מבט לפרשת השבוע "כי תבוא"

ברכה מוחלטת ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר את הברכה: "יצו ה' אתך את הברכה" ● לכאורה, הביטוי "לך" מתאים יותר, כמו שיצחק אבינו מברך: "וייתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ" ● מהי איפוא הלשון הנקוטה בפרשתנו – "אתך"? ● פרשת כי תבוא

"יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך" (כח, ח).

יצחק אבינו מברך את בנו: "וייתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ". כאן כתוב: "יצו ה' אתך". הביטוי "אתך" מצריך ביאור. לכאורה, גם כאן מתאים היה לומר לך.

ה"אור החיים" הקדוש מבאר: "יצו ה' אתך את הברכה, שלא ישלוט עין הרע בה." לכן כתבה התורה "אתך" – שבזמן שעין הרע אינו שולט, הברכה יכולה להיות אתך."

בעל ה"כלי יקר" מפרש בדרך אחרת: מדובר בעניין, שצדיק גוזר גזרה, והקדוש ברוך הוא מסכים על ידו. לכן נאמר בפסוק "אתך" – כשאתה מצווה על הברכה, יצווה ה' אתך ויסכים על הברכה ועל הציווי שלך.

הרב אברהם אורנשטיין בספרו "הנאום והדרוש" מלמד בדרך חינוכית: כדי ליצור משהו בעולם, יש צורך ב"יש" מסוים, דברים אינם נוצרים בחלל ריק. הקב"ה, בהנהגתו, יצר וברא "יש מאין", שנאמר: "אשר ברא אלוקים לעשות" – ה' ברא עולם "יש - מאין". לכן הלשון "ברא". לעומת זאת, אדם המבקש ליצור, מסוגל לעשות זאת אך "יש מיש". אדם אינו מסוגל ליצור "מאין", מאפס. גם בדרך ניסית יש צורך בבסיס וברקע מסוימים כדי ליצור נס.

נתבונן, כדוגמה, בדברי הנביא אלישע, בעת שאשת עובדיה באה במצוקה. הנושה בא ליטול ממנה את שני ילדיה, והיא במרתה זקוקה לישועה! בזכות בעלה הצדיק, עובדיה, מגיע אליה הנביא ושואלה: "מה יש לך בבית?" הנביא הלא יכול לגזור, ויחול עליה נ ס, אך צריך בסיס. לכן מבקש לברר מה יש לה בבית. כשהיא עונה: "אין לשפחתך כל בבית, כי אם אסוך שמן" (מלכים ב, ד, ב), הנביא שמח, שיש לה בסיס לנס. יהודי חייב לפעול כדי לעורר רחמי שמים. "אתערותא דלתתא מביאה גם אתערותא דלעילא", יהודי מתעורר למטה ופועל במעשיו הטובים, בתפילה או בתורה, וכך זוכה לסיעתא דישמיא. לכן נאמר בפסוק: "אתך". כדי לקיים את ברכת ה', כדי לגרום את ציוויו של הקב"ה לברכה, צריך תנאי. "אתך" – שגם אתה תהיה שותף במעשיך ובפעולותיך לעורר את הסיבה לברכה.

אפשר אולי להוסיף דרך ביאור: בעת שהקב"ה מצווה ברכה לאדם, הברכה נהפכת להיות חלק ממנו. "אתך" הוא ביטוי חזק יותר מ"לך". יצחק אבינו מברך: "וייתן לך האלוקים", ה' נותן לך, אך גם יכול לקחת לך. לעומת פסוק זה מדבר הפסוק שבפרשתנו על: "יצו ה'", ציווי של בורא העולם הוא לטובה, אפילו על תנאי. ציווי כזה של ברכה הוא מוחלט, הברכה מוחלטת, שכן נהפכת להיות אתך ממש.

לפי הדברים, מובן ההמשך - "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". כשעם ישראל זוכה לציווי כזה של הבורא יתברך, שהברכה נהיית חלק ממנו, "ובכל משלח ידך" – בכל דבר שאתה עושה, יש ברכה והצלחה. מול הצלחה מוחלטת בכל העניינים, גם עמי הארץ הרחוקים מבינים, שיד ה' היא הסיבה לברכה המוחלטת – מה שגורם להם לפחוד מעם ישראל. יהי רצון, שנזכה במהרה לראות לחוש ממש בהתגשם ברכה זו, ותהי חיתתנו על העמים.