רעיון לפרשת השבוע "דברים"

האם אפשר לעבור את החיים האלה בלי קשיים? ● למה כדאי להכיר טוב לקב"ה? ● מהי מעלת הכרת הטוב? ● כיצד היא נותנת לאדם תחושת בטחון בקב"ה? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת השבוע "דברים"

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב". בספר דברים חוזר משה באזני ישראל על כל התורה כולה, ועל כן נקרא ספר זה גם "משנה תורה".

כבר בתחילת הספר מזכיר משה ברמיזה לעם ישראל את כל הקלקולים הגדולים שעשו במהלך המסע במדבר. מסביר רש"י שמוכיח אותם רק ברמיזה "מפני כבודן של ישראל":
- במדבר - הכעיסוהו במדבר, שאמרו "מי יתן מותנו..." (שמות ט ג)
- בערבה - שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב (עבודה זרה וזנות)
- מול סוף - ... בבואם לים סוף שאמרו "המבלי אין קברים במצרים..."
- בין פארן - על מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים.
- ובין תפל ולבן - ... שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" (במדבר כא ה)
- וחצרות - במחלוקתו של קרח. ... ומה שעשה ה' למרים בחצרות בשביל לשון הרע...
- ודי זהב - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם...

בעוד שאת החטאים הקשים הללו הזכיר להם משה ברמיזה, על חטא אחד הרחיב מאוד את הדיבור – חטא של "אי הכרת הטוב".

"וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ, בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ." (דברים א', כז) כאשר חוזרים המרגלים בערב תשעה באב ומספרים לבני ישראל על ארץ ישראל, ועל העמים החזקים היושבים בה, בוכה העם כל אותו הלילה, וטוען כי הקב"ה שונא אותם, ועל כן הביא אותם אל ארץ ישראל – רק כדי שיוכלו עמי הארץ להרוג אותם.

כדי להבין את חומרת "אי הכרת הטוב" בדברי העם, יש להבין את מהות המסע במדבר, שהחל ביציאת מצרים ומטרתו להגיע אל ארץ ישראל.

לשם ההבנה פשוטה נביט תחילה על תינוק בבטן אימו – התינוק שרוי במציאות שהיא כולה חסד ללא גבול, ומקבל את כל צרכיו מאימו מבלי שיטרח כלל:
- אוכל ומים הוא מקבל בכל יום מחבל הטבור.
- הוא אינו נזקק לנקביו.
- בגדיו הם מי השפיר המעניקים לו הגנה.
- הטמפרטורה בבטן האם היא בדיוק לנוחיותו.
- לכל מקום שאימו הולכת היא נושאת אותו בקרבה, והוא מוגן ע"י דפנות הבטן.
- מערכת החיסון של אימו משמידה גם עבורו חיידקים ומזיקים פנימיים.
- וכן נר דלוק לו על ראשו ומלאך מלמדו תורה.

מציאות מושלמת של חסד, שפע והגנה, בה יכול התינוק להתפתח בבטחה, מבלי לטרוח למחייתו כלל, וכל צרכיו מתקיימים במלואם מעצמם. "...וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי ... ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר .... ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים ..." (תלמוד בבלי - נדה-דף ל – ב)

"וּבַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם, עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה." (דברים א, לא) - כך בדיוק הייתה המציאות חייהם של בני ישראל במדבר במהלך המסע אל עבר ארץ ישראל - מציאות ניסית של חסד ללא גבול:
- אוכל קיבלו את המן הלבן, שירד בכל יום מן השמים.
- מים קיבלו בשפע מבארה של מרים.
- המן היה נספג באברים ולא היו צריכים להתפנות כלל. "ולא היה בו שום פסולת וע"כ היה נבלע באברים" (כלי יקר- שמות טז)
- הם לא נזקקו כלל לבגדים חדשים - "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ" (דברים ח, ד). אומרים חז"ל: "ענני כבוד היו מגהצים אותם, בגדיהם גדלו איתם כמו שריון של צב..."
- היו מוקפים ענני כבוד שעשו להם צל ומזגו את האוויר סביבם.
- לפניהם נסע ענן שהראה להם את הדרך, ויישר עבורם את השטח - "שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים" (רש''י במדבר כ).
- עמוד הענן השמיד גם את המזיקים בדרך שלא ירעו להם "נחשים כקורות, ועקרבים כקשתות" (רשי, דברים א, יט)
- וכן בכל יום למדו את התורה מפיו של הרב הגדול בכל הזמנים - משה רבנו.

ואחרי כל אלו אמרו "בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ..."

האם יעלה על הדעת שהרך הנולד, יביט על המציאות החדשה סביבו, ויקבע כי בשל שאימו שונאת אותו, ילדה אותו לעולם, הוציאה אותו מבטנה, וניתקה אותו מחבל הטבור. האם מטרתה של האם בלידת בנה, הייתה להשמיד את תינוקה, להשליך אותו אל צרות העולם, להרע לו ולגרום לו סבל תחת מלחמת הקיום היום יומית?

" פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן" (תהילים קמה) אדם נולד לעולם, ובחסדיו של הקב"ה, הוא מקבל שפע וחיות כדי להתקיים. אך "עוֹלָם" הוּא מִלְּשׁוֹן הֶעְלֵם. סוֹד הַבְּרִיאָה הוּא הַהִשְׁתּוֹקְקוּת "לְבָרְאוֹ" כְּלוֹמַר "לְגַלּוֹתוֹ", ובכדי לגלות את ההשגחה ומקור ההשפעה של הקב"ה בעולם, יש צורך להתבונן במציאות לעומקה.

העולם מתוכנן כך שקל יהיה לאדם לא להכיר בחסדיו של הקב"ה, מקור ההשפעה, ולחשוב בטעות כי החיים מתנהלים מעצמם, וכי האדם עצמו, כוחו וכישרונותיו, הם מקור ההשפעה והסיבה להצלחותיו בעולם.

עם ישראל בתקופת המסע במדבר הוא בדיוק כמו אותו התינוק בבטן אימו. כשם שנדרש התינוק בסוף ההיריון להיוולד לעולם, ו"לוותר" על חיי הנוחות בבטן האם, ולהתחיל את מסע התיקון (התמודדות אל מול יצריו הבהמיים והעלתם לקדושה), כך גם עם ישראל נדרשו בסוף המסע במדבר, "לוותר" על מציאות החסד של המדבר, להיכנס לארץ ישראל, ולהתחיל את מסע התיקון.

להתמודד אל מול קשיי הפרנסה, קידוש הארץ, בניית בית המקדש, וקיום כל המצוות הכרוכות בישיבה בה.

זהו המעבר מהרצון התלותי לקבל בלבד (התינוק בבטן אמו, ועם ישראל במדבר), אל הרצון המתוקן של השפעת חסד לאחרים. מעבר זה דורש התגברות מרצון על כוח ההתנגדות של הנפש הבהמית שבאדם, אך ההצלחה בתהליך מבטיחה לאדם, כי יהפוך מעבד ליצריו, לאדם מאושר המלא תחושת שפע וסיפוק בחייו (קבלת שפע בזכות ולא בביזיון של צדקה – מתנת חינם).

הקב"ה הוריד את הנשמה לעולם והכניסה בגוף חומרי, לא בכדי להרע לה, אלא בכדי שתתגבר ותתעלה מעל קשיי העולם, תעמוד בניסיונות ותעלה לדרגות רוחניות גבוהת יותר. אולם אדם ללא אמונה, וללא מידת הביטחון בקב"ה עשוי לטעות, כמו בני ישראל בפתח הארץ, ולחשוב כי הקשיים בחייו מעידים, חלילה, כי הקב"ה שונא אותו.

מחשבה שכזו היא "אי הכרת הטוב" לקב"ה - אדם אשר אינו מעריך את הטוב וההשפעה בחייו, אינו מודה לקב"ה על מה שתקין ובסדר, ובוחר להתלונן על כל קושי וחסר, הפוקדים אותו בחייו. אי הכרת הטוב מחלישה את האדם, וגורמת לו כי בשעה של קושי - ירפו ידיו, הוא יחוש סבל רב, והייאוש ימלא את ליבו.

החיים הם אינם מה שקורה לאדם, אלה מה שהוא חושב בזמן שהם קורים - לכל אדם באשר הוא יש קשיים וצרות, שלא יוכל להימנע מהם, והבחירה שניתנה לאדם בחייו אינה לקבוע איך לבסוף תהיה המציאות, אלה לקבוע איך יקבל את המציאות לכשתקרה, ומה יחשוב בזמן ההתרחשויות.

רק בדרך התורה והמצוות מקבל האדם את הכוח לקבל את הקשיים באהבה, להמשיך בחייו בביטחון ובשמחה, לזרוק את "שכלו הישר", המתעתע בו, ולשים את כל מבטחו בקב"ה לבדו. "ישועת ה' כהרף עין" - מי שחי כך יודע, ויכול להעיד, כי בכוח האמונה בבורא עולם, גם בעת הצרות והקשיים הגדולים ביותר, ממש מעבר לפינה הישועה בו תבוא, והכול יסתדר לטובתו.

"הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ- וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהילים נה) "... וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' - חֶסֶד, יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהילים לב).