנים. אם השופט יודע לעמוד איתן מול החמסנים, הרי שהוא שופט צדק, הרי שהוא מנהיג ישר והגון. היושר והעוצמה של השופט נמדדים בהגנתו על החלש מול הגזלן-החמסן. מנהיג ציבור שהולך לפי דרך התורה , בהתאם למוסר היהודי, אינו צריך לחשוש. להיפך, צריך להוכיח בענייני שמים, יש למחות נגד עושי עוולה, להילחם בשחיתות ולהציל את העשוקים הנגזלים.

הקב"ה מראה למשה רבנו ראייה עמוקה מאוד – את ההנהגה היהודית לדורותיה, כולל אל מול מה צריכים אותם מנהיגים להתמודד במשך הדורות.