"אנחנו אשמים. אנו לא מציגים את היופי שיש בציבור החרדי"
האם יתמודד על תפקיד הרב הראשי? ● איך בכלל הגיע ממאה שערים למגדל העמק ולפעילות בבתי הכלא? ● מהי הדרך הכי טובה לקרב חילונים ליהדות? ● האם ראש הממשלה צריך להתייעץ עם גדולי תורה על תקיפה באיראן? ● כיצד צריך לנהל הסברה חרדית? ● ואיך מתמודדים עם נוער נושר? ● זוג העיתונאים, דוד רוטנברג ושרי רוט, בשיחת-חג מיוחדת עם הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן
קשה, קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי לתפוס את הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק, בימים אלו של שלהי חודש אלול לשיחה שאינה רוחנית גרידא. ביום חמישי האחרון שהה בין כתלי האגף התורני של כלא מעשיהו, נשא בפני האסירים דברי תורה וחיזוק. מה יותר מתאים מלהזכיר להם כמה רעד ופחד אוחז באדם הנמצא ערב משפטו; מה יותר מתאים מלהזכיר להם ולכולנו כי הנה כולנו נמצאים ערב משפט הרה-גורל, משפטו של ריבונו של עולם.
את השבת האחרונה עשה בבני-ברק, לרגל שבת 'שבע ברכות' לנכדו, כשהוא שוהה בבית בתו בשיכון ה'. שעות אחדות לפני כניסת השבת התיישבנו לשיחת חג, שהוגדרה מלכתחילה כראיון 'קודש', כזה המתאים לאווירת הימים הנוראים, אך הפך עד מהרה לשיחת מוסר מרתקת, כפי שרק הרב גרוסמן יודע להגיש.
מי שהגיע לפני קרוב ליובל שנים אל העיירה הצפונית המרוחקת מגדל העמק, מי שתוכלו לתפוס אותו שם לצד נוער 'עם עגיל באוזן' ובלי כל זיק רוחני, הפך את מלאכת קירוב הרחוקים לאומנות של ממש. רק הוא יודע איך לחזק חיילים 'על האש', ואיך לדלות את הנוער מתוך המועדונים אל מערך מועדוני ה'קודש' אותם הקים ברחבי הארץ. זה האיש שמשטרת ישראל ומערך בתי המשפט סומכים עליו בכל הנוגע למעצרי עבריינים, ביודעם כי מה שהוא יכול לא רבים יוכלו להשיג ולפעול.
בין לבין, ניסינו דוד ואני להשחיל 'פוליטיקה', קצת רבנות, עוד קצת רבני צוהר, ומשפט פה ושם על משרת הרב הראשי העתידה להתפנות בעוד מספר חודשים. לשבחו ייאמר שהצליח שלא להיגרר. כל רמז מבין מילותיו הוא על אחריות הקורא בלבד.
"כרגע אני מתרכז בלזכות את הרבים"
• בפעם הבאה, בערב פסח, כשנשב עם הרב... נשב עם הרב הראשי לישראל? – הייתה שאלת ה'הנחתה' הראשונה, שברור היה לנו מראש שהרב לא ישיב עליה תשובה ישירה. שכן, ערב ראש השנה הוא לא בדיוק הזמן לשחרר הודעות והצהרות מסוג זה...
"אני מקווה שנשב בירושלים עם משיח צדקנו, בעזרת ה'. אני לא רוצה כרגע להיכנס לסוגיה הזו... אנחנו נמצאים עכשיו בערב ראש השנה שהוא יום הדין. היום יעמיד במשפט כל יצורי קדם. אתמול ביקרתי בכלא מעשיהו ודיברתי בפני האסירים. הייתה שם התעוררות גדולה, השתתף גם הנשיא לשעבר משה קצב ועוד רבים.
"אמרתי להם: כל אחד מכם לפני שעמד למשפט, כמה השקיע בזה? כמה כספים, עורכי דין... ועם כל הצער, זה כשמדובר במשפט של בשר ודם. אנחנו עומדים למשפט על החיים. מי לחיים ומי למיתה, מי באש ומי במים, כל מה שיעבור כל השנה על האדם. אז בימים האלו צריך לנצל את הזמן, לחשוב כל רגע איך אני עומד למשפט, איזו זכות אני יכול לעשות כדי לנצח במשפט. תיגש לאדם שיש לו משפט, אפילו רק מול מס הכנסה, כשתיגש אליו לדבר, הוא יגיד לך: עזוב אותי עכשיו, אני עסוק.
"כך גם אני אומר: כרגע אני עסוק להכין את עצמי, לזכות את הרבים, אני הולך ממקום למקום, משיעורים לשיעורים, מקיבוץ לקיבוץ, מבית סוהר לבית סוהר, ואני מאמין שבזכות הרבים זה יעזור גם לי. כשיגיע השם שלי למעלה יסתכלו עלי לא רק באופן פרטי, כי אז המצב יהיה לא טוב, אבל אם יראו שאני קשור לרבים ומזכה את הרבים - זה יעזור לי".
• לא ניכנס לפרטים הפוליטיים של הדבר, אבל מבחינת אחריות יהודית, לאומית – יש לאחרונה חששות גדולים גם בקרב גדולי ישראל בכל נושא הרבנות, מדברים על זה שיתכן רב ראשי דתי לאומי, אולי מרבני צהר, יש בג"צים סביב הנושא – מדובר בנקודה כבדת משקל...
"הנקודה היא נקודה כבדת משקל, נקודה מאוד חשובה, כזו שנוגעת לכלל עם ישראל, אבל כשיגיע זמנו נדבר על זה, לא כעת כשאנחנו לפני ראש השנה ויום הכיפורים. בעזרת ה' אחרי החגים, כשהדבר יהיה יותר אקטואלי, נדבר על זה".
• הרב חושב להתייעץ עם גדולי ישראל?
"תמיד, כל דבר שאני עושה, אני מתייעץ עם גדולי ישראל, וגם בנושא הזה אתייעץ עם גדולי ישראל".
בשנת תשס"ג (2003) עלתה שאלת מועמדותו של הרב גרוסמן לרב ראשי לישראל. אביו, הרב ישראל גרוסמן, ראש ישיבת פינסק קרלין, אסר זאת עליו. האב ובנו התייצבו בביתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל כדי שיכריע, והרב פסק כי על הבן לציית להוראת אביו. במקרה הנוכחי. בשעתו, אמר לו אביו, כי בפעם הבאה כשתעלה השאלה "עליך להתייעץ עם גדולי הדור".
ארבע שנים לאחר מכן נפטר אביו, כאשר ההוראה נותרה על כנה. כעת, כשתעלה שוב אותה שאלה, מתכוון הרב גרוסמן למלא את צוואת אביו ולהתייעץ עם גדולי ישראל, אלא שהשאלה הגדולה היא עם מי יתייעץ לאחר פטירתו של הגרי"ש אלישיב.
• הרב כבר יודע עם מי יתייעץ?
"כשהיה הרב אלישיב הייתי מאוד-מאוד קרוב אליו, מאוד מאוד. לפניו היה הסטייפלער וכמובן עם הרבי מלעלוב. היום אני מתייעץ עם הרב וואזנר וכמובן עם האדמו"ר מלעלוב. וגם עם גדולי ישראל נוספים, אותם כולם מכירים.
"כל הנושא הזה הוא מאוד רציני, ונוגע לכלל ישראל, אבל כרגע אני מתרכז בלזכות את הרבים, כדי שגם אני וגם כלל ישראל נזכה לשנה טובה".
"לא ידעתי אם מגדל העמק זה בצפון או בדרום"
• מה מביא את הרב, תלמיד ישיבת 'עץ חיים', איש הישוב הישן, לעזוב את ירושלים, ולעבור למגדל העמק שהייתה לפני 45 שנה, אחרי מלחמת ששת הימים, כשהרב עבר לשם, עיירת פיתוח...
"גדלתי בבית של אחד מגדולי ישראל. האבא שלי היה ידוע כגדול בתורה מצד אחד, ראש ישיבה מגדולי ישראל, והייחודיות שלו - יצאו עכשיו שני כרכים עליו - מצד אחד היה גדול בתורה, ראש ישיבה לאלפי תלמידים, כל חייו חיבר ספרים, 18 ספרים בהלכה ועל הש"ס, ובו בזמן התעסק בכל נושא שנגע לכלל ישראל. היה ממקימי החינוך העצמאי, ממקימי ארגון ה'פעילים'.
"כשהייתי ילד קטן גרנו, עשרה ילדים, בדירה של אולי 60 מ"ר, אבל אבא שלי נסע לראש העין עם רמקול, היה חורף והתלמידים גרו באוהלים ובבוץ. אמר: 'יש לי מקום בשבילכם בירושלים'. הביא אלינו הביתה חמישה ילדים.
"כשישבתי שבעה על אבא היו אצלי ראש הממשלה ושרים... הוצאתי את המיטה עליה ישנתי, אני היחידי שישנתי במיטה, בזכות הילדים האחרים שישנו איתי. רק סיימתי לספר את הסיפור, בהשגחה פרטית נכנס אחד מהילדים ההם, רפאל. הוא לא שמע מה סיפרתי, אבל נכנס ופרץ בבכי: 'זו המיטה עליה ישנתי'...
"את הנושא הזה של לתת קיבלתי מאבא. גרנו בבתי ורשא במאה שערים, שהיא מחוברת לשכונת מוסררה. הייתי בגיל 17 כשהזמנתי ילדים מהשכונה שם אלינו הביתה, הייתה לי משיכה לעזור להם. במלחמת ששת הימים הייתה התעוררות עצומה, המלחמה הכניסה את כולם לפחד שהנה ארץ ישראל נחרבת. והנה הגיע הניצחון, זה היה בחג השבועות, כולם רצו לכותל המערבי... בהתרגשות גדולה, ואני אומר לעצמי: 'מה אני יכול לתת תודה להקב"ה על הניסים'...ואז החלטתי בליבי להתנדב שנה כדי לעשות פעולה למען הנוער הנושר.
"הייתי מאוד קשור, כמו בן, לאדמו"ר מלעלוב הקדוש, רבי משה מרדכי בידרמן זצ"ל, וכדרכו של חסיד נכנסתי אליו וסיפרתי לו שהיתה לי התעוררות ושאני רוצה לעשות משהו. אמר לי (באידיש): אולי תיסע ותראה מה אתה יכול לעשות במגדל העמק. אני לא שמעתי מימי על המקום הזה, לא ידעתי אם זה בצפון או בדרום...
"כשהתחלתי להתעניין אמרו לי אל תשאל, זו עיירה של פושעים. היום זו עיר נפלאה, אבל אז ככה היה התדמית שלה. אמרתי לעצמי הרבי אמר - אז עושים. הגעתי לשם, אברך ממאה שערים, התחלתי לשאול איפה התלמוד תורה, לא הבינו, איזה תלמוד תורה? איפה הישיבה? אין ישיבה, איפה בית הכנסת... אין, אז איפה אמצא את הנוער? אמרו לי: 'בדיסקוטק'...
"דיסקוטק?!... בחיים לא שמעתי על זה... שאלתי איפה זה, הראו לי... הגעתי לשם, כולם קיבלו הלם, אברך עם זקן ופאות, היו בטוחים אולי מישהו נפטר ואני מחפש מניין... אמרתי אני רוצה לגור פה, הם לא הבינו. אני לא יודע להסביר, אבל באותו רגע נוצר קליק... הם התחברו אלי. שכרנו דירה, נערי הדיסקוטק התחילו לבוא אלי הביתה, לשבתות, לחגים".
תקופה חלפה, באחד הימים מגיע אל הרב יהודי ומספר לו שאח שלו נמצא בבית סוהר. בכלא שאטה. "אמרתי לו, אח שלך הוא גם אח שלי, בוא נלך לבקר... הגעתי לכלא שאטה, פעם ראשונה אתה נכנס... מאות אסירים, מצב פיזי נורא... הלכתי למנהל הכלא ואמרתי לו: 'הלב שלי נשבר מכל מה שקורה פה, אני רוצה להיכנס פעמיים בשבוע לעשות תכנית שיקום אסירים וללמד אותם תורה'. חשבתי על פרקי אבות, שזה דבר קל... המנהל אמר 'בבקשה'..."
כך התחילה מסכת פעילותו בבתי הכלא, כאשר היום מדובר בפעילות ענפה ביותר של רשת מדרשיות בבתי הכלא, כשלמעלה מאלף אסירים משתתפים בה. וזוהי פעילות מעבר לפעילות המועדוניות בהן מעבירים תכניות רוחניות לנוער נושר.
"אני האסיר שנתת לו נשיקה ואני יושב ובוכה"
כך התגלגל הרב מפעילות לפעילות, מבית כלא לבית כלא, מסדר ילדים מבתים קשים במוסדות תורניים.
"במשך הזמן קלטתי שאני יושב עם אסירים, כשאתה מדבר איתם, אתה מגלה שיש להם נשמה, רגש... הוא בן אדם. אז מה קרה? פתאום אתה מבין שזה הרקע מהבית. שלא היה לו אבא, שלא היה לו בית... פעם עשיתי מסיבת חנוכה בכלא שאטה, אחרי המסיבה עצרתי באופן ספונטני ונתתי נשיקה לאחד האסירים. אחרי כמה ימים הוא כותב לי מכתב: 'אני האסיר שנתת לו נשיקה ואני יושב ובוכה, זו הפעם הראשונה בה קיבלתי נשיקה ממישהו שאוהב אותי'. זה לימד אותי את הבעיה"...
הסיפור הזה הביא את הרב להחלטה להקים 'בית' לילדים, מקום שבו ישמחו, יקבלו אהבה וטיפול. היה זה בשנת תשל"ב (1972) כאשר הקים את 'מגדל אור' עם 18 ילדים.
"ברוך ה' זה התפתח, יש לנו כבר 15,000 בוגרים ואלפי תלמידים, יצאו משם דיינים, רבנים, בוגרים שעוסקים בכל המקצועות – מורים, מנהלים...
"שאלת אותי איך התחיל הכול ואמרתי 'התעוררות מלמעלה' שאמרה לי שאני צריך לעשות משהו. אני חשבתי שאני הולך לשנה, אבל ברוך ה' עברו כבר למעלה מ-40 שנה..."
• למעשה המצב היום הוא שמשטרת ישראל סומכת על הרב במקרים של אסירים הנשלחים למגדל העמק למעצרי בית וכדומה...
"נכון. במהלך השנים הם ראו את התוצאות, ראו איך במשך השנים השתקמו אצלנו מאות אסירים, חלקם השתקמו לגמרי, כך שהילדים אפילו לא יודעים שפעם אבא ישב בבית סוהר. דרך זה קיבלתי אמון גם מצד בתי המשפט, וכשאני מופיע ואומר שאני לוקח על עצמי לעזור לשקם - הם מאמינים".
"אם הברכה שלי מתקיימת אני רוצה מכם הבטחה"
• מה יש ברב שהופך אותו לכזה שלא מפחיד את החילונים? אני מנסה לחשוב על כך שהרב יציג מועמדות לרב ראשי, ואנחנו כמובן כרגע לא מדברים על כך... זה לא אמור להרתיע את הציבור החילוני. מה גורם לזה?
"אני אגיד לך. אני טוען שאין חילונים בכלל, אין חילונים! לכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל, וכמו שכתוב בהפטרת השבת ועמך כולם צדיקים". וכדי לחזק את הדברים הוא מגולל את הסיפור המרתק השמור עמו מתקופת מלחמת לבנון. "סיפור לא יאומן כי יסופר".
"היה זה באמצע המלחמה, מלחמת לבנון, אני מקבל טלפון מיהודי ירושלמי מפורסם שהבן שלו צנחן. הוא הלך לבקר את הבן שלו בערב תשעה באב ומצא כ-700 צנחנים באנגר של טנקים, בסירקין. הקבוצה הייתה אמורה להיכנס ללבנון, אבל הממשלה עדיין לא החליטה אם כן הולכים או לא הולכים ונתקעו שם. מאות חיילים באנגר, בלי אפשרות להתקלח, בלי אוכל נורמלי, זה נורא... שאל אותי מה עושים? אמרתי לו תביא את כולם אלי למגדל העמק".
וכך היה. אחרי מספר שעות הגיעו כל החיילים למגדל העמק. "הם יורדים מהאוטובוסים, עוד לא ממש מבינים מה קורה להם, אני צועק להם: 'חבר'ה, דבר ראשון לכו לבריכה'. יש לנו בריכה במוסד שלנו. הם לא הבינו מה קורה, עומד מולם יהודי עם זקן ופאות, במקום ללמד אותם תורה, אומר להם לכו לבריכה... נכנסו לבריכה, כבר הרגישו אחרת. בינתיים הכנו להם את החדרים כמו בית מלון, הפנימיות שלנו הם ברמה של בית מלון...
"ההפתעה הבאה הייתה, לא פחות ולא יותר, 'מסיבה על האש' עם תזמורת חסידית. באמצע הריקודים קיבל אחד החיילים טלפון מחבר מצרפת. ההוא שומע מוסיקה ברקע, שואל: אצלכם הולכים למלחמה עם מוסיקה? הוא אומר לו: אל תשאל, הרב גרוסמן הביא אותנו לפה... ההוא ביקש לטלפון את הרב... לקח את הטלפון ואמר לי: קניתי ספר תורה אצל סופר בירושלים, אני כל כך נרגש לשמוע עכשיו את מה ששמעתי, שאני מחליט ספונטנית לתרום את הספר תורה למוסדות שלך.
"צעקתי נרגש לחיילים: 'תראו למה זכינו בזכותכם, לספר תורה'...צלצלתי לסופר, אמרתי לו עשה לי טובה, מחר ב-7 בבוקר תהיה פה עם הספר תורה, ואכן כך היה. ב-7 בבוקר נכנסתי לחדר אוכל, אמרתי לחיילים: חבר'ה, המתנה שלכם הגיעה, ספר תורה, מי שרוצה יכול לבקש מהסופר לעשות אותו שליח לכתוב אות בספר התורה, וזה דבר גדול כי ישראל פירושו יש שישים ריבוא אותיות לתורה.
"הייתם צריכים לראות, קרוב ל-700 צנחנים, אחד לא ויתר! קיבוצניקים, מושבניקים, אנשי המושב הצעיר, כל אחד אמר: רוצה אות בספר התורה. בלילה הסברתי להם מהו שליח מצווה שאינו ניזוק. אמרתי להם: הכנתי לכם פה שקלים, מי שרוצה ייקח שקל, ישמור עליו ואחרי המלחמה ייתן אותו לצדקה. אחד לא ויתר! מהנדסים, רופאים, כל אחד ניגש ואמר: רוצה את השקל.
"אחרי כמה ימים קיבלו הודעה שנכנסים ללבנון. לפני שיצאו, הייתי מאוד נרגש. אמרתי להם: חבר'ה, אתם הוכחתם להקב"ה שאתם מאמינים בו, אתם יש לכם אות בתורה, אתם שליחי מצווה, אני מבטיח לכם שכולכם חוזרים בריאים ושלמים, ואם הברכה שלי מתקיימת אני רוצה מכם הבטחה שאחרי המלחמה אף אחד לא זז הביתה, לא להורים ולא למשפחה, כולכם חוזרים לפה למגדל העמק, עושים פה מסיבת הודיה, אומרים 'הגומל' וחוזרים הביתה.
"חלפו כמה ימים, הטלפון מצלצל, על הקו המפקד יוני. 'הרב, הברכה התקיימה, הפלוגה שלנו עברה ניסים ונפלאות, כולם בריאים, כולם יושבים על האוטובוסים בגבול הלבנון רוצים לבוא אל הרב".
השעה הייתה 2:30 בלילה. "אני מצלצל מיד להעיר את החבר'ה, צריך לעשות מסיבה. אני מחפש תזמורת, מתקשר, ההוא שואל אותי מה קרה? משיח הגיע? אבל השגתי תזמורת. הם ירדו מהאוטובוסים, אף אחד לא רץ ישר לפנימיה, להתקלח, כל אחד רץ קודם לשים את השקל. אחד, אחד, אחד... לפתע אחד מהם עוצר את הליין ואומר: אני חייב לספר לרב סיפור. היינו קבוצת חיילים בלבנון, קיבלנו משימה, ואחד החיילים טעה והדליק פנס. המחבלים תפסו שאנחנו שם וירו עלינו טיל נגד טנקים. אני נשבע לך הרב, בכפר הזה, באופן פתאומי קפצו שני סוסים, מול הטיל, הם ספגו אותו ואנחנו ניצלנו. לכל אחד מהם היו סיפורים...
"הם התקרבו לה', התחילו לשמור שבת, ועד היום אנחנו כמו משפחה. למה אני מספר את זה? כי כשאתה נותן הרגשה נכונה, כמו שכתוב 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם'. כשאתה מראה לו שאתה מעריך אותם הם מרגישים. זו השיטה, אני באמת אוהב אותם".
• אז אולי זו השיטה. להתחיל בבריכה ו'על האש' ולסיים בחזרה בתשובה...
"לתת להם, ואז הפנימיות יוצאת מהם, כי לכל יהודי יש בתוכו את הקב"ה".
"מדוע אתה הולך לפירר? למה לא לפרופסור?"
• מדברים עכשיו הרבה בתקשורת על תקיפה באיראן. כן, לא... אומרים שראש הממשלה שאל והתייעץ עם רבנים... לדעת הרב, ראש ממשלה צריך לשאול רבנים בנושאים כאלו?
"תראו, אין דבר שהוא לא קשור לתורה. כתוב בזוהר שכשה' ברא את העולם 'הסתכל באורייתא'. כמו שקבלן בונה בניין על פי תכנית שהכין אדריכל, כך הקב"ה ברא את התוכנית, הסתכל באורייתא שזה התורה ודרך התוכנית הזו ברא את העולם. כלומר, אין דבר שאין בתורה. אצל הרמב"ם אפשר למצוא את זה: מחפשים בחלל, מחפשים מיליארדים, בהלכות מדע ברמב"ם ניתן למצוא את זה...וכך בכל דבר".
הוא עוד זוכר את הימים בהם התלבט ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל בנושא דומה: תקיפת הכור בעיראק. "היו כנראה כאלו שהיו בעד, היו שהיו נגד. האיש הקרוב ביותר לבגין היה יחיאל קדישאי, שהוא מגזע של חסידי לעלוב ואביו היה יהודי צדיק מאוד ומקורב לאדמו"ר. קרא לו בגין ושלח אות להתייעץ עם הרבי. הרבי אמר שילך ויצליח. ככה אמר. הלך ואכן הצליח. לפני כן אמרו שהכור יתפוצץ שמאות אלפים ימותו, אבל דבר לא קרה.
"אבל הסיפור יותר עמוק. באותו יום, חג השבועות, הרבי ישב ואמר תהילים. באמצע אמירת התהילים נכנס הגבאי, ר' שמחה קרקובסקי, ולפתע אמר לו הרבי: 'אני מקבל עלי יותר מדי'...שעה לאחר מכן הרבי קיבל שיתוק. הוא היה משותק במשך שש שנים, עד להסתלקותו. כשהרבי אמר לבגין ללכת ולתקוף את הכור האטומי, הוא אמר להקב"ה - מה שצריך לקרות לכולם, אני מקבל עלי.
"כשיש צדיקים כאלו, יש על מי לסמוך. אני חושב שדעת תורה היא תמיד טובה, אני לא חושב שדעת תורה היא פחות מדעת מומחים כי בתורה יש הכול. ואני חושב שאם ראש ממשלה מתייעץ עם גדולי תורה זה טוב. פוטין ושאר גדולי עולם לא יתייעצו עם גדולי ישראל, אבל ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל זה הולך יחד".
• ההבדל בין ימי בגין לימי נתניהו הוא שכשבגין התייעץ עם הרבי מלעלוב, התקשורת לא תקפה אותו על כך. היום התקשורת תוקפת גם תוקפת...
"אני אגיד לך מה. התקשורת תוקפת כל דבר. אם יש כאלו שהם נגד ביבי, מה שהוא יעשה לא יהיה טוב. יקום על צד ימין, למה לא על צד שמאל, על צד שמאל למה לא ימין וכך הלאה... אנחנו יודעים את זה. ובעניין הזה עוד יותר, כי זה יותר 'נמכר'... הבעיה היא שאלו שתוקפים מעולם לא שאלו רבנים, הם לא יודעים מה זה. אחת הבעיות הקשות ביותר כיום היא היעדר הסברה לציבור החרדי. הוא לא יודע להסביר את עצמו.
הנה, כשמישהו חולה, פונים לרב פירר. כולם רצים לרב פירר. במחלות של סכנת חיים, לקבוע מה לעשות, הולכים ושואלים אותו. מה אתה הולך לרב? למה לא לפרופסור? אלא מה? אתה ראית פעם-פעמיים-שלוש שהרב פירר מצליח, אז אתה הולך אליו. מי שמבקר הליכה לרבנים שילך פעם ויתייעץ על כל נושא שהוא רוצה, ויבין מהו המושג של שכל אנושי, של תורה, של דעת תורה.
"לצערי הרב תוקפים אותנו על כל דבר שקשור ביהדות, אבל לצערי הרב גם אנחנו אשמים, כי אנחנו לא יודעים להביא לידי ביטוי את האור ואת היופי שיש בתורה. את היופי שיש בציבור החרדי. לצערי הרב, כשקורה סיפור לא טוב בציבור החרדי עושים מזה סיפור שלם, ומתעלמים מכל מעשי החסד, מהשירות האזרחי... אני חושב שראש ממשלה, שהולך בדבר רציני מאוד שיש עליו ויכוח ומתייעץ עם הרב, מביא לו את הנתונים, את דברי הקצינים שאומרים 'לא' ואת הסיבות, את דברי מי שאומרים 'כן' ואת הסיבות, והרב שוקל ומכריע".
• אולי זו סיבה נוספת וחשובה לכך שהרב צריך להגיש את מועמדותו לתפקיד רב ראשי. זו תהיה ההזדמנות שלו להופיע בכלי התקשורת, בטלוויזיה, ולסייע בנושא ההסברה...
אבל הרב נחוש בדעתו שלא להיגרר אחר הנושא. "לדעתי אנחנו צריכים עכשיו להתכונן ולהתפלל שתבוא הגאולה השלמה. הבטיחו לנו שתבוא הגאולה והגיע הזמן, כלו כל הקיצין. המצב כל כך קשה, מבחינה גשמית, מבחינה רוחנית, הצרות בעולם, אנחנו צריכים להיות כרגע לפני ראש השנה ויום הכיפורים מרוכזים ב'מלוך על כל העולם כולו בכבודך'. 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו".
"אחרי החגים", הוא שב אל הנושא. "נשב בישוב הדעת, נתייעץ עם גדולי ישראל, ועוד נדבר".
"צריך להשקיע יותר באהבה לילדים, בטיפול"
• מה יש לרב לומר לגולשי האתר לקראת השנה החדשה, שנת תשע"ג?
"האמת היא שכולנו מסכימים שהאינטרנט הוא סכנה גדולה. אני יכול לספר סיפורים קשים ביותר איך האינטרנט גרם לגירושין בגלל שהבעל מגיע באינטרנט לדברים שלא צריך להגיע. ואני הרי מתעסק עם נוער ויודע על הסכנה. אבל מי שעושים את זה לפרנסתם, מאיזו שהיא סיבה, ובטח התייעצו, להם אגיד כמה מילים.
"עם ישראל חיזקו ואמצו. קודם כל, לדעת להעריך את עצמנו. להתבונן יותר מה זה יהודי, להבין את הערך של המילה 'יהודי'. אנחנו חיים, זה נהיה סטנדרטי. צריך להתבונן: ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו. בורא עולם בחר בנו שנייצג אותו, אנחנו ילדים של הקב"ה. ובאופן מיוחד העולם החרדי צריך לקבל על עצמו להתנהג טוב, כי כל מה שהוא עושה אומרים: 'תראו איך הדתיים נראים'. הגמרא אומרת שתלמיד חכם שיש רבב על בגדו חייב מיתה. למה חייב מיתה? מה קרה? מה עשה כבר? אלא שאתה, מסתכלים עליך. אז אנחנו, הציבור שלנו, צריך מאוד להיזהר כי חילול ה' זה הדבר הכי גרוע שבעולם. לכן אני תמיד מתפלל להקב"ה שנזכה לעשות קידוש ה'.
"דבר שני, להשקיע יותר בחינוך הילדים. יש היום את הבעיה של הנושרים, שאני עוסק בנושא הזה. הקמנו עכשיו כפר נוער מיוחד לטפל בילדים האלו, ליד בית גוברין, ואני מסתובב בערים החרדיות ורואה מה קורה עם הילדים הללו בלילות. הציבור שלנו חייב להבין שהרחוב מפתה, קל מאוד היום לחטוא, וצריך להשקיע יותר באהבה לילדים, בטיפול בילדים. ששולחן השבת יהיה מתוך שמחה, להשקיע. אי-אפשר לומר לילד רק 'תעשה כך וכך', שילד יהיה חבל לו לעזוב את הבית, שיהיה אכפת לו שאני לא אוהב אותו.
"דיברתי לפני מחנכים וסיפרתי להם על ילד יתום שהבאתי אותו מחו"ל לבקשת אחד הרבנים. השקעתי בילד, שמו יצחק, המון כוחות. באחד הימים אני חוזר מחוץ לארץ, עוד מסע עבור המוסדות, אני פוגש את הילד ורואה שהוא עשה תספורת 'כמו תרנגול'... כאלו קוצים... הוא היה נראה ממש מפחיד. הוא הגיע להגיד לי שלום, אמרתי לו: 'יצחק, אני כל כך אוהב אותך, אני רוצה לנשק אותך, אבל אני לא יכול עם התספורת הזו...מה אני עושה? תן לי עצה"...
"יצחק נעלם, כשחזר, תוך פחות ממחצית השעה, היה עם קרחת לראשו, ומאותו רגע הוא השתנה... אמרתי למחנכים יכולתי באותו רגע לצעוק עליו, למה עשית כך וכך, אבל הילדים האלו זקוקים לאהבה, זקוקים לאבא ואימא שיסבירו להם מהי יהדות, סיפורי חסידים, סיפורי מוסר... להשקיע! ולהראות דוגמה אישית.
"כשאני התחתנתי הייתי אצל צדיק גדול בירושלים, אמר לי אתה מתחתן, יהיו לך ילדים, תדע לך שגם כשהילדים קטנים ולא יודעים לדבר להסתכל, הם יודעים..."
"הציבור שלנו צריך להיות מאוחד, לבטל את הקנאה ואת השנאה. אם הציבור הכללי שרואה שיש אצלם בעיות קשות, אם הם היו אצלנו היה הכול בסדר הם היו מתחברים כי הם רוצים את זה".
"זה מה שיש לי להגיד. שאנחנו נתקן את עצמנו, שנראה לאחרים מה זה חיים של תורה, את היופי".
"מדברים על נושא הדרת נשים. הרי חז"ל שבים ואומרים כמה צריך לכבד את האישה. יותר מגופו. מספרים על ר' אריה לוין שהלך עם אשתו לרופא כי כאב לה הרגל. אמר לרופא: 'כואב לנו הרגל'. שאל הרופא: מה זה 'לנו'? אמר: 'הרגל שלה זה הרגל שלי'".
"מספרים על ר' שלמה זלמן אויערבך, הגאון המפורסם, שחי עם אשתו 70 שנה, אולי יותר. אחרי פטירתה, ברגע הכי קריטי, נעמד ליד קברה, כפי שנוהגים לבקש סליחה מהנפטר, ואמר: 'היא יודעת שאין לי על מה לבקש ממנה סליחה שאף פעם לא פגעתי בה'. זו התורה! אבל את זה אנחנו לא מסבירים! ויהי רצון שנזכה לקדש שם שמים ונזכה להראות את האור של התורה ושל היהדות, ואז נעורר עלינו רחמי שמים שיתקיים בנו ברכנו אבינו כולנו יחד כאחד, ושנזכה לכתיבה וחתימה טובה ושנת גאולה".
