"תוך הנחל" לפרשת שלח ● האם ענווה ושמירת הברית תלויים זה בזה?

בליל שבת קודש, פרשת שלח ה'תשס"ז, מסר הצדיק מוהרא"ש שיחה נפלאה, ע"פ דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן המדבר מענווה ומשמירת הברית ● כאשר מתבטלת גאוותו של האדם - הוא מרגיש את קדושתו של הקב"ה, ואינו מתאווה למה שאינו שלו ● תוך הנחל - פרשת שלח

פתח ואמר מוהרא"ש זצ"ל, רבי נחמן מברסלב אומר (מוהרא"ש נ"י חזר בקיצור על נקודה אחת שבתורה זו של רביז"ל), כבוד בשלימות, אינו כי אם על ידי שמירת הברית, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדושה' (ויקרא רבה כ"ה, הובא ברש"י), כי זה תלוי בזה, גיאות וניאוף, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה ד:) על פסוק (משלי ו): "ואשת איש נפש יקרה תצוד", ועל כן ברית מכונה בשם שד"י, כמו שכתוב (בראשית ל"ה): "אני אל שדי פרה ורבה", כי שדי הוא בחינת 'שיש די באלקותי לכל בריה', וכשאינו שומר הברית, היינו על ידי גיאות, הוא עושה לעצמו עבודת אלילים, והוא מראה שאין די לו באלקותו, עד שצריך עבודת אלילים, ועל כן פוגם בשדי, שיש די באלקותו לכל בריה; וכששומר הברית, הוא זוכה לאור המאיר לו לתשובה וכו', עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש זצ"ל, כי הנה רביז"ל מגלה לנו כאן, למה ענוה ושמירת הברית, תלויים זה בזה, והוא מחמת שמיד שנתבטל ישותו וגיאותו של אדם, הוא מתחיל להרגיש קדושתו יתברך, החופף עליו תמיד, וכבר אינו מתאוה למה שאינו שלו, ואינו עושה מציאות וישות משום תאווה רעה, מה שאין כן מי שיש לו ישות וגאות, ועושה מציאות מאיזה דבר בלתי אמתת מציאותו יתברך, הוא עלול לבא לידי ניאוף ותאוות רעות רחמנא ליצלן, כי עושה ישות מן האשה, ומפריד אותה ממנו יתברך, ועל ידי זה בא למה שבא חס ושלום, ולכן שמירת הברית מכונה בשם שדי, כי פירושו של השם שדי הוא, שיש די באלקותי לכל בריה, היינו שאין צריכין לעשות ישות ומציאות משום דבר שבעולם, ומשום תאוה רעה חס ושלום, כי יש די באלקותו יתברך לכל בריה, ואין צריכין שום דבר אחר כלל, ולכן כל מה שמכניס בעצמו אמיתת מציאותו יתברך, הרי זוכה לענוה אמיתת, ואז מתבטל ממנו תאוות ניאוף לגמרי, נמצא שענוה ושמירת הברית תלויים זה בזה, וכל מה שזוכה לענוה יתירה, כן עולה ונתקדש בקדושה עליונה.

והנה גם במדת הענוה צריכין ליזהר מאד, שלא יכשל בענוה פסולה, כי הבעל דבר מטעה את האדם מאד, ומסית אותו להשתמש עם מדת הענוה, בשעה שצריך לעבוד את השם יתברך, ואומר לו, מי אתה לעסוק בעבודת השם יתברך, ומי אתה להתגבר על יצרך, הלא קטן אתה מאד, ואין לך כח לעבודות כאלו, ובזה לוכד אותו במצודתו, ומונע אותו מעבודת השם יתברך, כי בשעה שאדם בא לעבוד את השם יתברך, עליו להרים ולהגביה את לבו, וכמו שכתוב (דברי הימים ב' י"ז) ויגבה לבו בדרכי ה', ועליו לדעת, שיש לו כח להגיע אל המדריגות הכי רמות בעבודת השם יתברך, ולכן יש לו להשתמש עם מדת "עזות דקדושה", ולהתגבר בכח גדול לכבוש את יצרו, וללמוד תורה ולעסוק בתפילה בהתמדה רבה, ולא להסתכל על הענוה פסולה שהבעל דבר רוצה להכניס בו, ואז כשיהיה לו עזות דקדושה, ויכניס הרבה יגיעות ועבודות בעבודת השם יתברך, יזכה להבין את דרכי הענוה באמת, להיות בטל ומבוטל מלפני השם יתברך, ויזכה לשמירת הברית בתכלית השלימות, ולהתקדש בקדושה עליונה, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא"ש זצ"ל את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב אצל המרגלים (במדבר י"ג) ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, ופירש"י, הנפילים, ענקים, מבני שמחזאי ועזאל, שנפלו מן השמים בימי דור אנוש, עיין שם, והנה יש להבין למה הזכירו המרגלים בדבריהם את הייחוס של הענקים, שהיו "הנפילים – מן הנפילים", ולא הספיקו לומר סתם "בני ענק" שלכאורה זהו העיקר? אבל על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי הנה מובא בזוהר הקדוש (שלח קנ"ח.) שעיקר פגם המרגלים היה פגם הישות והגיאות, שראו שבהיכנסם לארץ ישראל לא יהיו ראשי בני ישראל, ומחמת זה מיאנו לצאת מן המדבר, עיין שם, והנה פגם הישות והניאוף תלויים זה בזה כדברי רביז"ל הנ"ל, ולכן הזכירו המרגלים ענין הנפילים, כי הנפילים היו המלאכי חבלה עוזא ועזאל שירדו מן השמים לארץ בימות נעמה, אחות תובל קין, ונכשלו בבנות הארץ, ועליהם נאמר (בראשית ו') ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו', היינו שנכשלו בניאוף, כי הם קיטרגו על בריאת האדם, ואמרו להקדוש ברוך הוא, למה לברוא את האדם שעתיד לחטוא לפניך, ואמר להם הקדוש ברוך הוא, וכי בחנם נקראתי רחום, וכי בחנם נקראתי חנון, הלא יכול לחזור בתשובה, ואני אקבל אותו, אבל אתם שמקטרגים על האדם, תרדו אל הארץ, ותראו אם תוכלו לעמוד בנסיון, והפילו אותם מן השמים, ונעשו בעלי עבירה, והם הם הנפילים שהיו בארץ, ו"עזאזל" הוא מקומם (עי' זוהר בלק דף ר"ח), וכן איתא בגמרא (יומא ס"ז:) שעל שם זה שולחים שעיר חטאת יום הכיפורים ל"עזאזל", לכפר על מעשה עוזא ועזאל, כי זהו מקומם, עיין שם, נמצא שהנפילים היו בעלי ניאוף ובעלי עבירה רחמנא ליצלן, ולכן המרגלים, שנכשלו אז בפגם הישות והגיאות, הזכירו בדבריהם "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים", כי על ידי פגם הישות עלולים לבא לידי ניאוף רחמנא ליצלן, ופיחדו שלא יכשלו בו, מה שאין כן אם היו זוכים לענוה אמיתית, לא היו מפחדים מן הנפילים כלל.

וזהו מה שאמרו מיד "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם", כי זהו פגם ענוה פסולה, שהוא תכלית הישות והגיאות, שנעשו בעיני עצמם קטנים כחגבים, וכאילו אין להם כח להתגבר על יצרם, ולעסוק בעבודת השם, והיו צריכין להתאזר בעזות דקדושה, ולבטל את העזות של המלאכי חבלה, עזא ועזאל, ולומר, אנחנו כן יכולים להתגבר על יצרינו, ואנחנו כן יכולים לעסוק בתורה ובתפילה בכח גדול, אבל מחמת שנכשלו בפגם הישות, לכן נכשלו בענוה פסולה, ונפלו בעיניהם מאד, עד שגם אמרו "וכן היינו בעיניהם", ופירש"י, שמענו אומרים זה לזה, נמלים יש בכרמים כאנשים, עיין שם, וזהו ההיפוך של עזות דקדושה, כי מי שיש לו עזות דקדושה לא איכפת לו מה שבני אדם אומרים עליו, וכמובא בטור (ריש אורח חיים) הוי עז כנמר, שלא יתבייש מפני המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך, עיין שם, ולכן כל הדברים האלו קשורים היטיב יחד, כי על ידי שנכשלו בפגם הישות, נתפס בהם פגם הניאוף, ואמרו, ושם ראינו את הנפילים וגו', ומזה באו לענוה פסולה ואמרו, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, כי הכל תלוי זה בזה, והבן היטיב.

וזהו מה שכתוב (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ופירש"י, נתפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים, ויש להבין, למה התפלל משה על יהושע דייקא עם השם י"ה, ולא עם שם אחר משמותיו יתברך? אבל על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי מובא בכתבי האריז"ל (שער רוח הקודש) שסגולה לבטל את הגאוה, לכוון השם י"ה, שהוא בגימטריא גאו"ה, עיין שם, ולכן כשראה משה רבינו שפגם הגאוה צומח בתוך לב המרגלים, התפלל על יהושע, שהשם י"ה דייקא, יושיעך מפגם המרגלים, שלא תבא לידי גיאות, וגם כיוון בתפילתו שלא יכשל בפגם ענוה פסולה חס ושלום, ושלא יחלש כוחו כנגד המרגלים, ויחשוב שאינו יכול להתגבר כנגדם, אלא אדרבה, יתגבר עם עזות דקדושה כנגדם, שזהו מה שכתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל (פסוק ט"ז), וכדי חמא משה ענוותנותיה, קרא משה להושע בר נון יהושע, היינו כשראה משה רבינו שיש ליהושע מדת הענוה, פיחד שלא יתגרה בו היצר הרע להכשיל אותו בענוה פסולה חס ושלום, ולכן התפלל עליו, י"ה יושעיך מעצת המרגלים, ותזכה למדת הענוה באמת, ולא תהיה לך ענוה פסולה, ואזי לא יהיה לך שייכות עם המרגלים כלל, והשם יתברך יזכינו לקנות בעצמינו מדת הענוה בשלימות, ונזכה להיות קדושים וטהורים בקדושת הברית, עדי נזכה לעלות ולהכלל בו יתברך לגמרי, מעתה ועד עולם אמן ואמן.