מבט לפרשת השבוע "קֹרַח"
יהודי בבית ובחוץ ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר, מפני מה טעה קרח בטענותיו למשה ● מדוע לפי ההלכה גם בית, שמלא בספרים, חייב במזוזה ● מדוע טלית, שכולה תכלת, חייבת בחוטי ציצית ● פרשת קֹרַח
"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" (טז, א).
מבאר המדרש: "קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת - מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו (משה): חייבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת -אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה".
שאלה שנייה שאל קרח את משה רבנו: "בית מלא ספרים - מהו שיהא פטור מן המזוזה? אמר לו (משה): חייב במזוזה. אמר לו (קרח): כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית. אמר לו (קרח ממשיך לומר למשה): דברים אלו לא נצטווים עליהן, ומלבך את בודאן." (מדרש רבה יח, ג).
פירוש מהרז"ו של הרב זאב וואלף איינהורן, שהדברים של קרח היו מכוונים לכיוון אחד. כמו שלהבנת קרח בית מלא ספרים- פטור ממזוזה, וכן טלית שכולה תכלת- פטורה מציצית, כך מפני "שכל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" אם כולם קדושים, לא מגיעה לכם הזכות להנהיג את העם. בטענה הזו בא קרח לחלוק על ההנהגה של משה ושל אהרן.
קרח היה פיקח. לכאורה, הוא טוען טענה טובה. למה בית מלא בספרים, בית מלא בקדושה, כל פרשיות התורה בבית, רע"ה פרשיות- אינם מספיקים? הכוח הגדול של קרח בתורה, שהוא ידע כבר את כל הפרשיות, גם כאלו שעדיין לא לימד משה רבנו, שכן רק ארבעים יום לפני מיתתו גמר משה רבנו ללמד לישראל את התורה כולה.
קרח כבר ידע את כל התורה. הוא היה פיקח ותלמיד חכם, והוא טוען טענות: למה בית מלא ספרים חייב במזוזה? ולמה טלית, שכולה תכלת, חייבת בציצית?
מבאר רבי משה פינשטיין זצ"ל: אמנם הגמרא במסכת מנחות מסבירה את הטעם בנתינת תכלת בציצית. התכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד. התכלת בציצית מזכיר ליהודי את כסא הכבוד. שואל קרח: אם חוט אחד מזכיר את כסא הכבוד, כשכל הבגד עשוי תכלת, ודאי שזוכרים את השכינה. למה הבגד צריך ציצית תכלת?
האמת היא, שיש טעמים נוספים לקיום המצוות. ברם אנחנו מקיימים את המצוות ללא קשר לטעמי המצוות. הטעם העיקרי לקיום מצוות ה' הוא - כי כך ציווה אותנו הקב"ה! אנו לא יודעים את כל הטעמים.
גם טעמים, שכתובים בחז"ל, ונאמרו לנו, אין לנו כוח וזכות לשנות בגללם את ההלכה.
המצווה נעשית על ידינו כדי לקיים את רצון הבורא יתברך, מפני שכך היא גזרת הכתוב בתורה הקדושה.
לכן אין לנו חילוק בין מצוות, שאנו מבינים את טעמן, לבין חוקים, שאיננו יודעים את טעמם.
אולי אפשר להוסיף תשובה על טענתו של קרח - כשכל הבגד עשוי תכלת, הוא אינו דומה לחוטים, שאחד מהם צבוע בתכלת. השוני שבין החוטים מבליט את החוט האחר שעשוי תכלת ומזכיר בהבלטה את כסא הכבוד, ובכך מעורר את היהודי להיזכר בתרי"ג המצוות ולהתחזק ביראת ה'.
וכן לגבי בית מלא ספרים - כשכל הבית מלא ספרים, אמנם בבית יש קדושה, מכל פרשיות התורה הקדושה, אבל כשעל המשקוף בכניסה שמים מזוזה - יש הבלטה מיוחדת, בייחוד, שיש חילוק אם הספרים נמצאים בפנים, לעומת המזוזה שנמצאת בחוץ. יהודי צריך לשמור ולהראות את יהדותו גם בחוץ. גם כלפי הרחוב. להיות גאה בתורה ובקבלת עול מלכות שמים גם כלפי שכניו. אין די בשמירת התורה והמצוות בבית פנימה, וחלילה בחוץ להתנהג כמו כל הגויים. אלה שהתחילו בכך - בסופו של דבר התרחקו מכל המצוות.
לכן טעה קרח וחשב, שאם תלבש בגד שכולו תכלת ולא תשים עליו חוטי ציצית - לא יראו, שאתה מתעטף בציצית. גם גוי יכול ללכת בבגד תכלת.
התורה רוצה, שיהודי לא יפחד לקיים מצוות בפרהסיה, לשים מזוזה בחוץ, לתת לחוטי הציצית להתנופף. יהודי, ששומר על לבוש יהודי בחוץ, יש לו שמירה מיוחדת. יהודי שמוציא ציציות מחוץ לבגדיו, יהודי שחובש לראשו כיפה - אינו מעז ללכת למקומות בלתי צנועים, למקומות שאינם כשרים. יהודי שעל משקוף ביתו רואים, שהוא שומר תורה ומצוות, המזוזה והציצית מחייבים אותו להתנהג בהתאם לאמונה, שהוא מכריז כלפי סביבתו, שהוא מאמין בה. לכן גם בית מלא ספרים חייב במזוזה על המשקוף שבפתח ביתו כלפי הרחוב, וכן לגבי בגד שכולו תכלת - חייבים לשים בו חוטי ציצית.
מי שמאמין אינו מתבייש ואינו מחפש להסתיר את אמונתו בקב"ה.
15/06/2014 07:55