דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "כי תבוא"

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "כי תבוא", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

"וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך, ארמי אובד אבי" (כו, ה).

רש"י: "לשון הרמת קול". ויש להקשות, מדוע דווקא כאן הוצרך להרים את קולו?

ויבואר בהקדם הגמרא במסכת ברכות (ל"א), שמתפילת חנה למדנו שאסור למתפלל להגביה קולו בתפילתו. וטעם הדבר הוא, כדי שלא יאמרו שאין הקב"ה שומע התפילה שהיא בלחש, ויוודע לכל שה' יודע מחשבות. ונמצא א"כ, שאם המתפלל מודיע בעצם תפילתו שה' יודע מחשבות, יכול הוא להתפלל בקול, שהרי אין חשש שיאמרו המלעיזים כנ"ל.

וזהו ביאור הרש"י, "וענית ואמרת - לשון הרמת קול", שדוקא כאן יכול המתםלל להרים קולו, מפני שהוא אומר בתפילתו את הענין של "ארמי אובד אבי", שמכאן משמע שה' יודע מחשבות, וסיכל את עצת לבן הארמי שביקש לעקור את הכל, מפני שידע את מחשבתו הרעה...

"ארמי אובד אבי, וירד מצרימה" (שם).

יבואר בהקדם הגמרא במסכת שבת (ק"י), שאבותינו ירדו למצרים בגלל בגד בשווי שני סלעים. כלומר, שבגלל קנאת האחים ביוסף, על שהעדיפו אביו ועשה לו כתונת פסים, מכרוהו, ובגלל זה ירדו למצרים בסופו של דבר.

וזהו ביאור הפסוק, "ארמי אובד אבי", הוא לבן הארמי שרצה לאבד את אבי, ובגלל רמאותו, נתן ליעקב את לאה לפני רחל, ומפני כך לא היה יוסף הבכור, ולכן קינאו בו אחיו. כי אם היה בכור, לא היו מקנאים בו כל כך. ולכן "וירד מצרימה", שבסופו של דבר מכרוהו והוצרכו לרדת למצרים...