מבט לפרשת השבוע "ניצבים"
עשה לך רב ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר למה מכוונים דברי רש"י בבארו את צמד המילים "ראשיכם שבטיכם" בתוספת האות ל': "ראשיכם לשבטיכם" ● מה מלמדת האות הנוספת על הקשר שבין הראש לשבט? ● פרשת ניצבים
"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם- ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם - כל איש ישראל" (כט, ט).
רש"י מבאר למה לא נכתב ו' החיבור במילה "שבטיכם", כמו שנאמר בהמשך הפסוק במילה "ושוטריכם". מסביר רש"י, שכוונת הכתוב לומר: "ראשיכם לשבטיכם".
צריך לבאר מה מלמדת אותנו האות ל' במלה "לשבטיכם". אולי אפשר לבאר לפי פירוש ה"שפת אמת" על המשנה בפרקי אבות- "רבן גמליאל אומר: עשה לך רב והסתלק מן הספק" (אבות פ"א, טז).
אם תעשה לך רב, לא תבוא לעולם לכלל ספק, כי תוכל לשאול מפי הרב. יהודי שיש לו רב, כל הפסיקות של אותו הרב מקובלות עליו. אין לו ספקות הלכתיות, שהרי בכל שאלה הרב יכריע.
אם נתבונן בפירוש הדברים, נראה, שיהודי צריך רב, שיידע להכריע. בנוסף, היהודי צריך להכניע את עצמו לכל הכרעותיו של אותו הרב. לפי היסוד הזה, אפשר לומר, שזאת כוונת רש"י בהבהירו: "ראשיכם לשבטיכם". מתי הראש של השבט יהיה ראש חיובי?
ראש – מנהיג מוצלח, שיתרום לעבודת ה' ולהצלחת השבט, בתנאי שיש קשר הדוק בין הראש לשבט. מצד הראש, שיהא קשוב לדברי השבט שלו, שיידע להכריע בכל ספק. אבל צריך גם את השותפות מצד השבט, שיקבל את הראש כמנהיג ויכיר בו בתור מנהיג, שיעריך את הראש לאדם פיקח ומוכשר, אדם שדבריו נשמעים. כמו שהתנא בפרקי אבות אומר: "והסתלק מן הספק".
ראש שבט, רב של קהילה, ולמעשה, כל מנהיג ציבור- צריך להתאים את עצמו לקהל שלו, צריך להיות אחד שמבינים, שההכרעה שלו נכונה ושהחכמה שלו מרובה מכולם. לכן כשהוא מנתח ספק, שעומד בפני היחיד מהשבט, או ספק שעומד להכריע בפני השבט כולו - בזמן שהוא הגיע לכלל החלטה, השבט מקבל את דבריו ללא פקפוק.
הגמרא במסכת סנהדרין אוסרת לגור בעיר, שאין בה בית דין (יז, ב). בעיר שאין בית דין, אין דרך לפסוק בשאלות שבין אדם לחברו. בעיר כזו אסור לגור, כי יהודי צריך סמכות שתפסוק לו בכל שאלה ובכל ויכוח. לכן בכל קהילות ישראל דאגו למנות דיינים ורבנים.
כשרב נפטר, היו ממהרים למצוא חכם שיבוא במקומו, גם אם נאלצו לטרוח לשם כך טרחה גדולה.
הגמרא במסכת פסחים מתארת חילופי שלטון תורני, שהיה בזמן הלל הזקן.
"שנו רבותינו: פעם אחת חל ארבעה עשר (בניסן- ערב פסח) להיות בשבת, ושכחו בני בתירא (משפחה מפורסמת של חכמים וגדולי תורה, שהנהיגו באותו הזמן את ישראל) ולא ידעו אם (קרבן) פסח דוחה את השבת (אם מותר לשחוט את קרבן פסח בשבת לצורך מוצאי שבת), אם לאו. אמרו (הכריזו): כלום (האם) יש אדם, שיודע אם פסח דוחה את השבת, אם לאו ?
אמרו להם: אדם אחד יש, שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת, אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: "...פסח דוחה את השבת" (הלל נימק להם את ההלכה). מיד הושיבוהו בראש, ובני בתירא ויתרו על נשיאותם) ומינוהו נשיא (פסחים סו, א).
בני בתירא ראו, שיש רב גדול מהם בתורה. הוא הרי יודע לפסוק במקום שהם לא ידעו, על כן ויתרו על מעמדם ומינוהו לנשיא, לרב מכריע, כדי שלא יהיו ספקות בדבר הלכה.
"ראשיכם לשבטיכם". רש"י מוסיף את האות ל'- ללמד, שחייב להיות חיבור בין השבט לראש.
השבט דואג שיהיה רב, שיהיה בית דין, והרב או בית הדין דואגים להכריע בצורה שיקבלו את דעתם. אם הנשיא מבין, שיש גדול ממנו, הוא מוותר על תפקידו, כי המטרה של הראש לפסוק הלכה, לא להשאיר ספקות בהלכה.
כמה גדלות גילו בני בתירא, שוויתרו על נשיאותם. הם היו בדרגה גבוהה לראות מה טוב לקהל, שכן חייב להיות חיבור בין הקהל – השבט לבין הראש – הרב או הנשיא. חייב להיות קשר יציב ואיתן בין "ראשיכם" ל-"שבטיכם". כך יחד "כל איש ישראל".
