מבט לפרשת השבוע "ואתחנן"

יוסף מול משה ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר את דברי רבי לוי במדרש ● משה רבנו ביקש מהקב"ה לפחות להיקבר בארץ ישראל, כמו יוסף הצדיק ● עונה לו הקב"ה: את יוסף כינו איש עברי, אותך כינו איש מצרי, ושתקת ● לכאורה, יוסף בא מארץ כנען ● לעומתו משה מעולם לא דרך בארץ ● פרשת ואתחנן

"אתה החילות להראות את עבדך" (ג, כד).

מבאר מדרש רבה את תפילתו של משה רבנו. משה ביקש לפחות לזכות להיקבר בארץ ישראל, כמו שזכה יוסף הצדיק, וכך מובא: "אמר רבי לוי: אמר לפניו (משה רבנו מתפלל): ריבונו של עולם, עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ [ארץ ישראל], ואני איני נכנס לארץ. אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו, נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו, אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו- מנין ? גברתו אומרת (בראשית לט): "ראו הביא לנו איש עברי" וגו' ולא כפר אלא [שם מ] "גנוב גונבתי מארץ העברים" נקבר בארצו- מנין ? שנאמר (יהושע כד): "ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם." את [משה רבנו] שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך. כיצד בנות יתרו אומרות? [שמות ב] "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", והוא שומע ושותק [משה]. לפיכך לא נקבר בארצו (דברים רבה ב, ח).

בחידושי הרד"ל להרב הגאון, רבי דוד לוריא מביחאו, מבואר: הרי כל השבטים זכו להיקבר בארץ ישראל. למה משה בחר דווקא את יוסף הצדיק? כי משה טיפל בעצמותיו של יוסף. גם ערב הגאולה הראה הקב"ה למשה דרך של נס איך להעלות את ארונו של יוסף ממעמקי הנילוס, וגם בביזת הים, בזמן שהעם היה עסוק בביזה, משה טיפל בארונו של יוסף. לכן נאמר עליו: "חכם לב ייקח מצוות".

אם נתבונן, נראה, שיש קשר מיוחד בין יוסף למשה. שניהם חיו במצרים צמוד לארמון המלוכה, חיים של מלכות. יוסף כמשנה למלך, ומשה כילד מאומץ של בתיה בת פרעה.  מתפלל משה ומבקש לזכות לפחות להיקבר בארץ ישראל, כמו יוסף הצדיק. לכאורה יש הבדל בין יוסף למשה בטענה למה את יוסף כינו איש עברי לעומת משה, שכינו אותו איש מצרי.

יוסף חי כעשר שנים בארץ כנען. הוא נמכר לעבדות בארץ כנען. לכן ידעו, שהוא איש עברי. לעומתו, משה- מעולם לא היה בארץ כנען. הוא גדל כל חייו במצרים, הוא ברח ממצרים. לכן בנות יתרו כינו אותו איש מצרי. יותר מכך, יוסף לא מכנה את עצמו איש עברי ביוזמתו. הוא עונה לדברי גברתו, כי הוא אינו בעמדה להתווכח איתה על מציאות ידועה.

אם כך צריך להבין למה משה רבנו לא זכה להיקבר לפחות בארץ ישראל.

אולי אפשר לומר, שאין טענה חלילה על משה רבנו למה אינו  מתווכח באותו מעמד עם בנות יתרו. יותר מכך, הן אומרות ליתרו, שהוא איש מצרי, לא ביוזמתו של משה הן מכנות אותו כך. אבל בשביל לזכות להיכנס לארץ הקודש, אפילו רק לקבורה, צריך זכות מיוחדת. מי שגם בגולה רואים עליו שהוא מארץ ישראל, גם אם הוא במצב פחות- עבד או גולה, אם מזהים אותו כאיש עברי, מגיע לו לפחות להיקבר בארץ ישראל.

את משה רבנו לא זיהו כאיש עברי. גם כשאמרו עליו, שהוא איש מצרי, הוא לא תיקן ואמר: אני איש עברי. מצד אחד, משה צדק. הוא אכן לא נולד ולא חי בארץ ישראל! לכן אין לו חובה. אבל יהודי, בן של אברהם, יצחק ויעקב, צריך לדאוג, שגם במצב כזה יגידו ויזהו אותו כאיש עברי. אם יזהו יהודי כאיש עברי, יש לו זכות להיקבר באדמת ארץ הקודש.

היסוד הנלמד מהסברו של רבי לוי הוא, שכל יהודי בעולם, בכל מצב, צריך לדאוג, שיכירו בו כאיש עברי. גם מי שלא זכה לדרוך בארץ ישראל. מי שלא מזהים אותו כאיש עברי, אין לו זכות אפילו להיקבר בארץ ישראל.