"תוך הנחל" לפרשת כי תצא ● התמימות והפשיטות

בליל שבת קודש פרשת כי תצא ה'תשס"ט, מסר הצדיק מוהרא"ש זצ"ל שיחה נפלאה, על פי דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ק"ד המדבר מתמימות ומעבודות פשוטות ● מהי מעלת עבודתו של האדם הפשוט? ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת כי תצא

פתח ואמר מוהרא"ש זצ"ל, מוהרנ"ת ז"ל אומר, רביז"ל היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם, האנשים הפשוטים הכשרים, והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסידורים הגדולים, כדרך ההמון עם הכשרים, והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים, לזמר זמירות בשבת, והיה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות בשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות, כי עיקר היהדות הוא בפשיטות ובתמימות גמור, בלי שום חכמות, כמבואר אצלנו כבר כמה פעמים: וגם הוא בעצמו זכרונו לברכה, קודם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו, קודם לזה, כל ימיו היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת, עד כאן לשון מוהרנ"ת ז"ל.
 
והסביר מוהרא"ש, כי הנה אצל רביז"ל היה עיקר החשיבות תמימות ופשיטות, לעבוד את השם יתברך בעבודות פשוטות, ולהיות "א פשוטער איד", "יהודי פשוט", ובאמת זוהי המדירגה הכי גדולה, כי הקדוש ברוך הוא פשוט בתכלית הפשיטות, ולכן יהודי שרוצה להכלל בו יתברך צריך גם כן להיות פשוט בתכלית הפשיטות, ואין צריך שום תנועות ועבודות משונות לעבדו יתברך, רק לעשות הרבה עבודות פשוטות בתמימות ובפשיטות גמורה, כגון לומר הרבה תהלים והרבה תחינות ובקשות, ולומר הרבה פרקים משניות, והרבה דפים גמרא, ולדבר אליו יתברך בלשון שהוא רגיל לדבר בו, שזה נקרא התבודדות, ולזמר הרבה זמירות בשבת קודש, וכן לקיים הרבה מצוות בתמימות גמורה בלי שום חכמות כלל, וכל זה נקרא "יהודי פשוט", והיא המדריגה הכי גדולה, והוא עיקר שמחת החיים, כי אדם שיש לו חכמות, הוא תמיד שרוי בעצבות ובמרה שחורה, ואף פעם אינו שמח עם מה שהוא עושה, כי בכל פעם חושש, אולי אינו יוצא ידי חובתו לפני השם יתברך, ותמיד שרוי בעצבות מחמת שהיה רוצה להיות איש כשר ולהגיע אל מדריגות, ואינו הולך לו, וכמו שאומר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' מ"ד), שעל אנשים כאלו נאמר (ויקרא י"ח) וחי בהם ולא שימות בהם, כי אין להם שום חיות מן העבודה שלהם, מה שאין כן "יהודי פשוט" שמחיה עצמו עם כל נקודה ונקודה שזוכה לחטוף מיהדותו, תמיד שרוי בשמחה עצומה, וחי חיים טובים ומתוקים באמת, ולכן אשרי מי שאינו מטעה את עצמו כלל והולך בדרכי התמימות שלימד אותנו רביז"ל, להיות "יהודי פשוט", ולעשות הרבה עבודות פשוטות ולהשליך החכמות ממנו לגמרי, כי אז יחיה חיים טובים באמת, ועולמו יראה בחייו, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא"ש את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד כי הנה כתיב (דברים כ"ב) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, ויש לומר שמרומז בפסוק זה - גילוי הנ"ל של רביז"ל, כי ענין "שלח תשלח את האם" הוא ענין השלכת החכמה והשכל הנקראה "אם", וכמו שכתוב (משלי ב') כי אם לבינה תקרא, וכן מבואר בספר הקדוש "נועם אלימלך" (פרשת כי תצא ד"ה כי תהיין לאיש וגו') שהמחשבות נקראות "אשה", כי הן מולידות את כל המעשים, הן לטוב והן להיפוך, עיין שם, ולכן בעבודת ה' יש מצוה של "שלח תשלח את האם", שתשלח ממך כל החכמות והשכל, ואז "ואת הבנים תקח לך" שתקח לעצמך הרבה מצוות ומעשים טובים הנקראים בשם "בנים", וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (תנחומא פרשת נח) עיקר תולדותיהן של צדיקים מצוות ומעשים טובים, וכל זה "למען ייטב לך", כי אז תזכה למצוא ולהרגיש את הטוב בחיים, "והארכת ימים" שתזכה לאריכות ימים ושנים טובים באמת, כי מי שמקיים את המצוות בתמימות גמורה, יש לו אריכות ימים ושנים טובים, וכל יום ארוך אצלו מאד, כי זוכה למלאות אותו עם הרבה עבודות פשוטות, לומר הרבה תהלים וללמוד הרבה פרקים משניות ודפים גמרא, ולדבר הרבה אליו יתברך, נמצא שכל יום משוך וארוך אצלו מאד, מה שאין כן ההולך עם חכמות של הבל נכשל בקיצור ימים, כי אינו מוצא שום שמחה וחיות בימי חייו, וכל יום נתהפך אצלו מקללה לברכה רחמנא ליצלן, ולכן העיקר להשליך מעצמו כל החכמות והשכל, ולקיים רצונו יתברך בתמימות ובפשיטות גמורה, ואז יהיו לו חיים טובים וארוכים באמת, והשם יתברך יזכנו לעבוד אותו בתמימות ובפשיטות, ונזכה לעסוק הרבה בתורה ותפילה מצוות ומעשים טובים, עדי נזכה להיות "יהודים פשוטים" באמת, ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.