סיפורו של מרדכי היהודי ● מרגש

הוא נולד למשפחה מוסלמית בכוויית, גדל בירדן, והיה צריך לנסוע עד הקצה השני של העולם כדי לגלות, ממש במקרה, שהוא בכלל יהודי ● היום מרדכי חלאווה לומד בישיבה בירושלים, קופץ לנסיעות עסקים באבו-דאבי ומעלה לפייסבוק תמונות שלו עם ציצית וכיפה באתרים הערביים הכי מפורסמים ● האתר 'מאקו' מביא את סיפורו המדהים של מרדכי היהודי

הוא זכר רגעים מילדותו שבהם סבתו הייתה נכנסת לחדר אחורי עם ספר עתיק ועליו אותיות גדולות ובלתי מזוהות – קוראת ובוכה, קוראת ובוכה.

מרדכי חלאווה, יהודי כשר לכל הדעות, היה צריך טלפון אחד מקולקל ונסיעה אחת לא מוצלחת על רולר בליידס כדי לבקר בפעם הראשונה בחייו בבית כנסת. זה קרה לפני שמונה שנים, כשהיה סטודנט באוניברסיטת אונטריו בקנדה – והרגע ההוא, מקרי לחלוטין, שינה את כל מסלול חייו.

"נפצעתי במהלך אחד הסיבובים שלי על הרולר בליידס בעיר, ולא יכולתי להמשיך לתפקד כרגיל. היה לי קצת זמן אז החלטתי שזו הזדמנות טובה לבקר בבית הכנסת", הוא מספר היום. "קיבלו אותי בצורה מקסימה. יהודי אחד נתן לי כיפה, אחר נתן לי סידור תפילה והראה לי איפה מתפללים. זה היה נפלא. לא יכולתי שלא לחשוב ביני ובין עצמי האם אלה היהודים האכזריים שסיפרו לי עליהם כל הזמן בבית הספר בכווית? האם אליהם התכוונו כל הזמן?".

עצרו רגע והריצו לאחור. חלאווה –  יהודי כשר שחי היום בארץ מסתובב עם כיפה נולד וחונך בכלל בכווית, מדינה מוסלמית, כמוסלמי לכל דבר. את כל חייו העביר תחת הידיעה הברורה שיהודים הם עם אכזר ורשע, ומעולם לא חשב בכלל ליצור עם מי מהם קשר. אלא שבאחד הימים באוניברסיטה, כשהוא רחוק אלפי קילומטרים מהבית, שבק הפלאפון שלו. מתוסכל ועצבני ירד חלאווה לטלפון הציבורי שליד ספריית האוניברסיטה, ושם  פגש איש לבוש שחורים עם זקן וכובע שחור כבד – ופשוט לא יכול היה להתעלם מהמראה המוזר של יהודי אורתודוקסי. זה היה ד"ר יצחק בלוק, פרופסור-חבר לפילוסופיה באוניברסיטת הווארד שהגיע לקנדה על מנת לבקר את בתו ומשפחתה, שלוחי חב"ד בקנדה, ובין השניים התפתחה שיחה אגבית שמהר מאוד הפכה לגורלית.

"קשה לי להאמין שכל מה שאומרים אצלנו על היהודים באמת נכון", סיפר חלאווה לד"ר בלוק. "גם סבתא שלי הייתה יהודייה, והתאסלמה כדי להתחתן עם סבא שלי". "סבתך מאיזו צד – אבא או אמא?", מיהר בלוק לברר.

"מצד אמא", השיב חלאווה, "היא הגיעה מירושלים".

כאן היה ברור לבלוק שהבחור מולו, המדבר בשצף קצף, הוא למעשה יהודי. "דע לך", אמר לצעיר באיטיות, "שיהודי שהמיר את דתו נשאר יהודי. ולמרות שסבתך המירה כביכול את דתה, היא נחשבת יהודיה, וכך גם אמך ואתה". חלאווה הסביר שעל פי חוקי האסלאם דווקא צד האבא קובע – אבל הבטיח לברר. זמן לא רב לאחר מכן, כשהוא עדיין מבולבל והלום, הגיע לבית הכנסת באונטריו, והתחיל בחיים חדשים.

"אני זוכר עד היום איך מרוב התרגשות זלגו דמעות מעיניי כשנכנסתי למקום", הוא אומר היום. "מאוחר יותר, כשסיפרתי לד"ר בלוק על החוויה, הוא הסביר שזה בכלל לא מוזר. הרי כל יהודי נולד עם נשמה יהודית, וכשמתחברים לזה בפועל, קשה שלא להרגיש משהו בפנים. אתה פשוט יודע שאתה נמצא במקום הנכון".

הוא נולד בשנת 1978 למשפחה כוויתית אמידה ומצליחנית תחת השם מומתאז חלאווה. אביו היה מהנדס, והמשפחה חיה את החיים הטובים: חמשת הילדים נשלחו לבתי ספר יוקרתיים, למדו נגינה, היו חברים במועדוני ספורט מפונפנים והרבו לטייל. הם אמנם היו מוסלמים, אבל חיו חיים חילונים לחלוטין.

בקיץ 90', עם פלישת עירק לכווית, לא היה למשפחה לאן לחזור, ותוך זמן קצר התקבלה ההחלטה להשתקע בירדן – ארץ המוצא של אב המשפחה. גם שם שגשגו עסקי המשפחה, והילדים למדו בבית הספר האמריקני בעמאן. כשמומתאז בגר הוא ביקש לצאת ללימודים אקדמיים. בתחילה הלך ללמוד בעירק, אך כעבור שנתיים רכש כרטיס טיסה בכיוון אחד לקנדה, והחל ללמוד באוניברסיטת אונטריו פסיכולוגיה ומחשבים. אביו, שלא היה מרוצה מהמהלך, ניתק איתו את הקשר – אך חלאווה המשיך לשמור על יחסים חמים עם אמו, שאף תמכה בו כלכלית.

המפגש המדובר עם ד"ר בלוק הגיע בתקופה בה חלאווה – ששינה את שמו הפרטי למארק – היה בעיקר עסוק בעתידו המקצועי. אלא שעד כמה שלא ניסה להדחיק את האמת המוזרה שהיהודי שפגש גילה לו, הוא היה חייב לברר על מה בדיוק מדובר. הרי מעולם לא נרמז בבית שייתכן והם למעשה יהודים, ואפילו כשהתקשר לאמו כדי לברר האם סבתו אכן יהודייה, הגיבה זו ב"תתרחק מהיהודי הזה, הוא בטח ציוני שרוצה לשטוף לך את המוח".

אלא שחלאווה לא ויתר. זמן קצר לאחר שנפגשו התקשר לבלוק, אשר קישר אותו לחתנו – הרב לייזר ברקו המתגורר באונטריו. בליוויו הצמוד החל לחקור אט אט את עולם היהדות, מברר על מסורות ומקורות. הוא לא היה בטוח שברצונו בכלל לבצע שינוי משמעותי בחייו, אבל הסכים לנסות לברר ישירות עם סבתו האם אכן גדלה וחונכה כיהודייה לכל דבר. חשדותיו היו מבוססי מציאות: הוא ידע ששם משפחתה המקורי היה "מזרחי", וגם שלף מהזיכרון רגעים מילדותו בהם הייתה נכנסת לחדר אחורי עם ספר עתיק ועליו אותיות גדולות ובלתי מזוהות – סידור בדיעבד – קוראת ובוכה, קוראת ובוכה.

אבל השיחה עם הסבתא, אישה לבבית בדרך כלל, לא הייתה פשוטה. כשחלאווה סיפר לה שהרב שלו מבקש לדעת בוודאות אם היא יהודייה, היא התרעמה והטיחה "תשאל אותו אם הוא בטוח שהוא יהודי". לאחר מכן התפרצה בצעקות, הזכירה את אחיה המת – והבהירה לנכדה חד משמעית שהמידע שבידיו נכון, אך שמדובר כאן בנושא רגיש שצריך להיזהר איתו.

עם הזמן הלך חלאווה והתחבר יותר ויותר אל בני הקהילה היהודית באונטריו שבקנדה. "זה לקח קצת זמן, בהתחלה זה היה ברקע", הוא נזכר. "אבל אחרי התאונה עם הרולר בליידס הייתי מושבת ונזכרתי בשיחה עם ד"ר בלוק. קמתי ביום שבת בבוקר והחלטתי ללכת לבית הכנסת. אפילו הזמנתי מונית כי לא ידעתי שאסור". חלאווה השתתף באירועים ועשה כמה חברים יהודים. באחת הפעמים הוא אף השתתף בהפגנה של סטודנטים כנגד חמאס, הציג את עצמו כערבי נוצרי מעזה, ונשא דברים בזכות ישראל. זמן קצר לאחר מכן הוא הכיר את מארק זלנקה, ראש ארגון "אש התורה" בקנדה, שהזמין אותו לסיור במחנות ההשמדה בפולין. לא הרבה אחרי, ובסך הכל לפני שנה וחצי, הוא גם הגיע איתו לסיור בן שלושה שבועות בישראל – סיור שממנו כבר לא רצה לשוב לקנדה.

עכשיו הוא כאן, בארץ שאותה למד שנים רבות כל כך לשנוא. עדיין לא תושב קבע, אבל בהחלט בדרך לשם. את הנופים ההרריים של ירדן מחליפים הרחובות הצרים של העיר העתיקה בירושלים – ואת החיים החילוניים כמוסלמי מחליף יומיום דתי למהדרין בישיבת "אש התורה" בעיר, בה הוא מעביר את מרבית ימיו בלימוד גמרא. שינוי קיצוני? לא אם תשאלו את חלאווה – מעכשיו מרדכי. מבחינתו מדובר במהלך טבעי שרק חיכה להתרחש.

לפני שנה ושמונה חודשים הגיע חלאווה לישראל, ובחר להתגורר בעיר העתיקה. כשהגיע לכאן לראשונה הוא התרשם קודם כל משדה התעופה, שלא כלל גמלים או חול. "כשבאתי לכאן אף איש צבא לא שם לי אקדח מול הפנים, והאמת היא שזה ממש הפתיע אותי. כשביקרתי בכותל המערבי בפעם הראשונה פשוט בכיתי. ראיתי שם חילונים, חסידים, יהודים מכל הסוגים. לא יכולתי להאמין".

חלאווה הסתגל לשגרת החיים הירושלמית והחל ללמוד תורה. "אני רוצה להתחתן בקרוב, ורוצה שהילדים שלי יהיו מחונכים", הוא מסביר, "לכן הייתי צריך למצוא בחורה יהודייה שלמדה. וכדי להכיר מישהי מתאימה, אני צריך ללמוד בעצמי". הוא לומד משנה ברורה, גמרא והלכה שש שעות מדי יום "לפעמים יותר, וזה אושר גדול".

● הגמרא כתובה בחלקה בארמית. איך הצלחת ללמוד את השפה?

"ארמית קרובה לערבית, וזה עזר לי לא מעט להבין את הכתוב. זה לא היה קשה עבורי, מה גם שאני מרגיש שהיהדות ממש מחכימה אותי. הגמרא מחדדת את השכל, ואני יודע בבירור שזה חידד אותי במו"מ, בשיחות, בחשיבה. נוצר מצב שבו אני יכול לשבת ולעשות עסקים במשך 4-5 שעות ללא הפסקה, בזמן שאחרים מרגישים איך המוח שלהם כבר התעייף".

כשהוא מדבר על "לעשות עסקים" מתכוון חלאווה למקצוע שהוא משלב בינו לבין הלימודים בישיבה: מתאם עסקי בין חברות מאירופה, ארה"ב וישראל לחברות מארצות ערב, לא פחות. "אני עושה עסקים כל הזמן", הוא מספר. "כבר לפני ארבע שנים חבר מניו יורק ביקש ממני לתווך בין שני אנשי עסקים מסעודיה לבין שתי חברות ישראליות שנסחרות בנאסד"ק. במשך חודש וחצי למדתי את פעילות החברות, ליוויתי אותם ותיווכתי ביניהם.  אחרי כמה ימים הם סגרו עסקה מוצלחת ואני הייתי מרוצה. יש הרבה אנשים שיודעים לדבר ערבית ורוצים לעשות עם מדינות ערב עסקים, אבל מעט יודעים את המנטליות הערבית וכיצד להתנהל מולם עם כל הניואנסים. אני גדלתי שם ולכן אני יודע איך צריך לעבוד מולם. הבנתי שיש לי ייחוד ונישה ספציפית, והתחלתי לאהוב את הרעיון".

הוא מסכים לגלות שהוא עושה עסקים עם נציגים בכווית, ירדן אבו-דאבי וקטאר, ומספר שאלה מתפרסים על מגוון תחומים והתמחויות: החל מאיתור מסגרות אשראי עבור חברות ישראליות בבנקים בחו"ל, ועד לקידום טכנולוגיות ירוקות שפותחו כאן והחדרתן לעולם הערבי. על עסקים עם איראן או סוריה, הוא קובע, אין על מה לדבר.

● איך משווקים להם מוצרים של חברות ישראליות?

"תראה, כשרציתי לשווק מודלים של בריכות דגים חסכוניות הסברתי לחברות הערביות שלישראל אין מספיק מים, ולכן דווקא כאן המציאו את הטכנולוגיה הירוקה שלמעשה מביאה לחיסכון גדול במים במסגרת חוות הדגים. זה בסוף מה שמשנה להם. ממשלה של אחת המדינות הערביות, שעדיף לא לציין את שמה, לקחה את זה כפרויקט ניסיוני. טסתי לשם ונפגשתי עם בכירי הממשל, וכך התקדמה העסקה".

● החותמות של ישראל על הדרכון לא מסבכת אותך בביקורת הגבולות?

"יש לי דרכון קנדי, וכל פעם מחדש אני מבקש מאנשי הביטחון בבן גוריון שלא יחתימו את הדרכון. לא מזמן הם חתמו בטעות, ועכשיו יש לי קצת בלגן ואני צריך לתאם כניסה לדובאי עם איש קשר מיוחד".

● במדינות ערב אתה מציג את עצמך כיהודי או כמוסלמי?

"כשאני מפתח קשרי חברות של ממש עם אנשים, אני אומר שאני יהודי. לפני כן אני לא אומר שום דבר, ובדרך כלל גם לא שואלים. חלאווה זה ערבי, מארק יכול להשתמע כנוצרי או כמוסלמי. לגבי הכיפה – אז יש פעמים שאני הולך איתה ופעמים שלא. לפעמים אני בכלל מסתובב עם כיפה מסורתית של ערבים דתיים וזה נראה להם קול ומודרני. בפעמים יותר נדירות אני מוציא את הציציות, מצטלם ליד מבנים ערביים מפורסמים ומעלה את זה לפייסבוק. בשביל הצחוק".

● איזה תגובות אתה מקבל כשהם מבינים מאיפה אתה בא?

"תראה, הפרופגנדה והתעמולה של הערבים נגד היהודים עדיין קיימת במדינות האלה, אבל כשאני מדבר עם ערבים בני גילי ומספר להם שאני יהודי  הם  בעיקר בשוק. הם מסתכלים עליי, מביטים על האף שלי, ולא מבינים איך הערבית שלי מצוינת. הרבה פעמים אנשים אומרים במבוכה 'תשמע, אני לא שונא יהודים'. במקרים מסוימים הם אפילו אומרים 'אני אוהב יהודים, הם מאוד חכמים, הייתי רוצה להגיע לישראל, והלוואי שיהיה שלום'. זה יפהפה בעיניי. אני חושב שאם נעשה יותר עסקים עם ערבים - זה יעזור לחמם את האווירה באופן חיובי".

כמעיין שילוב של גילוי מקורותיו היהודיים יחד עם הקשרים הענפים שלו בחו"ל, מתעסק חלאווה יותר ויותר גם בצד שרוב הישראלים כבר הספיקו להתעייף ממנו: הסברה בעולם. בשנה שעברה הוא טס ביחד עם משלחת צעירים ישראלית לאנגליה, שם ביקרו באוניברסיטאות, שוחחו עם הסטודנטים, חילקו פלאפל ושתייה וסיפרו על "ישראל האמיתית". עבורו, הייתה בכך סגירת מעגל של ממש.

"דיברתי עם הרבה סטודנטים ערבים, סיפרתי להם את הסיפור האישי שלי, כולל המוצא המוסלמי, ואמרתי שמעולם חייל או שוטר בישראל לא עשה לי בעיות או שאל מי אני", הוא אומר. "אמרתי שאני אולי נראה כמו ערבי, אבל חש ברחוב ביטחון מוחלט. הסברתי שהמדינה קטנה ושכולם באים במגע עם ערבים, אפילו בתחומי התרבות. בסופו של דבר, אי אפשר ללמוד על ישראל רק ממהדורות החדשות, ובאמת אנשים התעניינו מאוד במה שהיה לי להגיד".

אחרי שמצא את עצמו מבחינה אמונית ועסקית, הנקודה שעדיין חסרה כיום בחייו של מרדכי חלאווה היא זו המשפחתית. קרוביו מפוזרים ברחבי העולם: הוריו ואחותו גרים כרגע בדובאי, אח אחר מתגורר בירדן והשאר לומדים במקומות שונים על פני הגלובוס. הם שומרים על קשר דרך הטלפון וסקייפ, אך הוא פוגש אותם אחת לכמה חודשים במקרה הטוב, בדרך כלל במסגרת ביקורים עסקיים. "אבא שלי יודע הרבה על חיי, אבל לא יודע הרבה על חיי בישראל", אומר חלאווה. "אני מקווה שיום אחד אתחתן והם יגיעו לכאן לחתונה. אולי כאן הם גם יתחזקו. בסך הכל, לאבא שלי אין בעיה עם היהדות ספציפית, אלא עם דתות באופן כללי".

● מה לגבי שידוכים? אני מניח שזה טיפה יותר מורכב בגלל הסטטוס שלך.

"בקנדה הייתה לי חברה יהודייה, אבל כשנהייתי יותר דתי לא רציתי מערכת יחסית ללא משמעות מוגדרת, אלא רק כזאת שהולכת לקראת חתונה. באתי לירושלים כדי ללמוד בישיבה, להחכים קצת ולהכיר כאן בחורה דתייה עם כוונות רציניות להתחתן. אני מקבל די הרבה הצעות שידוכים ויוצא עם חלק מהבחורות, אבל שום דבר לא התקדם. בקרוב אתן דחיפה נוספת בנושא. כשאהיה נשוי אהיה יותר מאושר".

עד אז הוא כאן, מסתובב באוויר ההרים של ירושלים ומתכנן להקים כאן את ביתו. "אני רואה כאן בירושלים אנשים מכל העולם, וזה מקום נהדר להיות בו. הרבה יותר מקנדה. אני חושב שאלוהים בירך אותי לראות רק דברים טובים. אחרי סוכות אחליט סופית אם אני רוצה להישאר בישראל או לחזור לקנדה, אבל בגדול, הכיוון הוא להישאר. אני בהחלט מאושר כאן. אה, וגם מזג האוויר מתאים לי בול".