"תוך הנחל" לפרשת דברים ● כוחם של הצדיקים

בליל שבת קודש פרשת דברים ה'תשס"ח, מסר הצדיק מוהרא"ש שליט"א שיחה נפלאה, ע"פ דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' נ"ח המדבר מאמירת תורה של הצדיקים ● על מה צריך להקפיד האומר תורה ברבים? ● מה החילוק בין משה ליהושע? ● זאת ועוד, בשיחה שלפניכם ● תוך הנחל - פרשת דברים

פתח ואמר מוהרא"ש שליט"א, רביז"ל אומר (מוהרא"ש חזר על נקודה אחת שבתורה זו של רביז"ל), זהו בחינת החילוק שבין נבואת משה רבנו לשאר נביאים, כי משה ראה באספקלריא המאירה, והם ראו באספקלריא שאינה מאירה (יבמות מט:), שזהו בחינת החילוק שבין השגת דרי מעלה להשגת דרי מטה, שהם בחינת בן ותלמיד, כי משה השיג בחינת (שמות ל"ג): "כי לא יראני האדם וחי", זה בחינת ההשגה של מה, בחינת: מה חמית וכו', שזהו ההשגה של דרי מעלה, בחינת בן, וישעיה, שהיה במדרגה קטנה ממשה, אמר (ישעיה ו): "ואראה את ה'", זה בחינת השגה של דרי מטה, בחינת תלמיד, בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', כי אף על פי שידע ישעיה שיש השגה של בחינת מה, אף על פי כן אמר לפי מדריגתו, שהוא היה בבחינת ההשגה של 'מלא כל הארץ כבודו', בחינת:"ואראה את ה'", נמצא שבן ותלמיד הם בחינות דרי מעלה ודרי מטה, היינו ההשגה של מה, בחינת: מה חמית מה פשפשת, בחינת: 'איה מקום כבודו', בחינת: "כי לא יראני האדם", זה בחינת השגת הבן, השגת דרי מעלה, והשגה של מלא כל הארץ כבודו, בחינת: ואראה את ה', זה בחינת השגת התלמיד, השגת דרי מטה, כי הבן שהוא נמשך כולו ממח האב, על כן זוכה להשגת אביו ממש שהוא בחינת מה, שהוא ההשגה של הרבי והחכם שבדור, אבל התלמיד אין מקבל רק בחינת ההשגה של דרי מטה, שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו וכו', עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.
 
והסביר מוהרא"ש שליט"א, כי הנה רביז"ל מגלה לנו בתורה זו, את עוצם כח הצדיקים לקשר כל נשמות ישראל אל השם יתברך, ולגלות להם אלקותו יתברך מכל מקום שהם, בין במדריגה גדולה בין במדריגה קטנה, כי לדרי מעלה, שהם אנשים שעומדים במדריגה גדולה, והולכים תמיד בדביקות השם יתברך, להם מגלה הצדיק שעדיין לא השיגו כלום, כי לגדולתו יתברך אין חקר (תהלים קמ"ה), וכל מה שעולים בהשגות אלקותו יתברך, צריכין לדעת שעדיין לא השיגו כלום, שזהו ענין "איה מקום כבודו", שצריכין לשאול תמיד מחדש "איה מקום כבודו" יתברך, ואיך זוכין להשיג השגה חדשה באור אלקותו יתברך, כי אסור לחשוב שכבר השיג הכל, שהרי כתיב (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי. נמצא שאי אפשר לראות ולהשיג הכל כל זמן שהוא חי.

ולהיפך, לדרי מטה, שהם אנשים העומדים במדריגה קטנה, ונדמה שהם בתוך הארץ ממש, להם מגלה הצדיק, שהשם יתברך עמם אתם ואצלם, כי "מלא כל הארץ כבודו", וגם בתוך הארציות יכולים להיות סמוכים וקרובים אליו יתברך, לראות אלקות מכל דבר ממש, וכמו שכתוב (ישעיה ו') ואראה את ה', וזהו עוצם הכח של הצדיק האמת, שיש לו לימודים נפלאים לכל נשמות ישראל, הן לגדולים והן לקטנים, לגדולים מלמד לימוד של "איה מקום כבודו", שישתדלו בכל פעם לעלות יותר ויותר בדביקות אלקותו יתברך, וידעו שעדיין לא השיגו כלום, וכמו שכתוב "כי לא יראני האדם וחי", ולקטנים הוא מלמד לימוד של "מלא כל הארץ כבודו", שהקדוש ברוך הוא סמוך וקרוב אצלם, ויכולים לראות אלקותו יתברך מכל דבר, וכמו שכתוב "ואראה את ה'".

והנה זה החילוק בין נבואת משה רבינו לנבואת ישעיה הנביא, כי משה רבינו התנבא באספלקריא המאירה, שהיא נבואה ברורה ומזוככת, והשיג (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי, ולכן היה מלמד את דרי מעלה "איה מקום כבודו", שצריכין לעלות יותר ויותר, ולא יחשבו אף פעם שהשיגו את הכל, אבל ישעיה הנביא התנבא באספקלריא שאינה מאירה, ולכן היה מלמד את הדרי מטה "מלא כל הארץ כבודו", שהשם יתברך קרוב וסמוך להם מאד, וכמו שאמר (ישעיה ו') "ואראה את ה'", כי דיבר לפי מדריגתו, שהיא השגת "מלא כל הארץ כבודו", ולכן היה מחזק אפילו את הנשמות הכי ירודות והכי נפולות, שידעו, שהשם יתברך אתם עמם ואצלם, ולא יתייאשו מפני שום דבר שבעולם להתקרב אליו יתברך, כי אין שום מציאות בלעדיו יתברך כלל, ואפילו בשאול תחתית יכולים להיות סמוכים וקרובים אליו יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו.
 
וזהו מה שמצינו אצל משה רבינו, שבשירת האזינו פתח (דברים ל"ב) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, שכלפי השמים אמר "האזינו", כמו מי שמדבר מקרוב לתוך האוזן, וכלפי הארץ אמר "ותשמע" שהיא שמיעה מרחוק, מה שאין כן אצל ישעיה הנביא מצינו שאמר ההיפך, וכמו שכתוב (ישעיה א') שמעו שמים והאזיני ארץ, שכלפי שמים אמר "שמעו" מרחוק, וכלפי הארץ אמר "והאזיני" מקרוב, כי משה רבינו היה סמוך אל השמים, ודיבר עם דרי מעלה, ולכן אמר "האזינו השמים", שהיא לשון האזנה מקרוב, מה שאין כן כלפי הארץ שהיה רחוק ממנה, אמר "ותשמע הארץ". אבל ישעיה הנביא שהיה יותר סמוך אל הארץ, ודיבר עם דרי מטה, לכן אמר "שמעו שמים", שהיא לשון שמיעה מרחוק, וכלפי הארץ אמר "האזיני ארץ" שהיא לשון האזנה מקרוב, כי היה מחזק את כל דרי מטה הנמצאים בתוך הארץ ממש, שלא יתייאשו בשום פנים ואופן, וימצאו אלקותו יתברך השורה עמם במקומם, וכן אמרו חכמינו הקדושים (תנחומא האזינו), כיון שאמר משה את התורה בשמים היה, והיה מדבר עם השמים כאדם שמדבר עם חבירו, שאמר האזינו השמים, וראה את הארץ רחוקה ממנו, ואמר ותשמע הארץ, אבל ישעיה שהיה בארץ וראה שמים רחוקים ממנו, התחיל לומר שמעו שמים ואחר כך והאזיני ארץ שהיתה קרובה אליו, עיין שם, נמצא שהצדיקים מלמדים את כל נשמות ישראל איך להתקרב אל השם יתברך מכל מקום שהם, הן ממדריגה גדולה והן ממדריגה קטנה, וכל אחד צריך לעלות ולהתקרב אליו יתברך תמיד מכל מקום שהוא, כי מלא כל הארץ כבודו.
 
והנה מבואר בדברי רביז"ל, שעל כן משה רבינו היה לו בן בשם "אליעזר" ותלמיד בשם "יהושע", כי אליעזר הוא ענין השגות דרי מעלה, שעולים בכל פעם מדרגא לדרגא, ויודעים שעדיין לא השיגו וראו כלום, וכמו שכתוב (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי, ועל כן  אליעזר ראשי תיבות (ישעיה ס"ד) ע'ין ל'א ר'אתה א'לקים ז'ולתיך, כי יודע שאי אפשר לראות את הכל, ואפילו אחר כל מה שהשיג - עדיין לא השיג כלום, אבל יהושע הוא ענין השגות דרי מטה, שמקימים את כל אלו שבתוך העפר ממש, ומקיצים ומעוררים אותם לחזור אל השם יתברך ולרנן לשמו, כי יכולים לראות אלקותו יתברך, וכמו שכתוב (ישעיה ו') ואראה את ה', ועל כן יהושע ראשי תיבות (ישעיה כ"ו) י'קומון ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר, כי בכל מקום שהוא, יכול להתקרב אליו יתברך, ואין שום יאוש בעולם כלל, ועל כן אשרי מי שזוכה להיות מקורב אל צדיקים אמיתיים, ולקבל מהם את לימודם הנפלא, כי אז יזכה להתקרב אליו יתברך בכל עת ובכל מקום, ויתענג על נועם זיוו השכינה בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו.
 
וקישר מוהרא"ש שליט"א את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב בסוף הפרשה (דברים ג'): ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה, ויש להבין, למה הקדים משה לומר ליהושע תיבות "עיניך הרואות", ולא אמר סתם, כמו שעשה ה' לשני המלכים האלה כן יעשה לכל הממלכות וגו', שהרי בוודאי ראה יהושע את הכל, וכן מהו בעת ההיא "לאמר" עיניך הרואות וגו', לאמר הוא תמיד לאמר לאחרים, ולמי יאמר יהושע זאת? אבל לפי דברי רביז"ל מובן הענין מאד, כי משה רבינו דיבר לפי השגת יהושע שהוא ענין השגת דרי מטה, וידע משה שיש ליהושע כח זה לעורר ולהקיץ את כל דרי מטה לראות אלוקותו יתברך, שזוהי השגת יהושע ראשי תיבות (ישעיה כ"ו) י'קומון ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר, ולכן את יהושע צויתי בעת ההיא לאמר "עיניך הרואות" דייקא, שזוהי השגת הדרי מטה, וכמו שכתוב אצל ישעיה "ואראה את ה'", והשגה זאת יאמר וימסור לנשמות ישראל שלא ייראו ולא יפחדו משום דבר שבעולם, כי את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה, ואין לחשוב אולי אנחנו רחוקים מאד ממנו יתברך, ולא נזכה עוד לעזרתו יתברך חס ושלום, לכן כתיב, לא תיראום כי ה' אלקים הוא הנלחם לכם, שהוא יתברך סמוך וקרוב אלינו, והוא ילחם את כל מלחמתינו, ואין לנו לירא ולפחד כלל.
 
ועל כן תיכף ומיד מפטירים בספר ישעיה הנביא (פרק א'), חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה וגו', "חזון" דייקא שהוא לשון חזיון וראיה, כי גם ישעיה הנביא דיבר כפי השגת הדרי מטה, ואמר (שם ו') "ואראה את ה'", כדי לחזק נשמות ישראל, שידעו, שאפילו בזמן החורבן, שמגורשים מבית המקדש ומארץ ישראל, אף על פי כן, השם יתברך סמוך וקרוב אלינו, ויכולים לראות אלקותו יתברך אם רק נכוון עינינו לראות, ולכן פתח נבואתו ואמר, "שמעו שמים והאזיני ארץ", להודיע לנו שהוא יתברך סמוך וקרוב אלינו גם בארץ, ולכן יאזינו נשמות ישראל מקרוב, כי ה' דיבר וגו'.
 
ועל כן קוראים שבת זו "שבת חזון", ואמרו צדיקים, שהיא השבת המרוממת ביותר מכל שבתות השנה, כי בה מראים לנשמות ישראל חזון ומראה בית השלישי שיבנה במהרה בימינו, כי הנביא ישעיה חיזק את כל דרי מטה עם חזיון עליון, שיוכלו לראות אלקותו יתברך גם בתוך גלותם, ועל ידי זה סוף כל סוף יחזרו לקדושתם. וכן מובא מצדיקים, ששלוש השבתות של בין המצרים הן כנגד השלש רגלים, ושבת חזון כנגד חג הסוכות, וסוכה נקראת על שם "שסוכה" ברוח הקודש (סנהדרין סט:), שהוא ענין חזיון ונבואה המתגלה ביותר בשבת זו, והשם יתברך יזכינו לראות במהרה בהתגלות אלקותו יתברך, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים במהרה בימינו אמן ואמן.