האם מותר לקחת פילגש בזמן הזה?

שאלה:

לאחרונה פורסם בתקשורת שמותר לקחת פילגש. האם זאת ההזדמנות בשבילי? אני גבר שלא מעוניין להתגרש מאשתי, ולא רוצה להתחייב לאשה נוספת, אבל הרעיון של פילגש הקסים אותי... אפשר פירוט מדוייק, והוראות איך לבצע את זה?

בכל הכבוד, שמואל

תשובת הרב שליט"א:

פסק ההלכה שפורסם בתקשורת, של מרן הגאון רבי אליהו אברג'ל שליט"א, היה מסולף ומוטעה, והתפרסם לפני מספר שנים, בספרו האחרון "דיברות אליהו" חלק ז'.

המעיין שם יראה כי ההיתר של הרב היה רק באופן מסויים מאוד, לאדם אחד שלא היו לו איתה יחסי אישות, ועם זאת אשתו לא רצתה להתגרש ממנו, ובמקרה יוצא דופן זה, התיר לו הרב לקחת פילגש, כאשר הוא חוסך ממנו להביא "היתר מאה רבנים" ולהתחתן עם אשה נוספת.

אך היתר כללי לציבור הגברים לקחת פילגשים, יגרום כאוס גדול בעולם היהודי, ולכן גם הרב בתשובתו נזהר מאוד שלא יובן מדבריו כביכול כל אחד יכול לקחת פילגשים נוספים על אשתו.

להלן תשובתו המלאה של מרן הרב אליהו אברג'ל שליט"א:

בדין פילגש בזמן הזה במקום פריה ורביה

בס"ד מוצש"ק פרשת מטות מסעי - כ"ט תמוז תשס"ד

לכבוד האי גברא יקירא א.ב.ע. שליט"א
שלום רב,

שאלה: באתי בזה אודות שזה זמן רב שאין לו יחסי אישות עם אשתו מסיבות הלכתיות, וגם מסרבת לקבל גט פיטורין, והדבר מתארך שנים, וקשה עיגונא דגברא, ומה גם גדולה מזה שעדיין לא קיים מצוות פריה ורביה, ומתקרבים ימים שאין בהם חפץ, ושאיל אם מותר לו ליחד פילגש מיוחדת לו וטובלת לנידתה ושומרת תורה ומצוות ככל בנות ישראל הכשרות, וגם מה היא פילגש ופרטיה בהלכה.

תשובה: איתא בגמ' סנהדרין (כא.), "ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלים (שמואל ב' פרק ה' פס' י"ג). מאי נשים ומאי פלגשים, אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה וקידושין ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין". ע"כ. הרי מבואר שם דפלגשים אין צורך לא בכתובה ולא בקידושין. ע"ש.

ובירושלמי (כתובות פרק ה' הלכה ב') איתא, "ואי זו היא אשה ואי זו היא פילגש, רבי מאיר אומר אשה יש לה כתובה, פילגש אין לה כתובה. רבי יודה אומר, אחת זו ואחת זו יש לה כתובה, אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה, פילגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה". ע"כ. הרי מבואר מדברי הירושלמי דמשמע דלכ"ע פילגש היא בקידושין, אלא דחלקו בענין כתובה אם יש לה או לא, עיין שיירי קרבן שם שכן ביאר דברי הירושלמי הנ"ל.

אולם במראה הפנים שם על הירושלמי מבאר כך וז"ל: "אשה יש לה כתובה ופילגש אין לה כתובה ולא קידושין, וכדאמרינן (בבלי פ״ב דסנהדרין דף כ"א), נשים בכתובה וקידושין, פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין, עכ"ל. ע"ש. הרי דלדעת רבי מאיר שהוא ת"ק, סב"ל דהואיל ואין כתובה לפילגש גם אין לה קידושין ודו"ק.

והרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ד' הלכה ד') כתב וז"ל, "וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקידושין ופלגשים בלא כתובה ובלא קידושין, אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו, אבל
ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד". עכ"ל. מבואר דהרמב"ם פסק כמבואר שם בגמרא סנהדרין הנ"ל, דפילגש בלא כתובה ובלא קידושין, ואין סתירא מדברי הירושלמי, דהתם נמי למ"ד דסב"ל דאין
לפילגש כתובה, הוא הדין דאין לה קידושין ודו"ק, אבל לפי דעת שיירי קרבן צריך לומר דאיכא פלוגתא בין הבבלי והירושלמי, דלבבלי אין לה כתובה ואין לה קידושין, ולדעת הירושלמי לכו"ע אית לה קידושין.

ורש"י סוף פרשת חיי שרה (פרק כ"ה פסוק ו'), ולבני הפלגשים, כתב וז"ל: "נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה, כדאמרינן בסנהדרין כ"א, בנשים ופלגשים דדוד". עכ"ל. והנה בגמ' סנהדרין איתא, פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין, אפילו קידושין לא צריך, ועיין ברמב"ן שם שהעיר על רש"י וז"ל: "ואין הדבר כן, כי לא תקרא פילגש אלא כשהיא בלא קידושין, כי הכתובה מדברי סופרים, והגירסה בסנהדרין פילגש בלא כתובה וקידושין", ע"ש.

הרי א"כ לומד הרמב"ן בדברי רש"י דסב"ל דפילגש בעי קידושין אבל לא כתובה, ולהכי מקשי ליה מסוגיין דסנהדרין, אבל אין הכרח, דרש"י קיצר כדרכו והואיל ומציין הוא על הסוגיא בסנהדרין, והתם איתא בלא כתובה
ובלא קידושין, וזו היא כוונת רש"י "כדאמרינן בסנהדרין", ולא קשיא, ולעולם גם לרש"י בפילגש לא בעי לא כתובה ולא קידושין,  ודו"ק (ועיין ברד"ק שם, שמואל ב' פרק ה' פסוק י"ג).

והרמב"ם (פרק א' הלכות אישות הלכה ד') כתב, "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך, וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה תורה נאסרה הקדשה, שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין, לוקה מן התורה, לפי שבעל קדשה". ע"כ.

והראב"ד שם כתב, אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם, אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו, והיא הפילגש הכתובה בפסוק, ובעלי הלשון דורשין פילגש מלה הפוכה ומורכבת: פי שגל, עומדת לפרקים למשגל ולשמש את הבית, ופעמים למשכב, ויש ספרים שכתוב בהם פילגש בלי קידושין". עכ"ל.

וא"כ הרמב"ם לשיטתו דפילגש אסורה להדיוט ורק בקידושין שריא, דאי לאו הוי קדשה, אבל הראב"ד סב"ל דפילגש שריא להדיוט, ולכן אם מיוחדת לו אפילו בלא קידושין שריא ולא הוי קדשה אלא המופקרת לכל, ודו"ק (עיין כסף משנה ולחם משנה שם).

ומרן השו"ע (אבן העזר סימן כ"ו סעיף א') כתב וז"ל: "אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קידושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות שלא לשם קידושין, אינו כלום,  ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה אינה נחשבת כאשתו, ואפילו אם יחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו דודאי בושה היא מלטבול, ובא עליה בנדתה, אבל אם מייחד אליו אשה וטוברת אליו, יש אומרים שמותר, והיא פילגש האמור בתורה, (הראב"ד), וי"א שאסור ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה (הרמב"ם הרא"ש והטור)" ע"ש.

והנה איתא בגמרא יומא (יח:), "רב כי מקלע לדרשיש מכריז מאן הויא ליומא, רב נחמן כד מקלע לשכנציב מכריז מאן הויא ליומא וכו', ומסיק שם: רבנן קלא אית להו וכו', ואי בעית אימא יחודי הוו מיחדי להו, לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו", ע"כ. ועיין שם בתוס' ד"ה יחודי וכו'.

וכתב הרש"ש שם בחידושים וז"ל, "עוד יש לפרש דר"ל דלא נשאום בקידושין וחופה אלא שיחדום לביאה, והיא פילגש שבכל מקום, וכדעת הראב"ד והרמב"ן דפילגש מותרת אף להדיוט, עיין ריש הלכות אישות". הרי מבואר דלהראב"ד והרמב"ן פילגש מותרת להדיוט, ואפילו בלא חופה וקידושין, רק שהיא מיוחדת וטובלת לנדתה, ובזה שריא. וזה מה שעשו הנהו אמוראי דמכריזי מאן בעית לי ליומא, ודו"ק. ועיין עוד בערוך השלחן הלכות
קידושין (סי' כ"ו סעיף ז' ח' ט' י') בזה.

וראיתי לרבינו הריב"ש (סי' שצ"ה) שכתב בדעת הראב"ד וז"ל: "והראב"ד שהשיג עליו (על הרמב"ם) לא אמר אלא שאין בה לא מלקות ולא איסור לאו, אבל מכל מקום באיסור בית דינו של דוד היא, ואע"פ שהוא ז"ל כתב שהיא הפלגש הכתובה בפסוק ודוד היו לו פלגשים, הנה מבואר בכתובים שלקחם קודם שגזרו על היחוד שהיה במעשה אמנון ותמר", ע"כ, ומסיים שם: "ובאמת לכל הסברות יש בענין הפילגש גמגומין, ולא נתברר, אבל יותר
קושיות עצומות יש לפרש שהיא בלא קידושין" ע"כ.

ושוב בסימן שאחרי זה (סי' שצ"ח) פלפל עוד שם בדיני פילגש, ומקשה על דברי הרמב"ם דמייתי דין פילגש להדיוט בהלכות מלכים, וז"ל: "ובדיני המלכים מאן מעייל הדיוט לתמן, רק אגב גררא, וא"כ מי התירה למלך
בלא קידושין, וכפי שכתב בספר המצוות: היא שנמנענו מלבעול בלא כתובה ובלא קידושין, והוא אמרו יתברך ולא תהיה קדשה מבנות ישראל וכו', אלא ודאי דמיוחדת לו אפילו בלא קידושין שריא, ומה שהוקשה לך מעצת
אחיתופל לאבשלום לבוא על פלגשי אביו אם הפילגש בקידושין אני תמיה, איך יקשה זה במי שמשיא עצה לבן לרדוף אחר אביו להורגו ושילחמו ישראל איש באחיו ואיש ברעהו שלא כדין, ולהיותם מורדים במלך משיח ה׳
על פי נביא, וכשאמר והכיתי את המלך לבדו כתיב ויישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל" וכו' עיין שם.

ועיין בשו"ת "אגרות משה" (אבן העזר סי' ע"ד) בסוף התשובה שם, שהביא בשם הרלב"ג בפירושו לשמואל, דאבשלום לא עבר איסור חמור דאשת אביו, משום דפלגשים היו בלא קידושין עיין שם.

והרמב"ן (בשו"ת המיוחסות סי' רפ"ד) כתב וז"ל: "הגיעני מצותך בענין הפלגש להודיעך בה דעתי, לא ידעתי במה יסתפקו בה, דודאי מותרת היא כיון שיחדה לעצמו, שלא נאסרה אשה בזנות לישראל אלא ממדרשו של רבי אליעזר, כי נמצא אח נושא אחותו ואב נושא בתו, ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה, אבל כשנכנסה לביתו והיא מיוחדת וידועה לו, בניה נקראים על שמו ומותרת, שהרי דוד נשא אותה ולא הוזכר בכתוב ולא בגמרא הפרש בין
מלך להדיוט, ומציגו גדולי ישראל נושאין אותם, ועיפה פילגש כלב ילדה, וגדעון שופטן של ישראל שדבר בו ה', כתיב ופילגשו אשר בשכם ילדה לו. וא"ת שהשופט הרי הוא כמלך מפני שנוהג שררה על הציבור ופילגשו ידועה,
נתת דבריך לשיעורין להתירה לבעלי השם וכו', אלא שהיה הדבר מותר ונהוג בישראל וכו'. שמא תאמר מן התורה היא מותרת ומדבריהם הוא דגזור, וכי באיזה מקום הוזכרה גזירה זו בתלמוד ואיזה בית דין נמנו עליה
ובאיזה זמן נשנית משנה זו וכו', אילו רצה שתהיה לו פילגש שלא תהיה קנויה לו ולא אסורה על אחרים ולא קדש כלל הרשות בידו וכו'. ואתה רבינו (יונה) ה' יחייך במקומך תזהירם מן הפילגש, שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרצו ויבואו עליהן בנדתן", עכ"ל.

הרי מפורש בהרמב"ן דפילגש שריא להדיוט אפילו בלא קידושין, אלא דעדיף ליזהר שלא יבואו עליהם בנידתן, ומשמע שאם מיוחדת וטובלת לנדתה כבנות ישראל הכשרות, לכאורה שרי. עיין שם.

וראיתי בשו"ת "משפטים ישרים" (חלק ב' סי' ק"ע) להגאון המלאך רפאל ברדוגו זצ"ל, דנשאל בדינא דפילגש להדיוט בזמן הזה, ומייתי ראיה מהא דנאמר ולבני הפלגשים אשר לאברהם, לדברי רז"ל שקיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה עד שלא נתנה, והנה נשא פילגש, דבמייחדה אליו אין מלקות ואין איסור, דבעולה ליחיד לא מצינו מפורש שום איסור, וגם מדרבנן לא מצינו איסור ולא נחדש איסור מדעתינו. ומייתי משו"ת מהר"ם פדאווה
(סי' י"ט) בראובן שהיתה לו פילגש והשיאה לאיש וגירשה בעלה, אם יכול ראובן להחזירה לפילגשו כדי לקיים פריה ורביה, והשיב הלא לדעתי אין כאן בית מיחוש לדמות נדון זה למחזיר גרושתו, דדוקא היכא דאיכא קידושין יש לחוש לזה, ורחוק לבדות מלבנו איזו תקנה או גזרה שלא מצינו בש"ס. ע"כ.

מכח הנ"ל התיר שם הגאון הנ"ל בראובן שהיה נשוי לדינה ושהה עימה כמה שנים ונתן לה גט כריתות, והלכה ונתקדשה לשמעון, ויהי ממחרת לא מצאה חן בעיניו ונתן לה גט כריתות, ועתה בא ראובן ורצה להחזיר גרושתו דינה הנ"ל, באשר שמיום שגרש אשתו עולם חשך בעדו וננעלו לפניו שערי אורה, והתיר להנ"ל לראובן ליחדה לו
כפילגש ושריא ליה, דדוקא בקידושין הוא דאסור להחזירה אחדי שהיתה לאיש אחר, אבל כפילגש מיוחדת וטובלת לו לנדתה ובלא קידושין שריא. ומסיק כהאי לדינא, ואמת שראיתי בתשובת הרדב"ז דאסר פילגש להדיוט ויש לי תשובה על דבריו, ואכן בשעת הדחק נלע"ד שיש לסמוך על מה שכתבנו. עכת"ד.

ושוב מצאתי בשו"ת "נפת צופים" (חלק אבן העזר סימן י"ג) דמסיק: "העולה בידינו מכל האמור שאין איסור בפלגש אלא משום פגם משפחה או משום שיפרצו העם בזנות או משום שהיא בושה לטבול, שהם חששות בעלמא מדברי האחרונים העולות על הלב, ואין בזה לא איסור תורה ולא איסור מדבריהם, לכן בכה"ג הדבר מסור לפי ראות עיני בית דין הצדק, ולהתיר במקום הצורך ע"י שתטבול לנדתה", ומסיים "אם יסכימו על הדבר הריני עמהם על דבר מצוה, ואם לאו אקבל שכר על הפרישה". ע"כ, עיין שם.

והנה הגאון שאילת יעב"ץ (חלק ב' סימן ט"ו) הביא שם תשובת הרדב"ז לאיסור פילגש להדיוט משום דבושה מלטבול, לא כן במלך, וכתב ע"ז "הרי בדה מלבו גזרה חדשה ומי ישמע לו לדבר זה שאין בו טעם וריח לחילוק זה ולא ראיה ומנין, וכו', ואין לנו לחדש גזרה דבושה מלטבול, דא"כ אתה מוציא לעז על הצדיקים הראשונים שנשאו פלגשים, ועם שראו הפוסקים דברי הרמב"ם לא חשו לו כלל, מאחר שלא נודע טעמו ונימוקו שעמו בדבר
זה שמתנגד למקרא לגמרי, וכו', אף הוא הריב"ש העיד שכך פשט המנהג בספרד לישא פילגש בפרהסיא, ואין אף אחד מגדולי הדורות שכיהה בם, מעתה ראוי לקבוע בו הלכה ולתקוע מסמרות במקום נאמן להורות בו
היתר גמור מיד ולדורות, וגם לא חל חרם דרגמ"ה על הנשוי אשה שלא יקח גם פילגש עליה", ומסיק שם להלכה וז"ל, "עוד אני מעיד במי שרוצה לסמוך על הוראתי זאת, עכ"פ לא יעשה כזאת עד שימלך ברב ומו"צ לעדתו
שיסדר לו היתר ע"פ יחוד גמור בטוח ממכשול, וכן יצוונה שתטבול בזמנה ויודיענה שאין בזה בושה כלל, ולבאר לה שהבנים שתלד ממנו כשרים כשאר מיוחסין שבישראל כשתשמור בריתה ותהא נאמנת לאיש הזה, ובאופן זה אם ישמעו ויעשו ככל האמור אזי אין אחריות מכשול עון כל שהוא בדבר זה, ולמצוה יחשב, וגם תלמידי חכמים צריכים לכך ביותר, שכל הגדול מחבירו יצרו גדול, וראוי להיות לו פת בסלו ולקיים זרע אם אינו זוכה מאשתו שנפלה לו בגורלו, והכל הולך אחרי כוונת הלב, ובלבד שיכוון אדם דעתו לשמים, רחמנא לבא בעי ורגלי חסידיו ישמור, ואל תהי צדיק הרבה למען לא תרשע הרבה, כמו שהוכיח הנסיון גם בבני אדם גם בבני איש", עכת"ד. ע"ש.

ובשו"ת "תעלומות לב" (חלק ג' סימן ל"א) להגר"א חזן זצ"ל, ואחרי שהאריך בדין פלגש בזמן הזה והעלה שלא להתיר בפשיטות, כותב "אך אח"כ נשאלתי כמה פעמים בענינים אלו, ועיני רואות את כל התלאה, וכמה המקים וחבלות אשר השתיקה יפה, ראה ראיתי שרוה"ק הופיע בבית מדרשו של הרב יעב"ץ ז"ל, וכל מה שכתב בענין זה
כנים ואמתיים אין בהם נפתל ועיקש ואכמ"ל". עכת"ד.

הרי דסוף דבר מסכים עם דעת היעב"ץ להתיר בזמן הזה פילגש ע"י שתטבול לנדתה ומיוחדת לו, וכפי שכתב שם היעב"ץ בהאי לישנא, שהיא חומרא דמתיא לידי קולא, וכן הרבה ממנהגי אשכנז הלואי שלא היו ולא נבראו בארץ הלזו דנפקי מנייהו חורבא ותקלות גדולות ועצומות בגופי איסורי תורה החמורים, לכן לדעתי מצוה רבה לפרסם
ההיתר, ביחוד בדורינו זה שהכנעני אז בארץ, עיין שם.

ועיק עוד בספר "אבני האפוד" (סי' כ"ו אות ב') להגר"ד פיפאנו דמסיק נמי הכי, שאם מייחד לו אשה וטובלת לנדתה הויא פילגש ושריא אפילו בזמן הזה.

ובשו"ת "יש מאין" (חלק ג' עמוד ל"ח) להגאון חסידא קדישא ופרישא רבי יחיא שניאור זצ"ל,בבחור שיחד לו אשה לחתונה והוריה מתנגדים לחתונה וחי עימה ללא חופה וקידושין ויש לו ילדים ממנה, פסק הרב שצריכה לילך למקוה טהרה בכל פעם, וכי מי שאוכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום, לא די להם שהם חיים בלא חופה וקידושין יוסיפו גם חיוב כרת ב"מ, ומייתי האי דאיתא בשו"ע אבן העזר סימן כ"ו, אם מייחד אליו אשה וטובלת לו שמותר, והיא פילגש האמורה בתורה, לכן שתלך לטבול בכל פעם עד שירחמו מן השמים ויתן בלב ההורים
שיסכימו שיתחתנו ע"פ הדין ע"כ.

ובשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' או"ח סי' מ"ה אות ב') למרן פאר הדור חסידא קדישא הרב שלום משאש זצ"ל,  הסכים לדבריו וז"ל: "בענין פילגש שהתיר לה לטבול, יפה פסק שאין בפלגש להדיוט שום איסור, רק מפני שהיא בושה מלטבול, ואם תטבול אין בזה שום איסור". ע"כ.

המורם מכל האמור: אדם זה אשר זמן רב אין לו יחסי אישות עם אשתו, ומה גם שעדיין לא קיים פריה ורביה ואשתו מסרבת לקבל גט פיטורין, יש להתיר לו לקחת אשה מיוחדת לו שתטבול לנדתה ולקיים בית כשר ככל בנות ישראל הכשרות, בבנים ובנות זרע של קיימא, והויא פילגש המותרת לו מן התורה, וגם הרמב"ם יודה, דהיינו טעמא דבושה מלטבול, והרי כאן ילמדוה שלא תבוש מלטבול, וכדפסק היעב"ץ וגדולי האחרונים הנ"ל.

ע"ה אליהו אברזל