"תוך הנחל" לפרשת ניצבים ● המנהיג האמיתי

בליל שבת קודש פרשת ניצבים ה'תשס"ט, מסר הצדיק מוהרא"ש שליט"א שיחה נפלאה, על פי דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ח' המדבר מן הרחמנות של המנהיג האמיתי ● היכן רמוזה בפרשתינו עבודתו של הצדיק האמיתי? ● כיצד נזהה את הצדיק האמיתי? ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת ניצבים

פתח ואמר מוהרא"ש שליט"א, רביז"ל אומר (מוהרא"ש שליט"א חזר בקיצור על כמה נקודות שבתורה זו של רביז"ל), כתיב (ישעיה מ"ט) כי מרחמם ינהגם, היינו מי שהוא רחמן, יכול להיות מנהיג, ורחמן כזה הוא רק משה רבנו, כי הוא היה מנהיג ישראל, והוא יהיה המנהיג לעתיד, כי "מה שהיה הוא שיהיה" וכו' (קהלת א), כי משה רבנו היה לו רחמנות באמת על ישראל, ומסר נפשו בשביל ישראל, והיה עוסק בישובו של עולם, שיהיה העולם מיושב מבני אדם, כי עיקר האדם הוא הדעת, ומי שאין לו דעת, אינו מן הישוב ואינו מכונה בשם אדם כלל, רק הוא בחינת חיה בדמות אדם, ומשה רבנו היה לו רחמנות, והיה עוסק בישוב העולם, שיהיה העולם מיושב וממולא מבני אדם, היינו בני דעה, ואפילו כשמגיע זמנו להסתלק, והנשמה עולה ומתדבקת במקום שעולה, בעולמות עליונים, אין זה תכלית ושלימות, שתהיה הנשמה רק דבוקה למעלה, רק עיקר השלימות של הנשמה היא, שבעת שהיא למעלה תהיה למטה גם-כן, על-כן צריך שישאיר אחריו ברכה, בן או תלמיד, כדי שישאר דעתו למטה גם-כן בעת שנסתלק למעלה, כי זהו עיקר השלימות, שישאר דעתו בעולם הזה גם בעת ההסתלקות, כשהנשמה עולה למעלה, וכל אדם יכול לקיים זאת, להעמיד תלמידים, כי כששנים מדברים יחד ביראת שמים, אזי כשאחד מאיר לחברו באיזה דיבור, נחשב חבירו אצלו בחינת תלמיד, על-כן צריך כל אחד לעסוק בזה-להכניס דעת ויראת שמים בחבירו, שעל-ידי-זה נעשה חבירו בחינת תלמיד אצלו, ואזי כשימלאו ימיו ויגיע זמן הסתלקותו, אזי יתלבש בזה הדיבור שהכניס בחברו, ויהיה נחשב כאלו הוא בעצמו ממש קיים בזה העולם וכו', עיין שם כל זאת בדברי רביז"ל.
 
והסביר מוהרא"ש שליט"א, כי הנה הצדיק האמת שהוא רחמן אמיתי, מוסר נפשו כל ימי חייו להוציא את ישראל מעוונותיהם, ולקרבם אל השם יתברך, כי הוא יודע עוצם מעלת נשמתם, ואיך שבשורשם הם רחוקים לגמרי מעוון, ולכן עושה כל מיני פעולות שבעולם להאיר בהם דעת האמת ולהוציא אותם מעוונותיהם, ולא רק בחיים חיותו עושה זאת, אלא אף גם לאחר הסתלקותו הוא עוסק בתיקונם, כי משאיר אחריו בנים ותלמידים שממשיכים את דעתו ודרכו הקדושות בעולם, ואלו התלמידים מוסרים מפה לאוזן את הדיבורים הנפלאים ששמעו ממנו לתלמידים אחרים, וכן מדפיסים ומפיצים את ספריו הקדושים בעולם, וכן מדור לדור, עד שיכולות כל נשמות ישראל שבכל הדורות לחזור אל השם יתברך על ידי הלימודים שלו, והדיבורים שלו קיימים לנצח, שזוהי כלליות התורה שנמסרה לנו על ידי משה רבינו, עליו השלום, שהדיבורים הקדושים שלו מסורים בידינו עד היום הזה, והם מחיים ומחזקים אותנו בכל הדורות, ולכן צריך כל אחד ואחד לחפש ולבקש אחר הדיבורים של הצדיקי האמת שנמצאים בכל דור ודור, כי יש בכל דור צדיקים אמיתיים שממשיכים דעתו של משה רבינו בעולם, וכדאיתא בתיקוני זוהר (תיקון ס"ט) אתפשטותא דמשה בכל דור ודור, וכן מצינו כמה פעמים בגמרא (שבת ק"א: ועוד), שקראו התנאים זה לזה "משה", ואמרו, משה, שפיר קאמרת, ועל ידי הדיבורים שלהם יכולים לצאת מכל מיני עוונות ולשוב בתשובה באמת, ולכן אשרי הזוכה להתקרב אל הצדיק האמת שבדור המקרב נשמות ישראל לאביהם שבשמים, כי על ידם תהיה לו תקוה טובה לתקן את הכל, ולהגיע אל תיקונו הנצחי בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו.
 
וקישר מוהרא"ש שליט"א את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (דברים ל"א) וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל, ויש לדקדק, הרי הפסוק לא פירש כלל לאיפוא הלך משה, וכן מהו הקשר בין וילך משה לסוף הפסוק וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל, והנה על פי  דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי וילך משה סובב והולך על הסתלקותו של משה, שהולך מכאן לשם, כמטייל ממקום למקום ומחדר לחדר, אבל כמו שכוחו גדול כאן כן כוחו גדול שם ועוד יותר, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, כי הדיבורים שלהם הולכים וכובשים את כל העולם, ומחיים נשמות ישראל בכל הדורות, שזהו וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל, שאף על פי שהלך משה מכאן לשם, אבל הדיבורים שלו נשארו בין נשמות ישראל בכל הדורות, ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, "מאה ועשרים שנה" מרמזים על מאה ועשרים צירופי שם אלהי"ם, שהם כלליות הדינים, הנוקמים מן אדם שסר מדרכי התורה, חס ושלום, ומשה רבינו היה עוסק כל ימיו להוציא ישראל מעוונותיהם ולהמתיק מדת הדין מעליהם, ולכן אמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, כי עסקתי כל ימי להמתיק את מדת הדין, לא אוכל עוד לצאת ולבא, כי כבר הגיע למדריגה עליונה שאי אפשר לו לצאת ממדריגתו הגדולה אל גשמיות עולם הזה, וכל עיקר קיומם של הצדיקים בעולם הזה הוא על דרך (יחזקאל א') רצוא ושוב, שהנה רץ ועולה למדריגה עליונה, והנה שב ויורד אל גשמיות עולם הזה, אבל כשכבר אינו יכול לרדת מרוב דביקותו, הרי הגיע הזמן להפשיט את גופו ולעלות אל עולם הנשמות, וכמו שאמר רביז"ל לפני הסתלקותו, שכבר מתגעגע להפשיט את גופו, כי איננו יכול לעלות יותר כל זמן שעדיין מלובש בגוף גשמי, "ועל מדריגה אחת אינני יכול לעמוד" (שיחות הר"ן סי' קע"ט), ולכן אם "לא אוכל לצאת ולבא", סימן שכבר הגיע זמני להסתלק, והוי"ה אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה, והוי"ה מורה על ה' ובית דינו, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (בראשית רבה פרשה נ"א סי' ב') כל מקום שנאמר "והוי"ה", הוא ובית דינו, ירדן נוטריקון יר"ד די"ן, כי תמיד היתה כל עבודתי להמתיק את מדת הדין, שלא תעבור ותרד על נשמות ישראל, חס ושלום, שזהו לא תעבור את הירדן הזה, ועכשיו שהגיע זמני להסתלק, צריך אני לעסוק בתיקונם מעולם העליון, והעיקר על ידי כל הלימודים הנפלאים שהשארתי בבנים ותלמידים שימשיכו את דעת דקדושה לדורות עולם.
 
ובבעל הטורים כאן יש רמז נפלא למעלת לימוד משניות בכל יום, כי "ולבוא" כתיב מלא ו', רמז לו' סדרי משנה, שלא אוכל עוד לבוא "בששה סדרי משנה", ואם אי אפשר לבא עוד בזה העולם בלימוד משניות, זהו סימן שהגיע כבר הזמן להסתלק, ולכן כל זמן שאדם זוכה לימים ושנים בזה העולם, עליו למלאות אותם עם הרבה לימוד משניות, כי משנה אותיות נשמה, ועל ידי לימוד משניות זוכים לזיכוך וטהרת הנשמה, והשם יתברך יזכינו להיות מקורב לצדיקים אמיתיים, ולהמשיך דרכם ודעתם הקדושה בעולם, עד שנזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.