מבט לפרשת השבוע "פנחס"

חכמת בנות צלפחד ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר מדוע בנות צלפחד טענו לפני משה: 'תתייבם אמנו', הרי לאביהם היה דין של מומר, ולפי שיטת ה"מרדכי", יהודי מומר שמת - אין מייבמים את אשתו. מה אם כן המקום לטענתן "תתייבם אמנו"? ● פרשת פנחס

"למה ייגרע שם אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן? תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו" (כז, ד).

מבאר רש"י: "אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע, תתייבם אמנו ליבם". רש"י מסביר את טענת בנות צלפחד לפי דברי הגמרא במסכת בבא בתרא (קיט, ב). שם מובאת טענת הבנות, שחז"ל אומרים, שהן היו "חכמניות": אם אין לאדם בן, הבנות חשובות כמו בן. לכן מגיעה לנו נחלה כמו בן. אם בנות אינן נחשבות כזרע, למה אמנו לא מתייבמת כמו אשה, שבעלה נפטר והיא ללא זרע.

בספר "מרפסין איגרי" מועלית הקושייה- הרי מובא בחז"ל: צלפחד חילל שבת בפרהסיא. "המקושש הוא צלפחד". ידוע, שכל יהודי, שמחלל שבת בפרהסיא, נחשב ליהודי מומר. לא רק מומר לדבר אחר, אלא מומר לכל התורה כולה.

ה"מרדכי" מחדש להלכה: "מומר שמת ללא בנים- אין אשתו מתייבמת". מדוע? כי הוא מומר לתורה הקדושה, ואין דין להקים לו שם בישראל. לפי דברי ה"מרדכי", אשת צלפחד אינה ראויה לייבום, מפני שבעלה חילל שבת בפרהסיא, והוא נחשב כיהודי מומר, שאין דין להקים לו בית בישראל. בנות צלפחד שהיו חכמניות, לכאורה, לא צדקו בטענתם, שאמר : "אם אין הנקבות חשובות זרע – תתייבם אמנו" אולי באמת אמא שלהם נחשבת כאשה שאין לה זרע, כי יש לה רק בנות. ומדוע היא לא מתייבמת לאחי בעלה? כי בעלה היה מומר.

אולי אפשר ליישב בדרך זו: גם לפי הפסק של ה"מרדכי", שכל יהודי מומר- אין אשתו מתייבמת. לכן אשת צלפחד אינה ראויה לייבום. עדיין יש מקום לטענת בנות צלפחד.

ודאי, שבנות צלפחד לא טענו, שאמא שלהן צריכה לקיים מצוות ייבום. לא זאת הייתה מטרתן. הן רצו לזכות בנחלת אבות בארץ ישראל.

הטענה שלהן הייתה על העיקרון- איך ההלכה מסתכלת על יהודי, שיש לו רק בנות, אם הבנות נחשבות כזרע. אם כך, מגיע לבנות לקבל את נחלת אביהם במקום שאין בנים. ואם בנות אינן נחשבות כזרע, מדוע אישה שיש לה רק בנות ובעלה נפטר, אינה חייבת להתייבם לאחי בעלה?

בטענתן הן באו להוכיח, שנקבות חשובות כזרע. האמירה שלהן למשה רבנו: "תתייבם אמנו" אינה מכוונת למקרה הנוכחי שלהן, אלא לכל הנשים היהודיות, שמת בעליהן והשאירן עם בנות בלבד. אם ההלכה, שאדם שמת בלא בנים והשאיר בנות – אין אשתו מתייבמת, סימן שבנות חשובות כזרע. לכן מגיע לבנות לרשת את נחלת אביהן.
לפי הדברים מובנת ההבחנה של חז"ל, שבנות צלפחד היו חכמניות, שכן הן טענו טענה חכמה במובן העקרוני ולא התייחסו רק למצב הפרטי של משפחתן.

בסיכום הדברים אכן בנות צלפחד צדקו. "ויאמר ה' אל משה לאמור: כן בנות צלפחד דוברות- נתון תיתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם". מבאר רש"י: "מגיד, שראתה עינן, מה שלא ראתה עינו של משה".

החכמה שלהן צדקה, והן זכו לנחלת אבות. אולי לכן בתשובת ה' אינו מוזכר העניין של הייבום, שכן כל נושא הייבום לא היה לגופו של מקרה, כי הם ידעו, שאמא שלהן בכל מקרה לא תתייבם. כמו שמבואר ב"מרדכי": הייבום רק שימש חיזוק לטענה שלהן, שבנות יורשות באין בנים.